• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

קונטרס או קבצים בגדרי "מוחזקות"

בגדר ה"יחלוקו"

א. בהא דאיתא במתני' דבשנים אוחזין בטלית עבדינן יחלוקו, יש להסתפק בגדרו, דמתחילה היה מקום לומר [וכמדומהשכן נקט מתחילה הגר"ב ויסבקר] דמכיון דכ"א תפיס בחצי נמצא דעל השני מוטל להביא ראיה בכדי להוציא האי חצי, וא"כ כ"א זכי בחציו לאו מתורת בעלים ודאים דשלו הם, אלא דמכיון דהשני אינו יכול להוציאו נמצא דשלו הוא.
או דלמא דמה דזכי בהחצי הוא מתורת מוחזקות ודאית וסיבה עצמית דיהיה הדין יחלוקו [הן אמנם דמתורת ספק אך התורת ספק נתנה לכ"א מספק בעלות גמורה וודאית אחצי.
ב. ובאמת שאם היה דין החצי ככל דין המע"ה היה מהני בה רוב, דראיה מעלייתא היא, ומבואר להדיא בדברי התרה"ד דרוב לא מהני בשנא"ב,
ג. עוד יש להוכיח דאינו מדינא דהמע"ה מתוך הסוגייא עצמה דהתוס' מקשו מ"ש הכא מההוא ארבא וכל הרואה משתומם דאי אילו מתורת תפיסה ודינא דהמע"ה קאתינא עלה, הא שאני ושאני דהתם ל"ש למימר דהתופס – יזכה דאין תופס וקושיא מעיקרא ליתא.
ד. וכ"ת דהא גופא מיהת תירוץ התוס' אמר מו"ר בזה דאף זה ליתא דלשון התוס' הוא דחשיב דאיכא אנ"ס לכ"א וכו', ולפ"ז מה הצריכם לחדש כ"כ הא התירוץ הוא דהכא מוחזקים גרידא. [וכן משמע מדכתבו בתירוץ דחשיב כאילו כ"א יש לו בה בודאי החצי].
ה. והוא כמעט להדיא מהמשך דברי התוס' שכתבו דבכדי דיהיה הדין יחלוקו צריך שהחלוקה יכו"ל אמת [לאפוקי מנה ג'] ואי מתורת תפיסת המע"ה קאתינן עלה, אמאי, הא אפילו הכרעה אינו. כי אם דין שיביא ראיה.. ופשוט[א].


[א]. בין תבין כי ממה דשייטי התוס' בסה"ד לפלוגתת רבנן וסומכוס אמור מעתה כי אי דין תפיסת המע"ה מה שייטי להכא הא הכא לאו תורת חלוקה איכא עלה. דהתוס' גופייהו ס"ל לקמן בכמה דוכתי דסברת סומכוס הוא משום דשניהםם מוחזקים ויש שביארו דהוא אף מטעמה גופיה משום תפיסת המע''ה.
 
אכתוב קושיא אלימתא, מדברי הרמב"ן בסוגיית ההוא ארבא [ב"ב ל"ד] דבו"ש לא אלים טפי מ"חזקת ממון" [פירוש משפטים הקובעים בממונות]. אולם בשנים אוחזין מהני ברי נגד שמא וצע"ג לחלק. וכעת תמוה.
 
אכתוב קושיא אלימתא, מדברי הרמב"ן בסוגיית ההוא ארבא [ב"ב ל"ד] דבו"ש לא אלים טפי מ"חזקת ממון" [פירוש משפטים הקובעים בממונות]. אולם בשנים אוחזין מהני ברי נגד שמא וצע"ג לחלק
חשבתי לחלק.
דשנים אוחזין המוחזקות היא שנים בחפץ אחד ומוחזקות שכעי"ז היא מוחזקות שלא מראה בצורה ברורה את בעלות המחזיק בה [ואכן היה קס"ד לתוס' דלהכי דמי לכדא"ג - ב"מ ב.] ודוקא שם יהני ברי כנגד שמא, אבל בההיא סוגיא בב"ב עסקי' ב"חזקת ממון" רגילה דבזה פשיטא דבו"ש לא אלים טפי, ויש לפלפל בזה.
 
