ב"ה
שלום וברכה.
במענה לשאלתך, הנה הכל לפי רמת ההבנה של הילדים וקצב התפתחותם.
והכלל בזה, שמשעה שהילדים מתחילים להבחין וליתן את הדעת שיש במציאות שני סוגים, גם בנים וגם בנות, כבר מאז ראוי ליתן את הדעת להרחיק מהם מצבים שמטשטשים את ההבחנה הנכונה ומכהים את הרגישות הבריאה בנושא ההפרדה הברורה בין בנים לבנות.
והנסיון מלמד שבדרך כלל בין הגילאים שש לתשע הילדים באים להבחנה זו של המציאות, רובם קרוב לגיל שש, ומיעוטם קרוב לתשע, ולכן כבר מאז יש להשתדל למנוע מהם את המצבים הנ"ל, ואדרבא לחדד אצלם את היחס הנכון של החלוקה הברורה בין בנים לבנות.
ואגב, לא צריך לעשות זאת בגישה של הרחקה דוקא מיצר הרע של פריצות ועריות, אלא דוקא בגישה חיובית של אופי שונה, ומנטליות שונה, וצרכים שונים בין המינים, ולכן כל אחד ראוי לו במחיצת מינו, לצרכיהם המשותפים ואופיים הזהה.
אולם עדיין יש לדעת, שכל המבואר לעיל, בגילאים הנ"ל, אינו חיוב גמור מן הדין באופן שאסור לעבור עליו בכל מקרה שבעולם, אלא זהו בגדר ההנהגה הנכונה שראוי להנהיג לכתחילה.
אבל כל שיש צורך מיוחד לעשות אחרת, או באופן אקראי לפי שעה בשביל סיבה וכדומה, בזה כיון שמעיקר הדין אינו אסור, לכן יש להתייעץ עם חכם לגופו של עניין מהו הנכון לנהוג באותו מקרה.
אולם מגיל מסויים שכבר יש התפתחות בילדים שנעשים לנערים ונערות, וגופם מתפתח וגם הבנתם וחום גופם מתפתח ביחד עם זאת, באלו יש איסור מן הדין לישון באותו חדר כל שיש חשש סביר של חוסר צניעות לפני השינה ובשאר זמנים בעיתיים. ולכן בזה יותר קשה להקל במקרה הצורך, וחייבים לשאול חכם לגופו של ענין.
בברכה רבה וביקרא דאורייתא