יוסף דהן
Well-known member
השיעור השבועי עקב עח
קפה עם הל
י. הוא הדין בקפה עם הל, לפני כמה שנים כשגרתי בכרמיאל, היה לנו שיעור ביום שבת בצהרים, והייתי עייף וביקשתי ממישהו שיכין לי כוס קפה להתעורר[1]. כשנכנס עם הכוס קפה בידו 'עלה עשן באפו', הרחתי שיש בו הל, שאלתי: איך הכנת את הקפה, אמר: למדנו שלדעת מרן (סימן שיח סעיף ה) אין בישול אחר אפיה וקליה, ולכן שפכתי מים ישירות מהמיחם. אמרתי לו: אבל ההל הוא לא אפוי ולא מבושל ולא כלום, לאחר שקולים את הקפה וטוחנים אותו מוסיפים בו מעט הל. עכשיו מה הדין, האם מותר לשתות את כוס הקפה, או שצריך להכין חדש? אולי יש להתיר[2] מצד שהקפה הוא הרוב והעיקר, ולגבי ההל נחשב כמו פסיק רישיה דלא איכפת ליה, אבל בדיעבד ודאי שמותר לפי מה שהסברנו, שאם עירה מכלי ראשון בדיעבד מותר ליהנות.
[1] פעם היתה חידה בירחון אחד: כשאתה נוסע בתוך העיר תיסע לאט, כשאתה נוסע מחוץ לעיר תיסע פעמיים לאט, כשאתה ממהר ימים על ימי מלך תוסיף, ואם אתה עייף תשתה חצי כוס ערק, ואם אתה עוד עייף תשתה עוד חצי כוס ערק. ופתרון החידה: כשאתה נוסע בתוך העיר סע "לאט", גימטריא ארבעים, תיסע על ארבעים קמ"ש. היום זה כבר חמישים... מחוץ לעיר סע פעמיים "לאט" – גימטריא שמונים, וכשאתה ממהר תוסיף "מלך" גימטריא תשעים, ואם אתה עייף תשתה חצי כוס ערק, "ערק" גימטריא שלש מאות ושבעים, חצי זה מאה שמונים וחמש, גימטריא "קפה", תשתה קפה ותתעורר, ואם אתה עוד עייף תשתה עוד כוס קפה...
[2] ראיתי בספר של מחבר אחד בדורנו שכותב דבר תמוה מאוד, הוא מביא בשם רב גדול שמותר לערות מים רותחים על קפה עם הל, בגלל שההל הוא תבלין, ואין איסור בישול בתבלין כמו שכתב הכף החיים (סימן שיח ס"ק ע). אני קראתי את זה והזדעזעתי, וכי הכף החיים יכול לומר שאין בתבלין איסור בישול? במשנה שהזכרנו כתוב בפירוש: אבל לא יתן לתוכה "תבלין"! כל האחרונים דנים איך עושים תה וקפה בשבת, תגיד אין בישול בתבלין ותגמור את הסיפור... פתחתי מיד כף החיים, 'לא מיניה ולא מקצתיה', אותו המחבר פשוט טעה בדבר משנה. בסך הכל הכף החיים הביא דברי התוספות (שבת לט.) שהקשו על מאן דאמר שעירוי מכלי ראשון מבשל, אם כן מה שאמרו במשנה (שבת קמה:) שדבר שלא בא בחמין מערב שבת מדיחין אותו בחמין בשבת, על כרחך מדיחין בכלי שני, ומדוע לא התירו יותר מזה לתת בכלי שני, ואחד התירוצים הוא, שאמנם כלי שני לא מבשל, אבל אסור לתת בכלי שני מדין מחזי כמבשל, ומה שהתירו במשנה לתת תבלין בקערה, הוא משום שאין מחזי כמבשל בתבלין. וזה מה שהביא הכף החיים, שאפילו למאן דאמר שיש מחזי כמבשל בכלי שני, אין מחזי כמבשל בתבלין. אבל חס ושלום לומר שאין בישול בכלל בתבלין, זה 'לא אמרה אדם מעולם'.
