ואזכה לחדש
Active member
אשמח שמאן דהו יעלה,
חשבתי לחלק.אכתוב קושיא אלימתא, מדברי הרמב"ן בסוגיית ההוא ארבא [ב"ב ל"ד] דבו"ש לא אלים טפי מ"חזקת ממון" [פירוש משפטים הקובעים בממונות]. אולם בשנים אוחזין מהני ברי נגד שמא וצע"ג לחלק
חקירה מפורשת בקונטרסי השיעורים עיי"ש, דמביא צדדים לכאן ולכאן.א דאיתא במתני' דבשנים אוחזין בטלית עבדינן יחלוקו, יש להסתפק בגדרו, דמתחילה היה מקום לומר [וכמדומהשכן נקט מתחילה הגר"ב ויסבקר] דמכיון דכ"א תפיס בחצי נמצא דעל השני מוטל להביא ראיה בכדי להוציא האי חצי, וא"כ כ"א זכי בחציו לאו מתורת בעלים ודאים דשלו הם, אלא דמכיון דהשני אינו יכול להוציאו נמצא דשלו הוא.
או דלמא דמה דזכי בהחצי הוא מתורת מוחזקות ודאית וסיבה עצמית דיהיה הדין יחלוקו [הן אמנם דמתורת ספק אך התורת ספק נתנה לכ"א מספק בעלות גמורה וודאית אחצי.
זה מתרץ על כל קושיותך.חשבתי לחלק.
דשנים אוחזין המוחזקות היא שנים בחפץ אחד ומוחזקות שכעי"ז היא מוחזקות שלא מראה בצורה ברורה את בעלות המחזיק בה [ואכן היה קס"ד לתוס' דלהכי דמי לכדא"ג - ב"מ ב.] ודוקא שם יהני ברי כנגד שמא, אבל בההיא סוגיא בב"ב עסקי' ב"חזקת ממון" רגילה דבזה פשיטא דבו"ש לא אלים טפי, ויש לפלפל בזה.
הן אמנם שבעיקרון ל"ש לשנים מוחזקות, אך מחמת שדנים כאו"א בפ"ע שייך, ואף דהוי סתירה. ומצינו כעי"ז הרבה בתורה וכגון שני שבילין וכו'זה מתרץ על כל קושיותך.
א. ל"י דהוי מוחזקות רגילה וכהמע"ה, דהא ל"ש מוחזקות בתרי, ופשיטא דל"ה סיבה עצמית לזכיה [חוץ מזה דא"כ אמאי בעי שבועה, הא כאו"א זכה מכוחו].
ב. יכול להיות, אבל הכא ל"ה מדינא דהממע"ה קאתינא עלה,ובזה ל"י רוב