א דאיתא במתני' דבשנים אוחזין בטלית עבדינן יחלוקו, יש להסתפק בגדרו, דמתחילה היה מקום לומר [וכמדומהשכן נקט מתחילה הגר"ב ויסבקר] דמכיון דכ"א תפיס בחצי נמצא דעל השני מוטל להביא ראיה בכדי להוציא האי חצי, וא"כ כ"א זכי בחציו לאו מתורת בעלים ודאים דשלו הם, אלא דמכיון דהשני אינו יכול להוציאו נמצא דשלו הוא.
או דלמא דמה דזכי בהחצי הוא מתורת מוחזקות ודאית וסיבה עצמית דיהיה הדין יחלוקו [הן אמנם דמתורת ספק אך התורת ספק נתנה לכ"א מספק בעלות גמורה וודאית אחצי.
חקירה מפורשת בקונטרסי השיעורים עיי"ש, דמביא צדדים לכאן ולכאן.
 
חשבתי לחלק.
דשנים אוחזין המוחזקות היא שנים בחפץ אחד ומוחזקות שכעי"ז היא מוחזקות שלא מראה בצורה ברורה את בעלות המחזיק בה [ואכן היה קס"ד לתוס' דלהכי דמי לכדא"ג - ב"מ ב.] ודוקא שם יהני ברי כנגד שמא, אבל בההיא סוגיא בב"ב עסקי' ב"חזקת ממון" רגילה דבזה פשיטא דבו"ש לא אלים טפי, ויש לפלפל בזה.
זה מתרץ על כל קושיותך.
א. ל"י דהוי מוחזקות רגילה וכהמע"ה, דהא ל"ש מוחזקות בתרי, ופשיטא דל"ה סיבה עצמית לזכיה [חוץ מזה דא"כ אמאי בעי שבועה, הא כאו"א זכה מכוחו].
ב. יכול להיות, אבל הכא ל"ה מדינא דהממע"ה קאתינא עלה,ובזה ל"י רוב.
ג. קס"ד דהוי מדין 'חזקת ממון' וא"כ כיון דהכא הוה תרי, ל"דש ביה חזק"מ ושפיר קאתינא עלה בדינא דכדא"ג דהא בתרוויהו אין תפיסה המוכיחה בעלות בממון.
ד. לפי"ד תוס' הוצרכו לחדש דלאו מדינא דהממע"ה קאתינא ניהלה, דהא הוו תרוויהו מוחזקים ול"מ ביה סברת הממע"ה.
ה. כנ"ל.
עוד דקדק בלשון התוס' דכ' דאנן סהדי דמאי דתפיס האי דידיה הוא ולא נקט בפשטות דהוה כ"א מוציא מחבריה וקיי"ל דהמוציא מחברו עליו הראיה, מוכחא מילתא כדאמרן.
על כרחך צ"ל דיש "חזקת ממון" ויש "אנן סהדי דמאי דתפיסה האי דידיה הוא", בעיקרון החילוק הוא פשוט אבל אשמח לשמוע מה בדיוק החילוק המהותי בין שני ההכרעות.
אם עדיין לא הבנת מדוע לא שייכות הסברות של חזקת ממון במקרה שיש שנים המוחסזקים בממון אחד, אשמח להסביר אבל נר' לי שהדברים הם פשוטים ול"צ ביאור רב.
 
זה מתרץ על כל קושיותך.
א. ל"י דהוי מוחזקות רגילה וכהמע"ה, דהא ל"ש מוחזקות בתרי, ופשיטא דל"ה סיבה עצמית לזכיה [חוץ מזה דא"כ אמאי בעי שבועה, הא כאו"א זכה מכוחו].
ב. יכול להיות, אבל הכא ל"ה מדינא דהממע"ה קאתינא עלה,ובזה ל"י רוב
הן אמנם שבעיקרון ל"ש לשנים מוחזקות, אך מחמת שדנים כאו"א בפ"ע שייך, ואף דהוי סתירה. ומצינו כעי"ז הרבה בתורה וכגון שני שבילין וכו'
 
חזור
חלק עליון