אני כמובן לא אזכיר את שם אותו מחבר, אבל כבר מרן הראשון לציון שליט"א העיר על אותו מחבר בנושאים אחרים, שאין לסמוך על העדויות שלו.
יוסף דהן
Well-known member
בהלכה ובאגדה
קפה עם הֶל
מותר לערות מים רותחים על קפה עם הֶל, אף על פי שההֶל לא קלוי ולא מבושל.
ראשית יש לדעת שבדין עירוי מים רותחים מכלי ראשון, ישנה מחלוקת גדולה בראשונים אם העירוי מבשל או לא, לדעת רבנו תם עירוי מבשל ככלי ראשון, ואילו לדעת אחיו הגדול הרשב"ם עירוי דינו ככלי שני שאינו מבשל כלל (עיין תוספות שבת מב ע"ב). וכן דעת רבים מהראשונים שעירוי אינו ככלי ראשון, ומהם: רבנו חננאל, הרי"ף, האשכול, הראב"ד, הרמב"ן, המאירי, הרשב"א, הרא"ה, הריטב"א, הר"ן, העיטור, ההשלמה ועוד. וכתב הרשב"א, שכן דעת הרבה מגדולי המורים. ובערך השלחן כתב, שכן דעת הרמב"ם. אלא שיש אומרים שאמנם עירוי לא מבשל, אבל חכמים עשו הרחקה וסייג בזה שמבשל מדרבנן. והתוספות כתבו, שעירוי מבשל רק כדי קליפה. וכתבו מהר"ם בן חביב ועוד דהיינו מדרבנן. וכן מוכח ממרן בשלחן ערוך (יורה דעה סימן צא סעיף ד). (עיין שו"ת יביע אומר חלק ד סימן לג אות טז. שבת ד עמוד שפב)
והנה כתב הגאון הרב פרנק בשו"ת הר צבי (אורח חיים עמוד רסד) בדין היתר בישול אחר בישול ביבש, ואף על פי שאי אפשר שלא תהיה שום לחלוחית על פניו, ואם כן היה ראוי לאסור משום שיש בישול אחר בישול בלח, ולא מצאנו שכתבו הפוסקים שצריך שיהיה נגוב לגמרי. אלא דין זה דומה לגמרא במסכת שבת (צג ע"ב) לגבי המוציא אדם חי במיטה מרשות היחיד לרשות הרבים, שהוא פטור מן התורה אבל אסור מדרבנן, כיון שהחי נושא את עצמו, וגם המיטה היא טפילה לאדם, לכן לא חייב עליה מהתורה. ולפי זה גם כאן שהלח הוא מועט והיבש הוא רוב, עיקר הפעולה נעשית בשביל הרוב היבש שאין בו בישול, לכן לא חוששים לבישול המיעוט. אלא שעדיין למה התיר רבנו ירוחם בשם רבנו יונה ברוב יבש גם לכתחילה, הלוא במוציא את החי במיטה אסור מדרבנן? אלא שונה הדין כאן, כיון שבלאו הכי לדעת כמה ראשונים אין בישול אחר בישול בלח. עי"ש. והיינו כיון שבישול המיעוט והטפל אינו אלא מדרבנן, ויש פוסקים שבלח אין איסור בישול, הרי זה ספק דרבנן לקולא. ולפי זה, גם בקפה עם הל, כיון שעיקר העירוי נעשה בשביל הקפה שאין בו איסור בישול, וההל הוא טפל אליו, ממילא אין לחוש לבישול ההל, שהרי לדעת כמה וכמה ראשונים עירוי לא מבשל בכלל, וספק דרבנן לקולא.
