זה לא תוכנית ברדיו, זה ספר הלכה! צריך להבין מתוך הספר למה הוא מתכוון!! לא לציין ''חזו"ע'' ולצפות ממנו שנעיין למה הוא התכוון בדיוק.כך הוא מבין, אם תשאל אותו שאתה לא מבין כך, אז הוא יסביר לך.
אם זכרוני אינו מטעני, כמדומני שברמב"ם בפירושו לאבות מבואר שבתלמיד חכם איכא חיוב לדון לכף זכות.למה מוטל עלינו להטות בכח גדול כל דבר שכותב לצד זכות?
ברור, אבל אם הוא לא עושה את המינימום הנדרש, ומכניס את עצמו למצבים האלה, אזי אין מה לדון לכף זכות. אתה יכול אולי לדון לכף זכות את המעשה הספציפי, אבל איך אפשר לדון לכף זכות את מה שהוא מביא על עצמו את הבעיות האלה וכותב בלי לבאר ובלי להסביר בשם כאלה שפשטות לשונם שלא כדבריו. על זה תלונותינו.אם זכרוני אינו מטעני, כמדומני שברמב"ם בפירושו לאבות מבואר שבתלמיד חכם איכא חיוב לדון לכף זכות.
דייק בלשון החזו"ע בהערה בעמ' ר"ב בסוף שכתב האוכל י"ח גרם וכו' רשאי לכלול על הספק אם אכל עוגה כשיעור. וה"ה אם שתה יין בין כזית לרביעית שהדבר שנוי במחלוקת יכול לכלול על הספק. ועכ"פ הרוצה לסמוך בזה על הט"ז והאחרונים הנ"ל יש לו על מה לסמוך, וכ"כ בשו"ת משנה הלכות וכו' עי"ש.ש עוד דוגמא שהרב מלכא טעה בדעת החזו'ע
שכתב לגבי מי שספק לו אם אכל כשיעור יכלול במעין ג את המין שיתכן שאכל ממנו כזית
ולמעשה החזו''ע לא פסק את הטז והרב מלכא מתייחס כאילו מרן כן פסק אותו
סי' רח.
חזק וברוך אם כך אפילו אין 2 מקומות אלא 2 חצאי מקומות שאפשר לדון בהבנהדייק בלשון החזו"ע בהערה בעמ' ר"ב בסוף שכתב האוכל י"ח גרם וכו' רשאי לכלול על הספק אם אכל עוגה כשיעור. וה"ה אם שתה יין בין כזית לרביעית שהדבר שנוי במחלוקת יכול לכלול על הספק. ועכ"פ הרוצה לסמוך בזה על הט"ז והאחרונים הנ"ל יש לו על מה לסמוך, וכ"כ בשו"ת משנה הלכות וכו' עי"ש.
אם זכרוני אינו מטעני גם אני נתקלתי בזה לגבי ברכה על שייק פירות שהרב אופיר שליט"א פוסק לברך שהכל ובין המקורות כותב חזו"ע ואילו כשעיינתי בחזון עובדיה ראיתי לא כך.
אך זה רק מהזיכרון בלבד ואין לסמוך על דברי בלי לבדוק!
אין את הספרים לפני ולכן לא ציינתי מקורות ולכן כתבתי שלא לסמוך על דברי.
יותר מסתבר שזה טעות בציון מקום. מומר ש"כך הבין" כי אם כתוב "מותר" אז א"א לומר שהכוונה "אסור"!!!יש לך שאלה יפה, אבל יש גם שאלות לצד השני כפי שהבאתי לעיל. הרב אופיר מלכא הבין כך, וכבודו מבין אחרת. לכל אחד יש זכות להבין אחרת. אבל לומר ש"בכוונה" כתב ההיפך ממה שכתב בחזו"ע וגם ציין אותו, זה לא מסתבר, כי עבידא לגלויי וכנ"ל.
המקום הראשון זה דברים ברורים, א"א לומר ש"מותר" הכוונה "אסור"!!!אם כך אפילו אין 2 מקומות אלא 2 חצאי מקומות שאפשר לדון בהבנה
אם אפשר להעלות כאן צילום של דברי הרב אופיר מלכא הללו, כי איני מצליח להבין מה כתב בשם מרן, בכדי לדעת האם דבריו מדוייקים.דייק בלשון החזו"ע בהערה בעמ' ר"ב בסוף שכתב האוכל י"ח גרם וכו' רשאי לכלול על הספק אם אכל עוגה כשיעור. וה"ה אם שתה יין בין כזית לרביעית שהדבר שנוי במחלוקת יכול לכלול על הספק. ועכ"פ הרוצה לסמוך בזה על הט"ז והאחרונים הנ"ל יש לו על מה לסמוך, וכ"כ בשו"ת משנה הלכות וכו' עי"ש.
העליתי את הצילום לעיל.אם אפשר להעלות צילום וכו'
אני לא צריך את הצילום של זה, אלא את הצילום של דבריו לגבי ברכת מעין שלש.העליתי את הצילום לעיל.
אפשר שהרב אופיר עיין ישירות בהערות, וכשסיים לעיין בהערות [ששם כתוב "נכון להחמיר" ורק בעירוי יש להקל "גם למעשה"] לא דקדק אח"כ לחזור לראות הלשון בהלכה למעלה...יותר מסתבר שזה טעות בציון מקום. מומר ש"כך הבין" כי אם כתוב "מותר" אז א"א לומר שהכוונה "אסור"!!!
יש לציין שנראה שיש שינוי בלשונות בין הדורות, דהנה מרן הב"י (יו"ד סי' קצ ס"ס לו) כ' ע"ד הרשב"א "ומכל מקום סיים וכתב והמחמיר תבוא עליו ברכה משמע דלענין מעשה לא מלאו לבו להקל בדבר. וכן כתב המגיד בפרק ד' מהלכות איסורי ביאה (הי"ט) שהרמב"ן (פ"ד המ"ז) והרשב"א פסקו כרבי יוסי להלכה, ולמעשה הורו כדעת רבינו והראשונים שסוברים להחמיר. עכ"ל". ומזה העיר על הטור "ולפי זה קיצר רבינו שלא כתב שהרשב"א סיים דבריו בהמחמיר תבוא עליו ברכה". ואם נאמר שכך כוונת מרן זיע"א בספריו חזו"ע ועוד א"כ נמצא שברבי מהדברים שהיקל וכתב המחמיר תע"ב לא מלאו ליבו להקל, וזה דבר שלא יעלה על הדעת, חד שפעמים רבות כתב זאת רק בהע' ולמעלה כתב "מותר", ושנית שכידוע בשיעורים כמעט ולא היה אומר המחמיר תע"ב גם בהלכות בהם כתב זאת בספריו.אפשר שהרב אופיר עיין ישירות בהערות, וכשסיים לעיין בהערות [ששם כתוב "נכון להחמיר" ורק בעירוי יש להקל "גם למעשה"] לא דקדק אח"כ לחזור לראות הלשון בהלכה למעלה...
עכ"פ כעת נראה דגם בהערות זה לא "אסור", וכמבואר במצורף. [עכ"פ אפשר שהרב אופיר לא ידע זאת. וחשב שנכון להחמיר הכוונה יותר "אסור", אבל לא שכוונתו חלילה בדוקא לשנות].