ב"ה
שלום וברכה לידידינו המכונה "חד מן קמאי".
מה שהעיר לנכון מענין ההבערות הנעשים למטרות חיסכון בלבד, הנה טענה זו הובאה ונתבססה בספר שבות יצחק (דרזי, חלק יב, קונ' הנאה מחשמל עמ' י'). ואולם כבר התייחסתי בקצרה לטענה זו בקונטרס בעמוד 30 אות י, אלא ששוב כתבתי בזה אח"כ ביתר ביאור בקובץ משנת יוסף גליון יג (עמ' שמא-שמב), וצרפתיו כאן לתועלת המעיין.
אולם מה שכתב כבודו בהמשך דבריו שלא יועיל ביטול ברוב מאחר שמבלי פעולת ההבערה כל החשמל היה קורס ואין שיך בזה ביטול, כנראה לא ירדתי לסוף דעתו, שהרי אדרבא אם בלעדי ההבערה הכל היה קורס, זוהי הסיבה של היתר ההנאה ממעשה זה, שהרי היה מוכרח לעשותו משום פיקוח נפש, וכמו שכתבתי בעניותי בקונטרס שכבודו לכאורה עבר עליו, בעמודים 9-11, אותיות ד-ה, וכן בעמוד 21 אות ב.
ואף אם העובד בעצמו בחברת החשמל לא היה יודע כלל מצורך החולים והיה מתכוין רק לבריאים ובאיסור, עדיין ע"פ המבואר בסוגיא דמנחות (סד.) שהבאתי שם היה לנו להתיר ההנאה ממעשה זה, דקי"ל כרבה דלא אזלינן בתר "מחשבתו" שהיתה לאיסור, אלא בתר "מעשיו" שהיו בהיתר, משום פיקוח נפש.
וכ"ש וק"ו כאשר העובד יודע שיש גם חולים וכדומה, וממילא מתכוין לכולם גם יחד (אף שהרוב בריאים), שבזה מבואר בדעת כל הראשונים שדברו בזה (זולת המאירי), הלו המה הר"ן (שבת לח.) ע"פ הירושלמי, ושכן דעת הרשב"א, וכ"ד בה"ג והרוקח (כמבואר בשעה"צ סי' שכח ס"ק יז), דאפילו לכתחילה מותר לו להתכוין גם לרוב הבריאים, אחרי שיש כאן צורך ולו הקטן של חולים ופיקוח נפש. וכמו שהבאנו דבריהם שם בקונטרס. והוספנו דאף בדעת הרמב"ם רוב האחרונים למדו להתיר אפילו לכתחילה, קחנו משם. ואם אין שום צד לאסור ההנאה ממעשה שכזה שמותר לו לעשות אף לכתחילה, ואדרבא מצוה קעביד במה שלמעשה מציל נפשות בישראל.
ולכן אדרבא, בטענה זו שלולי מעשיו היה הכל קורס, כבודו דווקא מחזק צד ההיתר ומבארו. (אלא שבשבות יצחק דרזי הנ"ל, הביא דוגמא מסויימת, שבה באופן מיוחד, בלי אותם הבערות לא היה שום חשש פיקוח נפש, ועל זה כתבנו להשיב מטעמים אחרים במכתב שבקונטרס בקצרה, ובמשנת יוסף המצורף ביתר ביאור, ע"ש.)
ואם כוונת כבודו היתה למבואר בש"ע סי' רעו ס"ב גבי נר שהודלק ע"י גוי לצורך ישראל וגויים, דאזלינן בתר רובא, הנה בזה פתחנו את הנידון שם בקונטרס (בעמוד 9 אות ד ד"ה שמא), דאינו דומה פעולה שאין בה שום צורך של פיקו"נ, שבזה ראשית יש לברר איך להגדיר אותה פעולה, אם של היתר או של איסור, וזה ע"י שנברר אם נעשה לצורך ישראל ואסור, או לצורך גויים ומותר. אבל כאשר יש בפעולה צורך של פיקו"נ, בזה אין שום צורך לברר איך להגדיר את הפעולה, אם פעולה של היתר או של איסור, שהרי המציאות מגדירה אותה כפעולה מותרת בודאי, ובזה באנו למחלוקת רבה ורבא אם הולכים אחר מחשבתו שהתכוין לאיסור ולכן חייב, או שהולכים אחר מעשיו שסוף סוף מצד עצמם היו בהיתר של פיקו"נ, ולכן פטור ואף מותר. וקי"ל כרבה. וכמו שהרחבנו להביא סוגיא זו ודברי הראשונים שם, ע"ש.
ולכן תנוח דעתו של כבודו, שברוך ה' אין כלל ישראל נהנים באיסור בשבת, ואם אינם נביאים, בני נביאים הם. ומ"מ מהיות טוב למי שאפשר לו בנקל, שיתחבר לגנרטור, ואפילו מכספי מעשרות.
וכבר אמרו לנו בחברת החשמל, וכן אישר זאת מרן הראשון לציון שליט"א בשיעורו השבועי לפני כמה חודשים בלוין, ממקורות נאמנים, שבחסדי ה' כבר כמה מקומות בארץ עברו לשיטה של הגז ששם הכל נעשה באופן אוטומטי, ולאו דוקא משיקולי דת, אלא אף משיקולי חיסכון ובטיחות אחרים שחשובים להם ביותר. והחתירה שלהם שלאט לאט יעברו כל טחנות הכח לשיטה זו, רק שהדבר אורך קצת זמן ומשאבים, והצפי הוא, שבעוד כשש שנים כבר הכל יהיה עובד בשיטה זו, ובא לציון גואל בב"א.
ביקרא דאורייתא
שמעון ללוש ס"ט