ונוסף על זה מה שכתב מרן זצוק"ל (שו"ת יביע אומר חלק ז ס"ס מב) שיש להוסיף קצת בדברי הרב פרנק, שכיון שכתב שכשרובו יבש, ממילא מיעוט הרוטב נחשב טפל ובטל לגביו מן התורה, אם כן יש לומר שכלפי המיעוט הרי זה נחשב כדבר שאינו מתכוון, וכמו שכתב האגלי טל, שעיקר כוונת המחמם תבשיל היא על הרוב, ולגבי המיעוט הרי זה דבר שאינו מתכוון, ואף שזה פסיק רישיה, מכל מקום הוא פסיק רישיה בדרבנן שמותר לדעת כמה פוסקים. עי"ש. ואם כן גם כאן, כיון שמיעוט ההל נחשב טפל ובטל מן התורה, הרי זה כדבר שאינו מתכוון, כי עיקר כוונת המערה היא על הקפה שהוא הרוב, וממילא הרי זה פסיק רישיה בדרבנן שמותר.
ואף על פי שההל המעורב בקפה הוא נותן טעם טוב וחפצים בו, בכל זאת הלוא גם בתבשיל שמיעוטו רוטב חפצים ברוטב, ובכל זאת מותר לחממו, כי סוף סוף הוא טפל כלפי העיקר. וכמו שהמוציא את החי במיטה, אף על פי שהוא מוציא אותו במיטה דוקא ולא בידיו, כי ככה יותר נוח לו או מכל סיבה אחרת שהוא מעדיף להוציאו במיטה, ובכל זאת הוא פטור על המיטה, כך גם כאן שנוח לו בחימום הרוטב או ההל, הוא פטור ומותר.
גם יש לנו בזה ספק ספיקא, שמא הלכה כדעת הרשב"ם ורוב הראשונים שעירוי ככלי שני ואינו מבשל כלל. ואפילו תאמר שעירוי מבשל, שמא אינו מבשל אלא מדרבנן, וכיון שעיקר כוונתו על הרוב, הרי זה פסיק רישיה בדרבנן שמותר לדעת כמה פוסקים. ואפילו אם תאמר שפסיק רישיה בדרבנן אסור, שמא כיון שההל הוא מיעוט וטפל, אין בישולו אלא מדרבנן, נמצא שיש כאן פסיק רישיה בתרי דרבנן, שהוא קל יותר. וכבר כתב מרן זצוק"ל בשו"ת יביע אומר (חלק י סימן כח): לדעת מרן השלחן ערוך פסיק רישיה אפילו בחד דרבנן מותר, והמשנה ברורה כתב שלפי הרמ"א יש להתיר פסיק רישיה בתרי דרבנן. וכן כתב בשו"ת קרן לדוד. ובספרי שו"ת יביע אומר (חלק ד סימן לד אות לא) הבאתי רבים מהראשונים ומהאחרונים שמתירים פסיק רישיה בדרבנן. וכדאים הם כל אלו הגדולים לסמוך עליהם אפילו בשבות אחת, כל שכן בתרי דרבנן שאף הרמ"א מודה להתיר. עי"ש. וכל שכן אם נצרף גם את דעת הרדב"ז שכל דבר שנאכל חי אין בו איסור בישול מהתורה, כי לא גרע ממאכל שהתבשל כבן דרוסאי שלדעת הרבה ראשונים אין בו בישול מהתורה. וכתב בשו"ת יביע אומר (חלק ד סימן לג אות טז) שלפי זה המבשל מים פטור, ושכן כתבו בספר אגורה באהלך והתפארת ישראל ועוד אחרונים. ואם ככה, הלוא גם ההל נאכל חי שמצוי שמערבים אותו בסלטים חיים וכיוצא בזה.
