קניית בגדים בשלושת השבועות
- Thread starter abc123
- תאריך התחלה
- צופים 8
-
- תגיות
- שלושת השבועות
מתלמידי מרן הראש"ל
Moderator
לענ''ד מנהג טעות הוא לפי מרן השו''ע כל האיסור רק מר''ח ולא מיז בתמוז (וכמדומני מרן הראש''ל שליט''א הזכיר את השבוע בשיעור)
יצחק כהן הי"ו
Well-known member
וגם השאלה היא האם מותר לקנות בגדים
או רק אסור לחדש בגדים.
או רק אסור לחדש בגדים.
כתב מרן (סי' תקנא ס"יז) טוב ליזהר למור שהחיינו בין המצרים על פרי או על מלבוש, אבל על פדיון הבן אומר ולא יחמיץ המצוה. הגה וכן בפרי שלא ימצא אחר תשעה באב מותר לברך ולאכלו בין המצרים. ע"ש.
ובמ"ב שם כותב, שהגר"א חולק על זה ועוד ולכן בשבת אפשר להקל לברך. ע"ש.
ובסי' רכג ס"ג-ד כתב מרן, בנה בית חדש או "קנה" כלים חדשים אפילו היו לו כיוצא באלו תחלה או קנה וחזר וקנה מברך על כל פעם שהחיינו. ולאו דוקא חדשים דהוא הדין לישנים אם הם חדשים לו שלא היו אלו שלו מעולם ולא אמרו חדשים אלא לאפוקי אם מכרן וחזר וקנאן. בשעת הקנין יש לו לברך אף על פי שעדיין לא נשתמש בהם, שאין הברכה אלא על ידי שמחת הלב שהוא שמח בקנייתן. וכו'. ע"ש.
יוצא שצריך לברך שהחיינו בשעת קנית הבגד. ולכא' יוצא שיש בעיה לקנות בגדים חדשים בבין המצרים.
אמנם כתב הכף החיים (שם ס"ק ל) בשם המאמר מרדכי ועוד פוסקים שנהגו לברך שהחיינו בשעת הלבישה. ושדימו זה לפרי חדש שגם שם נהגו העולם לברך בשעת אכילה משום דהוי עיקר ההנאה. ע"ש. מ"מ במ"ב לא הזכיר מנהג בזה אצל האשכנזים. (ובפסקי תשובות (סי' רנג הערה 64) הביא שגם הרב ישעועות חכמה (סי' נט) כתב מנהג זה. אמנם יעויין שם שדבריו חוזרים על דרך המג"א (סק"ו) שכתב שדוקא אם קנה כלי בשלמותו אבל אם קנה חומר גלם (המג"א דיבר על כלי כסף ובמשנ"ב (סק"יז) מביא על בגד) ומביא לאומן אינו מברך אלא בשעת השימוש הראשון. ע"ש).
ולפי הנ"ל לכאורה יוצא שלספרדים אי נימא דאזלינן בתר מנהג אזי שפיר אפשר לקנות בגדים חדשים בזמן הזה. בפרט שדין זה הוא חומרא מעיקרו.
ולכן אע"ג שמשעת קניית הבגד מתחייב בשהחיינו מ"מ כיון שאינו מברך בפועל אלא בשעת לבישה אין איסור בשעת הלבישה. וכן מבואר בחזו"ע בין המצרים ובילקוט יוסף שהאיסור רק לבישה ולא קניה.
אמנם גם מטו בשם הגרש"ז אוירבך (הליכות שלמה עמ' תיא שמותר לקנות) ביארו שם משום שמנהג לברך בשעת לבישה. והרב יוסף אפרתי בספרו ישא יוסף או"ח עמ' קעא הביא בשם הגר"ש אלישיב שמותר לקנות בגדים בשלשת השבועות ולברך שהחיינו בשבתות שבנתיים.
ומדבריו לכא' משמע שאע"פ שהמנהג לברך בשעת קניה מכל מקום רשאים לברך בשעת לבישה וכיון שמברכים בשבת שפיר דמי לקנות. כנלע"ד.
אמנם ראיתי מי שכתב לחלק בין מי שנוהג לברך בשעת קניה למי שנוהג לברך בשעת לבישה.
ועוד ענין יש שהוא משא ומתן ובניה של שמחה שעיקר איסורו הוא מראש חודש אב. אבל בילקוט יוסף (עמ' קצז) הביא מהגר"ח קניבסקי בשם החזון איש שיש שכתבו שלא להכנס לדירה חדשה בימי בין המצרים ויש החמירו עוד שאין לחפש דירות בימים אלו מי" בתמוש. אולם כל זה ממדת חסידות. ושההנהגה הנכונה לשקול כל דבר כפי הענין והצורך. ע"ש.
לסיכום: אין אסמכתא למנהג להחמיר לקנות דברים חדשים בשלשת השבועות ובפרט דברים שהמנהג שאין מברכים עליהם שהחיינו (כגון ספר מכונית וכיו"ב) אמנם יש מחמירים בבנין של שמחה. ובזה יש לשקול כל דבר כפי הענין והצורך.
ואפשר שעיקר הפרסומי ניסא שיש בהלכה הזו יוצאת מכח מנהג האשכנזים המחמירים עם תוספת שעשו הסוחרים.
ובמ"ב שם כותב, שהגר"א חולק על זה ועוד ולכן בשבת אפשר להקל לברך. ע"ש.
