האם בדיעבד שאין מי שידליק אלא רק קטן שהגיע לגיל חינוך ואינו הגיע לגיל מצוות, רשאי להדליק נרות חנוכה ומוציא בזה ידי חובה?
מצרף מעט ממה שכתבתי לדון בדברי מרן זיע"א והמסקנה בזה, אשמח לשמוע דעתכם.
כתב הבית יוסף (סימן תרעה) בגמרא (שבת כג ע"א) והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה, הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה כלום, אשה ודאי מדליקה דאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס. וכתב הר"ן (י. ד"ה האי) הילכך הדליקה חרש שוטה וקטן אף על פי שהניחה גדול לא עשה כלום. מיהו כתב בעל העיטור (הל' חנוכה קטז.) דאם הגיע לחינוך מותר והכל תלוי במנהג כדאמרינן בירושלמי דמגילה (פ"ב ה"ה) מכאן ואילך התקינו שיהו קטנים קורים לרבים.
וסברא זו של בעל העיטור הביאה מר"ן השו"ע (סי' תרעה ס"ג) בשם יש מי שאומר. וכתב המשנה ברורה (סי' תרעה סי"ג) שדעת השו"ע כמו שסתם בהלכות מגילה (סי' תרפט ס"ב) שאין הקטן מוציא ידי אחרים, משום דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. וכ"כ הבא"ח (וישב אות יט), וכ"כ הכה"ח (סקכ"ו). ואם כן נמצא שלדעת מרן קטן שהגיע לגיל חינוך כל זמן שלא הגיע לגיל מצוות, אינו יכול להוציא אחרים ידי חובה בהדלקת נרות חנוכה.
אמנם בערך השלחן (טייב סק"ד) כתב, דלפי מה שכתב בשו"ת בית דוד (סימן תט) דלא קי"ל כדעת הסתם היכא דנקט מרן לשון הש"ס בסתם ואחר כך הביא יש אומרים, אלא בכה"ג דעת מרן לפסוק כהיש אומרים, ולפי"ז בנד"ד דעת מרן שקטן שהגיע לחינוך מוציא אחרים ידי חובה. וכ"כ בשו"ת זבחי צדק ח"ג (סימן מא).
ולכן בענין זה, שיש חולה סיעודי ואין מי שידליק עליו אלא רק ילד קטן שהגיע לגיל חינוך אך אין הגיע לגיל מצוות, נראה שאפשר על כל פנים להקל לו להדליק לחולה נרות, ובלי ברכה. וכן נראה לומר אף לדעת מרן מופת הדורות הגר"ע יוסף זצוק"ל בחזון עובדיה פורים (עמ' סא טור שני) שסמך על סברת בעל העיטור שקטן שהגיע לחינוך רשאי להוציא ידי חובה בקריאת מגילה. ודוקא באופן שאין אחר שיקרא להם את המגילה, ואם כן ה"ה לנד"ד בהדלקת נרות חנוכה. ועוד נראה להוכיח מדברי מרן זיע"א בחזון עובדיה חנוכה (עמ' כא) שם דן הרב בדברי הבן איש חי לענין קטן שהגיע לגיל חינוך בהדלקת נרות ההידור, שלדברי הבן איש חי אין לתת לקטן להדליק את נרות ההידור ואף שהגיע לגיל חינוך, והרב זיע"א חולק על דברי הבן איש חי ומוכיח שיש להקל בזה כדברי המועד לכל חי, ומצרף את סברת הערך השלחן כאן כסניף להיתר. ועוד נראה להוכיח מדברי מרן זיע"א (בחזו"ע חנוכה עמ' מט-נא) שדן בנידון זה בארוכה, ובמסקנתו בזה כותב בין השורות: ולכן נראה יותר להחמיר אף לגבי חנוכה, שאינו מוציא אחרים ידי חובתם". ונראה מלשונו שבשעת הדחק שאין מי שידליק את הנרות כלל, יש להקל לקטן שהגיע לגיל חינוך להדליק את הנרות, ולגבי ברכה צ"ע. וראיתי שכתבו בקיצור שו"ע חזו"ע של הוצאת "מאור ישראל" (מועדים ב' עמ' נו ובהערה 8), שבשעת הדחק שאין מי שידליק, ידליק קטן שהגיע לחינוך, ויוצאים בזה ידי חובה. ומשמע שידליק עם ברכה.
מהילקו"י משמע שקטן אינו מוציא ידי חובה בהדלקת נ"ח ואף שהגיע לגיל חינוך. ובהליכות מועד (עמ' צט-ק) כתב שידליק ולא יברך.