ובשו"ת מעיין אומר (חלק ב פרק ג סימן צח בהערה, וסימן קכח) הביא ששאל את מרן מלכא זצוק"ל על עירוי מים רותחים על קפה עם הל, ומתחילה מרן התפלא כששמע שההל לא קלוי, ולכן השיב לו שאסור. אלא שכעבור זמן דיבר מרן בשיעורו הקבוע במוצאי שבת על הלכות בישול, והגאון רבי ראובן אלבז שליט"א שהיה שם שאל את מרן, על קפה קלוי עם הל שאינו קלוי, אם מותר לערות עליו? והשיב לו מרן שההל בטל במיעוטו, ודימה זאת לדין תבשיל שרובו יבש שמותר לחממו אף על פי שגם הרוטב מתחמם, כיון שהוא בטל ברוב. עי"ש. ולפי מה שבארנו לעיל מובן, כי כמו שם שהתירו בצירוף דעות הראשונים שאין בישול אחר בישול בלח, כך גם כאן יש להתיר בצירוף דעות הראשונים שעירוי לא מבשל כלל, וכמבואר.
ומה שמרן בשלחן ערוך (סימן שיח סעיף י) אסר לתת תבלין בקערה ולערות עליו מכלי ראשון, ומבואר בבית יוסף שחשש לשיטת רבנו תם שדין עירוי ככלי ראשון, וכתב הרב המגיד שכן ראוי להחמיר. פשוט ששם מדובר שמערה את המים הרותחים על התבלין לבד, ולכן החמיר מרן בספק איסור דאורייתא. לא כן כאן שההֶל מועט מאוד ובטל ברוב הקפה, הלוא אפילו לרבנו תם אין בישולו אלא מדרבנן, ולדידן שיש בזה מחלוקת בין הפוסקים, הרי שספק דרבנן לקולא.
עוד יש מקום לצרף על פי מה שכתב הרמב"ם (הלכות שבת פרק ט הלכה א), ששיעור האופה והמבשל להתחייב בשבת כגרוגרת [תאנה, כשליש ביצה כ-18 גרם]. ושיעור המחמם את המים, כדי לרחוץ בהם אבר קטן [זרת הרגל של תינוק בן יומו]. ושיעור מבשל סממנים, כדי שיהיו ראויים לדבר שמבשלים אותם לו. עי"ש. ונחלקו המפרשים בכוונת הרמב"ם בשיעור סממנים, האם כוונתו לסממנים של צבע, אבל סממנים של מאכל כמו תבלינים הבאים לתת טעם בתבשיל, שיעורם כגרוגרת וככל מאכל, וכן נראה מהראב"ד והלחם משנה ועוד. ולכן כתב גם הגאון בעל ערוך לנר שהמבשל עלי תה, הרי זה רק חצי שיעור, כיון ששיעור בישול הוא כגרוגרת. אבל המגדל עוז הבין שמדובר גם על סממני מאכל, וכן דעת המהר"ם שיק (אורח חיים סימן קלב). עי"ש. (ועיין שו"ת שבט הלוי חלק ז סימן קא, וחזון עובדיה שבת ד רפט. שו"ת יחוה דעת חלק ו ס"ס כב) ולפי זה יש מקום לצרף, שמא שיעור בישול סממנים מהתורה הוא כגרוגרת, והרי ברור שבהֶל שמעורב בקפה בכוס, אין שיעור כגרוגרת, וממילא אין זה אלא חצי שיעור. והלוא חצי שיעור בשבת לדעת הרמב"ם, הרמב"ן, הרא"ה, ורבים מהאחרונים איסורו מדרבנן. ויש עוד לפלפל בזה. ואי"ה עוד חזון למועד. ואחר כל זאת, שלחתי את הדברים למרן הראשון לציון רבנו יצחק יוסף שליט"א, ותהילות לאל יתברך השיב לי ביום כ"ב אייר תשפ"א בלשון זו: "נהניתי מאד מדבריו, ואני מחזק אותו". ע"כ. וענוותו תרבני.