ובסי' רכג ס"ג-ד כתב מרן, בנה בית חדש או "קנה" כלים חדשים אפילו היו לו כיוצא באלו תחלה או קנה וחזר וקנה מברך על כל פעם שהחיינו. ולאו דוקא חדשים דהוא הדין לישנים אם הם חדשים לו שלא היו אלו שלו מעולם ולא אמרו חדשים אלא לאפוקי אם מכרן וחזר וקנאן. בשעת הקנין יש לו לברך אף על פי שעדיין לא נשתמש בהם, שאין הברכה אלא על ידי שמחת הלב שהוא שמח בקנייתן. וכו'. ע"ש.
יוצא שצריך לברך שהחיינו בשעת קנית הבגד. ולכא' יוצא שיש בעיה לקנות בגדים חדשים בבין המצרים.
אמנם כתב הכף החיים (שם ס"ק ל) בשם המאמר מרדכי ועוד פוסקים שנהגו לברך שהחיינו בשעת הלבישה. ושדימו זה לפרי חדש שגם שם נהגו העולם לברך בשעת אכילה משום דהוי עיקר ההנאה. ע"ש. מ"מ במ"ב לא הזכיר מנהג בזה אצל האשכנזים. (ובפסקי תשובות (סי' רנג הערה 64) הביא שגם הרב ישעועות חכמה (סי' נט) כתב מנהג זה. אמנם יעויין שם שדבריו חוזרים על דרך המג"א (סק"ו) שכתב שדוקא אם קנה כלי בשלמותו אבל אם קנה חומר גלם (המג"א דיבר על כלי כסף ובמשנ"ב (סק"יז) מביא על בגד) ומביא לאומן אינו מברך אלא בשעת השימוש הראשון. ע"ש).
ולפי הנ"ל לכאורה יוצא שלספרדים אי נימא דאזלינן בתר מנהג אזי שפיר אפשר לקנות בגדים חדשים בזמן הזה. בפרט שדין זה הוא חומרא מעיקרו.
ולכן אע"ג שמשעת קניית הבגד מתחייב בשהחיינו מ"מ כיון שאינו מברך בפועל אלא בשעת לבישה אין איסור בשעת הלבישה. וכן מבואר בחזו"ע בין המצרים ובילקוט יוסף שהאיסור רק לבישה ולא קניה.
אמנם גם מטו בשם הגרש"ז אוירבך (הליכות שלמה עמ' תיא שמותר לקנות) ביארו שם משום שמנהג לברך בשעת לבישה. והרב יוסף אפרתי בספרו ישא יוסף או"ח עמ' קעא הביא בשם הגר"ש אלישיב שמותר לקנות בגדים בשלשת השבועות ולברך שהחיינו בשבתות שבנתיים.
ומדבריו לכא' משמע שאע"פ שהמנהג לברך בשעת קניה מכל מקום רשאים לברך בשעת לבישה וכיון שמברכים בשבת שפיר דמי לקנות. כנלע"ד.
אמנם ראיתי מי שכתב לחלק בין מי שנוהג לברך בשעת קניה למי שנוהג לברך בשעת לבישה.
ועוד ענין יש שהוא משא ומתן ובניה של שמחה שעיקר איסורו הוא מראש חודש אב. אבל בילקוט יוסף (עמ' קצז) הביא מהגר"ח קניבסקי בשם החזון איש שיש שכתבו שלא להכנס לדירה חדשה בימי בין המצרים ויש החמירו עוד שאין לחפש דירות בימים אלו מי" בתמוש. אולם כל זה ממדת חסידות. ושההנהגה הנכונה לשקול כל דבר כפי הענין והצורך. ע"ש.
לסיכום: אין אסמכתא למנהג להחמיר לקנות דברים חדשים בשלשת השבועות ובפרט דברים שהמנהג שאין מברכים עליהם שהחיינו (כגון ספר מכונית וכיו"ב) אמנם יש מחמירים בבנין של שמחה. ובזה יש לשקול כל דבר כפי הענין והצורך.
ואפשר שעיקר הפרסומי ניסא שיש בהלכה הזו יוצאת מכח מנהג האשכנזים המחמירים עם תוספת שעשו הסוחרים.
זיל בתר טעמא
Active member
איפה מרן השו"ע כתב שזה אסור? אין שום איסור לברך שהחיינו, אפילו לא מדרבנן.
והדגיש זאת בילקו"י הנד"מ ארבע תעניות בעמ' רטז': "ואין בזה שום איסור אפילו מדרבנן, ואינו רק זהירות בעלמא, וכלשון מרן "טוב להיזהר" ". ע"כ.
ואע"פ שזה המנהג, אך צריך לשים לב לניסוח, כיון שמי שעושה כך לא עובר שום איסור.
נערך לאחרונה:
זאת בדיוק השאלה למה העולם לא קונה. לא כתוב בשום מקום שאסור לקנות.
אין הכי נמי, אתה צודק
אולי אפשר לומר 'אסור מכוח המנהג' ...
לכאורה אפ''ל שבט' הימים זה אסור, דלא גרע ממשא ומתן של שמחה דהרי ס''ס מברכים על בגדים כאלה 'שהחיינו' וצ''ע לדינא
גרע וגרע, אלא שמרן כתב סי' תקנא ס"ז י"א שאסור "לתקן" בגדים חדשים ומנעלים חדשים בשבת זה, (שדהיינו שבוע שחל בו), ויש להחמיר בזה מראש חדש. הגה והוא הדין דאסור לקנותן.
וכן פסק מרן הגרע"י בחזון עובדיה עמ' רח טור א, שאפילו קונה בגדים חדשים או מנעלים חדשים על מנת ללובשם אחר ט' באב, "יש להחמיר". ע"ש.
אמנם זה מעיקר הדין כמו משא ומתן של שמחה שמוזכר בגמ'.
*אמנם "אין" זה מעיקר הדין וכו'
