יישר כח.
הסביר זאת הרב בעמ' רכז' שכיון שהוא לא מחויב בדבר, לא רק שיש כאן ספק ברכה לבטלה, אלא שגם חברו השומע הפסיד את הברכה, ולכן הדבר יותר גרוע. ומה שציטטתם שצידד להקל הוא לפני מ"ש בהמשך והכל רק בהו"א.
זה באמת סברא נכונה שיש לדון בה.
זה גם למסקנא שפשוט מי שעושה כן יש לו על מה לסמוך, ורק צידד שאינו "איסור".
אם מרן שליט"א כתב בעמ' רכז שמותר לענות אחריו אמן וודאי שיש לו על מה לסמוך לברך ובפרט במקום כבוד הבריות.
לא מצאתיו שם. וגם אינו ראיה
לא נכון. והראיה שהרב לא פסק כך אע"פ שידע שיש כאן כבוד הבריות, וכבר דחה זאת בתחילת המהלך, והוכיח כן מהחזו"ע. וסיים בביאורים בעמ' רכח': "אולם להמבואר לעיל מדברי הפוסקים אין חילוק בין רב קהלה לבין שאר העם, דבכל אופן לא יברך להוציא אחרים י"ח דחשיב כאינו מחוייב בדבר. וסב"ל." ע"כ. א"כ למה כבודו מתעקש להעמיס דברים שלא כתובים בדברי הראשל"צ שליט"א? (וזו לא פעם ראשונה מחילה).
אצלי זה בעמ' רכט'. והרב מסביר את הטעם למה יש לענות אמן אע"פ שאין לו לברך בהערה עז'. ואכמ"ל.
מכל המהלך של מרן שליט"א בילקו"י משמע שהמיקל יש לו על מה לסמוך. (ובפרט שכתב שעונים אחריו אמן)
לא ראיה. וכפי שכתבנו.
לדעת מרן שליט"א אין לעשות כן בשום מצב, והדברים כתובים.
מי שיעשה כן נראה לך שמרן שליט"א ימחה בו???
ודאי ימחה בו. מה שאתה אומר לא כתוב. זאת הבעיה. בעיה להמציא דברים שלא כתובים בילקו"י.
