קושיא עצומה בדברי מרן זי"ע, בברכת שחלק מחכמתו ליראיו

[דברי שלום]

הנה הכריע הכף החיים (סי' רנ"ד), דכיון שיש פלוגתא בנוסח הברכה אין לברך שתי ברכות אלו של חכמי ישראל ושל חכמי אומות העולם כי אם בלא שם ומלכות, עכ"ל. ונראה שטעמו הוא משום משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות.
ובשו"ת התעוררות בתשובה (ח"א סי' ק"ב), כתב שאין הנוסח מעכב לעניין דיעבד, וכ"כ בספר בני ציון (סק"ט), לדחות דברי האומרים שמחמת הספק בלשון הברכה יש לברך בלא שו"מ, שכל שאינו משנה ממשמעות הברכה אינו נקרא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, וכן הביא מרן הראשל"צ הגר"ע יוסף זי"ע, ביחוה דעת, וכן כתבו עוד כמה מגדולי האחרונים דאי"ז הויא משנה ממטבע שטבעו חכמי בברכות.
והנפ"ק בנוסח הברכה כתב המגן אברהם וכן הביא באמרי נועם (בברכות שם), שהואיל וישראל הם חלק אלו-ה ממעל ודבוקים בו לכן כתב בהם חלק כי חלוקים היא תלישת דבר ממקום גידולו לכן בישראל שייך לשון חלוקה שנשמתו נחלקה מיסוד נשמת ישראל החצובים מכסא הכבוד.
וע"י ובפתח הדביר (סי' רכ"ד עמו' צ"א), האריך בעניין החילוק בין לשון חלק ללשון נתן, ובמה שפליג בזה על לשון האבודרהם.
ולפי"ז לכאורה דברי מרן רבינו הגדול זצ"ל [ביחוה דעת ח"ד] צ"ב טובא דכתב דאין קפידא אם יאמר "שחלק" או אם יאמר "שנתן", וגדולה מזו מצינו שינוי נוסח בברכת הגומל, בברכות דף נד: איתא ברוך גומל חסדים טובים, עיי"ש במה שהביא מחלו' הראשונים בזה. וצ"ב דמה דמסקינן בברכת הגומל דיש לברך בשם ומלכות, הוא כיון שאף למחלו' הראשונים לכו"ע אין שינוי משמעות בנוסח הברכה, רק שינוי בנוסח עצמו, אבל אין זה שינוי משמעות, אולם משא"כ בברכת שחלק מחכמתו, אי יאמר שנתן הויא שינוי משמעות, כמו שנתבאר לעיל וצ"ב טובא.

 

[דברי שלום]

הנה הכריע הכף החיים (סי' רנ"ד), דכיון שיש פלוגתא בנוסח הברכה אין לברך שתי ברכות אלו של חכמי ישראל ושל חכמי אומות העולם כי אם בלא שם ומלכות, עכ"ל. ונראה שטעמו הוא משום משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות.
ובשו"ת התעוררות בתשובה (ח"א סי' ק"ב), כתב שאין הנוסח מעכב לעניין דיעבד, וכ"כ בספר בני ציון (סק"ט), לדחות דברי האומרים שמחמת הספק בלשון הברכה יש לברך בלא שו"מ, שכל שאינו משנה ממשמעות הברכה אינו נקרא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, וכן הביא מרן הראשל"צ הגר"ע יוסף זי"ע, ביחוה דעת, וכן כתבו עוד כמה מגדולי האחרונים דאי"ז הויא משנה ממטבע שטבעו חכמי בברכות.
והנפ"ק בנוסח הברכה כתב המגן אברהם וכן הביא באמרי נועם (בברכות שם), שהואיל וישראל הם חלק אלו-ה ממעל ודבוקים בו לכן כתב בהם חלק כי חלוקים היא תלישת דבר ממקום גידולו לכן בישראל שייך לשון חלוקה שנשמתו נחלקה מיסוד נשמת ישראל החצובים מכסא הכבוד.
וע"י ובפתח הדביר (סי' רכ"ד עמו' צ"א), האריך בעניין החילוק בין לשון חלק ללשון נתן, ובמה שפליג בזה על לשון האבודרהם.
ולפי"ז לכאורה דברי מרן רבינו הגדול זצ"ל [ביחוה דעת ח"ד] צ"ב טובא דכתב דאין קפידא אם יאמר "שחלק" או אם יאמר "שנתן", וגדולה מזו מצינו שינוי נוסח בברכת הגומל, בברכות דף נד: איתא ברוך גומל חסדים טובים, עיי"ש במה שהביא מחלו' הראשונים בזה. וצ"ב דמה דמסקינן בברכת הגומל דיש לברך בשם ומלכות, הוא כיון שאף למחלו' הראשונים לכו"ע אין שינוי משמעות בנוסח הברכה, רק שינוי בנוסח עצמו, אבל אין זה שינוי משמעות, אולם משא"כ בברכת שחלק מחכמתו, אי יאמר שנתן הויא שינוי משמעות, כמו שנתבאר לעיל וצ"ב טובא.