מצרף מעט ממה שכתבתי לדון בדברי מרן זיע"א והמסקנה בזה, אשמח לשמוע דעתכם.
כתב הבית יוסף (סימן תרעה) בגמרא (שבת כג ע"א) והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה, הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה כלום, אשה ודאי מדליקה דאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס. וכתב הר"ן (י. ד"ה האי) הילכך הדליקה חרש שוטה וקטן אף על פי שהניחה גדול לא עשה כלום. מיהו כתב בעל העיטור (הל' חנוכה קטז.) דאם הגיע לחינוך מותר והכל תלוי במנהג כדאמרינן בירושלמי דמגילה (פ"ב ה"ה) מכאן ואילך התקינו שיהו קטנים קורים לרבים.
וסברא זו של בעל העיטור הביאה מר"ן השו"ע (סי' תרעה ס"ג) בשם יש מי שאומר. וכתב המשנה ברורה (סי' תרעה סי"ג) שדעת השו"ע כמו שסתם בהלכות מגילה (סי' תרפט ס"ב) שאין הקטן מוציא ידי אחרים, משום דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. וכ"כ הבא"ח (וישב אות יט), וכ"כ הכה"ח (סקכ"ו). ואם כן נמצא שלדעת מרן קטן שהגיע לגיל חינוך כל זמן שלא הגיע לגיל מצוות, אינו יכול להוציא אחרים ידי חובה בהדלקת נרות חנוכה.
אמנם בערך השלחן (טייב סק"ד) כתב, דלפי מה שכתב בשו"ת בית דוד (סימן תט) דלא קי"ל כדעת הסתם היכא דנקט מרן לשון הש"ס בסתם ואחר כך הביא יש אומרים, אלא בכה"ג דעת מרן לפסוק כהיש אומרים, ולפי"ז בנד"ד דעת מרן שקטן שהגיע לחינוך מוציא אחרים ידי חובה. וכ"כ בשו"ת זבחי צדק ח"ג (סימן מא).
ולכן בענין זה, שיש חולה סיעודי ואין מי שידליק עליו אלא רק ילד קטן שהגיע לגיל חינוך אך אין הגיע לגיל מצוות, נראה שאפשר על כל פנים להקל לו להדליק לחולה נרות, ובלי ברכה. וכן נראה לומר אף לדעת מרן מופת הדורות הגר"ע יוסף זצוק"ל בחזון עובדיה פורים (עמ' סא טור שני) שסמך על סברת בעל העיטור שקטן שהגיע לחינוך רשאי להוציא ידי חובה בקריאת מגילה. ודוקא באופן שאין אחר שיקרא להם את המגילה, ואם כן ה"ה לנד"ד בהדלקת נרות חנוכה. ועוד נראה להוכיח מדברי מרן זיע"א בחזון עובדיה חנוכה (עמ' כא) שם דן הרב בדברי הבן איש חי לענין קטן שהגיע לגיל חינוך בהדלקת נרות ההידור, שלדברי הבן איש חי אין לתת לקטן להדליק את נרות ההידור ואף שהגיע לגיל חינוך, והרב זיע"א חולק על דברי הבן איש חי ומוכיח שיש להקל בזה כדברי המועד לכל חי, ומצרף את סברת הערך השלחן כאן כסניף להיתר. ועוד נראה להוכיח מדברי מרן זיע"א (בחזו"ע חנוכה עמ' מט-נא) שדן בנידון זה בארוכה, ובמסקנתו בזה כותב בין השורות: ולכן נראה יותר להחמיר אף לגבי חנוכה, שאינו מוציא אחרים ידי חובתם". ונראה מלשונו שבשעת הדחק שאין מי שידליק את הנרות כלל, יש להקל לקטן שהגיע לגיל חינוך להדליק את הנרות, ולגבי ברכה צ"ע. וראיתי שכתבו בקיצור שו"ע חזו"ע של הוצאת "מאור ישראל" (מועדים ב' עמ' נו ובהערה 8), שבשעת הדחק שאין מי שידליק, ידליק קטן שהגיע לחינוך, ויוצאים בזה ידי חובה. ומשמע שידליק עם ברכה.
מהילקו"י משמע שקטן אינו מוציא ידי חובה בהדלקת נ"ח ואף שהגיע לגיל חינוך. ובהליכות מועד (עמ' צט-ק) כתב שידליק ולא יברך.