אני יסביר את דברי יותר, דכל האחרונים הנ"ל הביאו הנפק"מ למה בחכמי היהודים מברכים בלשון שחלק מחכמתו, ובחכמי אומות העולם מברכים שנתן מחכמתו, וכל האחרונים הנ"ל הביאו החילוק בזה וכן הוא במהרש"א,
יש לציין גם את דברי הט"ז בסי' רנ"ד שם "שכל שאתה אומר חלק אתה צריך לידע ממה נחלק נמצא שיש יחוס לחלק אחר שנתחלק ממנו, משא"כ באומות העולם שאין להם יחוס אחר הנותן וכמו כל מתנה שאין כל אחריות על הנותן אחר שנתנה כן אין להקב"ה שייכות אל נפשות האומות וחכמתם וכמו שכתוב "ולבני הפילגשים נתן אברהם מתנות וישלחם ארצה בני קדם" ופירש"י שם טומאה נתן להם היינו אחר שנתן להם שלחם ואין לו עוד שייכות לזה".

 

[דברי שלום]

אשמח מאוד אם מישהו ישיב כהלכה.

 

[בנימין לוריא]

הנה הכריע הכף החיים (סי' רנ"ד)

יש לציין גם את דברי הט"ז בסי' רנ"ד

צ"ל סי' רכ"ד.

ובשו"ת התעוררות בתשובה (ח"א סי' ק"ב)

צ"ל התעוררות תשובה.
אגב, במקור זה בסי' ס'. במהדורה החדשה עשו את זה בסי' ק"ב.

 

[בנימין לוריא]

ולפי"ז לכאורה דברי מרן רבינו הגדול זצ"ל [ביחוה דעת ח"ד] צ"ב טובא דכתב דאין קפידא אם יאמר "שחלק" או אם יאמר "שנתן", וגדולה מזו מצינו שינוי נוסח בברכת הגומל, בברכות דף נד: איתא ברוך גומל חסדים טובים, עיי"ש במה שהביא מחלו' הראשונים בזה. וצ"ב דמה דמסקינן בברכת הגומל דיש לברך בשם ומלכות, הוא כיון שאף למחלו' הראשונים לכו"ע אין שינוי משמעות בנוסח הברכה, רק שינוי בנוסח עצמו, אבל אין זה שינוי משמעות, אולם משא"כ בברכת שחלק מחכמתו, אי יאמר שנתן הויא שינוי משמעות, כמו שנתבאר לעיל וצ"ב טובא.

מה שכתב מרן ביחו"ד (ח"ד סי' ט"ז): "שאין קפידא בזה, אם כה יאמר שחלק כגירסתינו בש"ס, ובטור ושלחן ערוך, או יאמר כנוסח הרמב"ם והסמ"ג שנתן", אין הכוונה שאין הבדל ביניהם, אלא שאין קפידא בזה, כיון שסו"ס הוא לא משנה ממטבע שטבעו חכמים אחר שזו דעת הרמב"ם והסמ"ג.
וסו"ס אחר שהרמב"ם והסמ"ג סוברים שיש לומר "שנתן", שוב אין זה נקרא משנה ממטבע שטבעו חכמים, ולכן כתב שאין קפידא אם יאמר "שנתן". והיינו שגם אם יאמר כך לא אמר ברכה לבטלה. (ולשיטתך גם אינו נחשב שמשנה ממטבע שטבעו חכמים). [וכמש"כ בהתעוררות תשובה הנ"ל].
ולכן אחר שכל הפוסקים חולקים על הרמב"ם בזה וסוברים שיש לברך "שחלק", וכן פסק בשו"ע, אפשר לברך בשם ומלכות "שחלק" [וכמש"כ בבני ציון הנ"ל].

ספוילר

הנה הכריע הכף החיים (סי' רנ"ד), דכיון שיש פלוגתא בנוסח הברכה אין לברך שתי ברכות אלו של חכמי ישראל ושל חכמי אומות העולם כי אם בלא שם ומלכות, עכ"ל. ונראה שטעמו הוא משום משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות.

מהיכי תיתי? אולי טעמו משום שיש ספק איך יש לברך, אז אולי לפי המ"ד השני אני לא מברך כהוגן, ולכן סב"ל.

ובשו"ת התעוררות בתשובה (ח"א סי' ק"ב), כתב שאין הנוסח מעכב לעניין דיעבד

שם כתב שבדיעבד גם אם אמר "שנתן" כדעת הרמב"ם יצא בדיעבד, אבל וודאי שלכתחילה יש לומר "שחלק".

וכ"כ בספר בני ציון (סק"ט), לדחות דברי האומרים שמחמת הספק בלשון הברכה יש לברך בלא שו"מ, שכל שאינו משנה ממשמעות הברכה אינו נקרא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות

גם הוא לא כתב שם הטעם. רק כתב: "והנה הרמב"ם בה' ברכות (פ"י הי"א) נקט בכולן בין בישראל בין בגוי, בין במלך ובין בחכם, שמברך "שנתן", וקרא מסייע (דכתיב משלי ד' ב') כי לקח טוב "נתתי" לכם, דקאי על התורה. והיא ג"כ רק מתנה, ויכול לברך על חכם בחכמת התורה שנתן, וגם במלוכה מברך שנתן, רק מחלק שבישראל מסיים ליראיו ובאוה"ע מסיים לבריותיו. וגם בגמרא דידן (ברכות נ"ח ע"א) מסיים כך, ולכן נראה דבדיעבד אם בירך שחלק או שנתן בין במלך בין בחכם בין בישראל בין באוה"ע יצא, רק אם מסיים בישראל לבריותיו (וגם אמר שנתן) יש לעיין אם יצא, ונ"ל דגם בזה בדיעבד יצא, שישראל בכלל בריותיו, רק לכתחלה צריכה להיות ברכה מבוררת".
וא"כ לא הזכיר כלל עניין משנה ממטבע שטבעו חכמים.

וכן הביא מרן הראשל"צ הגר"ע יוסף זי"ע, ביחוה דעת

איני יודע מה הביא, כיון שלא ראיתי שהזכיר עניין שינוי ממטבע שטבעו חכמים, וגם לא ראיתי שהביא את ההתעוררות תשובה ואת הבני ציון.
רק כתב על עניין שינוי הנוסח, ואה"נ, ראשית הוא לא אמר מצד "משנה ממטבע" ואולי לא לזה התכוון. ושנית, אה"נ זה לא נחשב "משנה ממטבע" כיון שסו"ס יש אומרים שכך הוא המטבע".

וכן כתבו עוד כמה מגדולי האחרונים דאי"ז הויא משנה ממטבע שטבעו חכמי בברכות.

איני יודע מי הם עוד מגדולי האחרונים ומה כתבו. וגם אחר החיפוש לא מצאתי מי שדיבר בזה, ורק ראיתי מי שדן האם על המשיח יהיה אפשר לברך "שחלק מחכמתו ומכבודו ליריאו" או דהוי משנה ממטבע שטבעו חכמים.

 

[ע"ה ס"ט]

השאלה היא לכל צד, האם בנוסח השני יצא או לא.

 

[בנימין לוריא]

השאלה היא לכל צד, האם בנוסח השני יצא או לא.

בכל אופן בשני הצדדים יוצא.
רק שלכתחילה אנחנו פוסקים שיש לומר "שחלק".
היא גופא הסיבה, מכיון שבלאו הכי הוא יוצא, לכן אין קפידא גם לחולקים.

 

[ע"ה ס"ט]

בכל אופן בשני הצדדים יוצא.
רק שלכתחילה אנחנו פוסקים שיש לומר "שחלק".
היא גופא הסיבה, מכיון שבלאו הכי הוא יוצא, לכן אין קפידא גם לחולקים.

הוא אשר כתבתי.

 

[דברי שלום]

מהיכי תיתי? אולי טעמו משום שיש ספק איך יש לברך, אז אולי לפי המ"ד השני אני לא מברך כהוגן, ולכן סב"ל.

אין הכי נמי, אבל למ"ד השני כל הבעיה שלמ"ד השני שאינו מברך כהוגן, ומשנה מהברכה, הוא מצד משנה ממטבע שטבעו חכמים.

 

[דברי שלום]

בגוף תשובתך, רצונך לומר שהרי בעצם לא שייך כאן כלל מושג של משנה ממטבע שטבעו חכמים, וזה כיון שיש בכך מחלוקת ראשונים.

 

[בנימין לוריא]

אין הכי נמי, אבל למ"ד השני כל הבעיה שלמ"ד השני שאינו מברך כהוגן, ומשנה מהברכה, הוא מצד משנה ממטבע שטבעו חכמים.

עצם זה שיש מחלוקת זה לא "משנה ממטבע שטבעו חכמים" כיון שהחולקים הם החכמים שהוא הולך כמותם ולא משנה.
אם אף אחד לא אמר לברך "שחלק מחכמתו ומכבודו" אז זה אולי משנה ממטבע, אבל אם יש מחלוקת איך לומר, אז מה שהוא יעשה הוא לא "משנה ממטבע", כי עובדא שהוא הולך ואומר כמו המטבע שאותם חכמים קבעו.

 

[דברי שלום]

מה שכתבתי משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, אמת הוא שאי"ז נזכר בשום מקום, וכך חשבתי שזה הסברא והראתם את עיני ב"ה.
אך בנוגע לגוף הקושיא אדרבה צ"ב טובא בתרתי.
חדא. דהרי מה שכתב מרן בהערה ביחווה דעת בסוף סי' ט"ז שאין קפידא יאמר "שחלק" כגירסתינו בש"ס או "שנתן" כגירסת הרמב"ם וסיעתו, וזה דימה מרן זצ"ל לברכת הגומל, צ"ב הרי כמו שכתבתי לעיל יש חילוק מהותי בין ברכת שנתן לברכת שחלק ומדוע כתב שאין קפידא, הא חזינן שכל האחרונים הנזכרים הביאו דאין זה דומה לזה.
תרתי. דמה דימה לברכת הגומל הא בזה אין שינוי משמעות וכאן יש שינוי משמעות.
וצ"ע.

 

[דברי שלום]

בכל אופן בשני הצדדים יוצא.
רק שלכתחילה אנחנו פוסקים שיש לומר "שחלק".
היא גופא הסיבה, מכיון שבלאו הכי הוא יוצא, לכן אין קפידא גם לחולקים.

אבל גם לשני הצדדים אם תברך בלשון אחר יש שינוי משמעות בלשון הברכה, א"כ האיך תברך.

 

[הרב דורון רונן - כונת הלב]

והנפ"ק בנוסח הברכה כתב המגן אברהם וכן הביא באמרי נועם (בברכות שם), שהואיל וישראל הם חלק אלו-ה ממעל ודבוקים בו לכן כתב בהם חלק כי חלוקים היא תלישת דבר ממקום גידולו לכן בישראל שייך לשון חלוקה שנשמתו נחלקה מיסוד נשמת ישראל החצובים מכסא הכבוד.
וע"י ובפתח הדביר (סי' רכ"ד עמו' צ"א), האריך בעניין החילוק בין לשון חלק ללשון נתן, ובמה שפליג בזה על לשון האבודרהם.

ראוי היה להביא גם את דברי הבית יוסף (ס' רכד) שכתב לבאר את ההבדל בנוסח הברכה שהוא מפני שנפשות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד והרי הם כחלק מהשם, אבל נפשות אומות העולם רחוקים ממנו יתברך, והם כמי שנותן מתנה מנכסיו שאינם חלק ממנו.
וכן את דברי הב"ח שלאחר שהביא דברי הב"י כתב: עוד ניראה קרוב לומר שבישראל חלק להם מחכמתו חלק ממש, שהכל היא חכמת תורתו שחלק להם פנים אל פנים ופנים בפנים דיבר ה' עמנו, כד"א מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי וגו' (עיי"ש עוד).

ובנוגע לעצם העניין, יש לבאר ראשית כל את שיטת הרמב"ם בעניין ברכה זו, שפסק (הלכות ברכות פ"י הי"א) שיש לברך על חכמי ישראל "שנתן מחכמתו ליריאיו", ולא 'שחלק' כמו שמופיע בנוסח הגמ', וצ"ע טובא מדוע שינה מנוסח הגמ'. והעיר על כך רבינו מנוח שם בתוה"ד: ולשון הגמ' 'שחלק מכבודו' 'שחלק מחכמתו', והרב כתב 'שנתן' לפי שהוא לשון מבואר יותר. עכ"ל.
והנה מאי דמסיק שהרמב"ם כתב לשון מתוקן יותר, אינו מובן, איך נאמר שהרמב"ם כתב לשון אחר ממש"כ בגמ' והוא יותר מתוקן. ובטור (סי' רכד ס"ו) כתב שחלק מחכמתו', והפרישה (שם סק"ד) אכן תמה על הרמב"ם שכתב 'שנתן' ודחק לומר שכ"ה גירסת הגמ' אצלו עי"ש[1].
אך ניתן לומר שהרמב"ם בזה הלך לשיטתו שאין הבדל מהותי בהנהגה וההשגחה של ישראל ושל אומות העולם, ולכן פסק שאין הבדל גם בנוסח הברכה, כיון שלא סבר את כל הטעמים שהביאו המפרשים. ויתכן שמרן זצ"ל הלך בזה על פי שיטת הרמב"ם.
בבאור שיטת הרמב"ם יש לי בזה מאמר ארוך. אביא רק את תמציתו, ומי שירצה את כל המאמר אוכל לשלוח לו בפרטי:
שם 'אלהינו' המופיע רבות בתורה ובנביאים והכתובים, הינו בעצם שם 'אלהים' המסיים בכינוי שייכות, אך אינו מבטא כמובן בעלות או קניין, כדוגמת שמות עצם אחרים, אלא מבטא יחס והשגחה מיוחדת על עם ישראל.
חילוק זה מצאנו במפורש בראשונים, כגון בספר מלחמת מצוה (לר' מאיר בר"ש המעילי, נדפס בראש ס' המאורות לברכות מהד' בלוי) אשר כתב כי משמעות השם 'אלוהינו' להורות כי עיקר השגחתו היא בעם ישראל, וזהו עיקר ההבדל בין שם 'אלוהים' לשם 'אלוהינו', וז"ל:
"שמע ישראל - כל' שישמע ויקבל כל עם ישראל ויאמין, כי השם בן ד' אותיות - שמורה על הויתו ומציאותו והַמציאו כל הנמצאים וההויה - הוא אלקינו, כל' שהוא משגיח בנו להנהיגנו כפי הראוי לנו לפי מעשינו, וכפי גזרת משפטי חכמתו ורצונו, כי לשון 'אלקים' מורה ע"ז, כל' שהוא שופט ומנהיג וכו'. ואמר 'אלהינו' ולא אמר 'אלהים' להורות כי עיקר השגחתו היא בעם הדבוקים בו, והם ישראל עמו וצאן מרעיתו".
והנה הרמב"ם סלל לו דרך אחרת בעניין זה, ולדעתו אין תוספת הכינוי בשם אלהים מבטאת יחס מיוחד ומועדף ליחיד או לאומה, אלא זהו כינוי אוניברסלי המתייחס לכלל המין האנושי. וכך לשונו במורה נבוכים (ח"ב פ' ו):
וכבר ידעת כי 'אלהים' הוא שם השופטים, "עד האלהים יבא דבר שניהם", ולפיכך הושאל שם זה למלאכים ולאלוה, מפני שהוא מנהיג ושופט על המלאכים. ולפיכך אמר "כי ה' אלהיכם" וזה מדובר לכל מין האדם, ואחר כך אמר "הוא אלהי האלהים", כלומר אלהי המלאכים, "ואדני האדנים" (דב' י, יז) - אדון הגלגלים והכוכבים שהם אדונים לכל גוף זולתם. זהו הענין, לא שיש אלהים ואדונים ממין האדם, כי הם פחותים מזה, ובפרט שאמרו 'אלהיכם' כולל כל מין האדם, המושל והנמשל.
בדרך זו הלך הרמב"ם גם בהלכות יסוה"ת (פ"א ה"ה-ה"ו) בבואו לבאר את מצות העשה הראשונה בעשרת הדברות "אנכי ה' אלהיך", כאשר הסביר שמילת 'אלהיך' איננה מתייחסת לעם ישראל ביחוד, אלא לכלל הבריות בעולם, ולא הבדיל בין אלוהותו על עם ישראל לאלוהותו על שאר האומות, וז"ל שם:
המצוי הזה הוא אלהי העולם אדון כל הארץ והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית בכח שאין לו הפסק, שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסבב, והוא ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף. וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר "אנכי ה' אלהיך". וכל המעלה על דעתו שיש שם אלוה אחר חוץ מזה עובר בלא תעשה, שנאמר "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", וכופר בעיקר שזהו העיקר הגדול שהכל תלוי בו.
נמצא אם כן שהרמב"ם נבדל בעניין זה מכל שאר הראשונים, כי לדעתו אין ישראל מתייחדים בהשגחה מיוחדת על שאר העמים, אלא כל יחודם הוא בעצם בחירתם על ידי הקב"ה שכלול בזה נתינת התורה המדריכה אותם בדרכי האמת, וכאשר הם הולכים בדרך זו נחה עליהם ההשגחה המיוחדת, ולכן יתכן שגם באומות העולם יתכנו יחידים אשר ישכילו להבין מהי הדרך הישרה שיבחר בה האדם, וגם הם יהיו מושגחים באותו אופן. נמצא שלדעת הרמב"ם אין הבדל מהותי בין שם 'אלוהים' הבא ללא כינוי לבין שם זה הבא עם כינוי.
על דעת הרמב"ם חלקו גדולי הדורות, כמו שכתב המהר"ל (תפארת ישראל פ' לז) שטועה מי שלא מבדיל בין אלהותו ית' על ישראל ובין אלהותו על הכל, וסובר שכמו שהוא ית' אלהי הכל, כך הוא אלהי ישראל. כי הכתוב רוצה לומר 'אנכי ה' אלהיך', כל' מיוחד לך, כי שמו ית' חל על האומה הנבחרת בפרט. ואף שאמנם הוא אלוהי הכל, אבל שמו נקרא על אומה נבחרת, והשגחתו במיוחד עליהם. לכן נאמר אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. שלא בא ללמד על ממשלתו של הקב"ה על הכל, אלא על השגחתו המיוחדת על ישראל.

---

[1] גם בספר אור לו בציון (עטהויזן) ברכות נח כתב לתרץ שאין הבדל בין חלק לנתן, ושיש הבדל בין חלק ה' עמו לבין חָלַק. וכל דבריו דחוקים מאד למעיין.

 

[דברי שלום]

מה שכתבת אמת ויציב,
אמנם כ"ז מהני רק לשיטת הרמב"ם, אך מה תענה בזה לשיטת כל שאר הראשונים והאחרונים דס"ל שיש הבדל בין לשון שנתן ללשון שחלק.

 

[דברי שלום]

ראוי היה להביא גם את דברי הבית יוסף (ס' רכד) שכתב לבאר את ההבדל בנוסח הברכה שהוא מפני שנפשות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד והרי הם כחלק מהשם, אבל נפשות אומות העולם רחוקים ממנו יתברך, והם כמי שנותן מתנה מנכסיו שאינם חלק ממנו.
וכן את דברי הב"ח שלאחר שהביא דברי הב"י כתב: עוד ניראה קרוב לומר שבישראל חלק להם מחכמתו חלק ממש, שהכל היא חכמת תורתו שחלק להם פנים אל פנים ופנים בפנים דיבר ה' עמנו, כד"א מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי וגו' (עיי"ש עוד).

אמת ויציב, הבאתי ד"ז בקונטרס שכתבתי כבר בענין ברכת שחלק מחכמתו, וכשהעתקתי זה נשמט מבלי משים.
תודה רבה

 

[הרב דורון רונן - כונת הלב]

מה שכתבת אמת ויציב,
אמנם כ"ז מהני רק לשיטת הרמב"ם, אך מה תענה בזה לשיטת כל שאר הראשונים והאחרונים דס"ל שיש הבדל בין לשון שנתן ללשון שחלק.

אמנם זה רק לשיטת הרמב"ם, אך כאשר שומעים שיש שיטה שאכן אין הבדל בין הלשונות זה מכהה מעט את הקושיה. שאפשר לומר שאלו שפסקו שאין הנוסח מעכב בדיעבד (שו"ת התעוררות תשובה, בני ציון, יבי"א) סמכו על דעת הרמב"ם בזה. ורק נשאר להבין מדוע סמכו בזה על שיטת יחיד כנגד רבים שאינם סוברים כך. ואמנם זה קושיה, אבל כבר לא 'קושיה עצומה'.

 

[דברי שלום]

יישר כוחך