קפה עם הֶל
מותר לערות מים רותחים על קפה עם הֶל, אף על פי שההֶל לא קלוי ולא מבושל.
ראשית יש לדעת שבדין עירוי מים רותחים מכלי ראשון, ישנה מחלוקת גדולה בראשונים אם העירוי מבשל או לא, לדעת רבנו תם עירוי מבשל ככלי ראשון, ואילו לדעת אחיו הגדול הרשב"ם עירוי דינו ככלי שני שאינו מבשל כלל (עיין תוספות שבת מב ע"ב). וכן דעת רבים מהראשונים שעירוי אינו ככלי ראשון, ומהם: רבנו חננאל, הרי"ף, האשכול, הראב"ד, הרמב"ן, המאירי, הרשב"א, הרא"ה, הריטב"א, הר"ן, העיטור, ההשלמה ועוד. וכתב הרשב"א, שכן דעת הרבה מגדולי המורים. ובערך השלחן כתב, שכן דעת הרמב"ם. אלא שיש אומרים שאמנם עירוי לא מבשל, אבל חכמים עשו הרחקה וסייג בזה שמבשל מדרבנן. והתוספות כתבו, שעירוי מבשל רק כדי קליפה. וכתבו מהר"ם בן חביב ועוד דהיינו מדרבנן. וכן מוכח ממרן בשלחן ערוך (יורה דעה סימן צא סעיף ד). (עיין שו"ת יביע אומר חלק ד סימן לג אות טז. שבת ד עמוד שפב)
והנה כתב הגאון הרב פרנק בשו"ת הר צבי (אורח חיים עמוד רסד) בדין היתר בישול אחר בישול ביבש, ואף על פי שאי אפשר שלא תהיה שום לחלוחית על פניו, ואם כן היה ראוי לאסור משום שיש בישול אחר בישול בלח, ולא מצאנו שכתבו הפוסקים שצריך שיהיה נגוב לגמרי. אלא דין זה דומה לגמרא במסכת שבת (צג ע"ב) לגבי המוציא אדם חי במיטה מרשות היחיד לרשות הרבים, שהוא פטור מן התורה אבל אסור מדרבנן, כיון שהחי נושא את עצמו, וגם המיטה היא טפילה לאדם, לכן לא חייב עליה מהתורה. ולפי זה גם כאן שהלח הוא מועט והיבש הוא רוב, עיקר הפעולה נעשית בשביל הרוב היבש שאין בו בישול, לכן לא חוששים לבישול המיעוט. אלא שעדיין למה התיר רבנו ירוחם בשם רבנו יונה ברוב יבש גם לכתחילה, הלוא במוציא את החי במיטה אסור מדרבנן? אלא שונה הדין כאן, כיון שבלאו הכי לדעת כמה ראשונים אין בישול אחר בישול בלח. עי"ש. והיינו כיון שבישול המיעוט והטפל אינו אלא מדרבנן, ויש פוסקים שבלח אין איסור בישול, הרי זה ספק דרבנן לקולא. ולפי זה, גם בקפה עם הל, כיון שעיקר העירוי נעשה בשביל הקפה שאין בו איסור בישול, וההל הוא טפל אליו, ממילא אין לחוש לבישול ההל, שהרי לדעת כמה וכמה ראשונים עירוי לא מבשל בכלל, וספק דרבנן לקולא.
ונוסף על זה מה שכתב מרן זצוק"ל (שו"ת יביע אומר חלק ז ס"ס מב) שיש להוסיף קצת בדברי הרב פרנק, שכיון שכתב שכשרובו יבש, ממילא מיעוט הרוטב נחשב טפל ובטל לגביו מן התורה, אם כן יש לומר שכלפי המיעוט הרי זה נחשב כדבר שאינו מתכוון, וכמו שכתב האגלי טל, שעיקר כוונת המחמם תבשיל היא על הרוב, ולגבי המיעוט הרי זה דבר שאינו מתכוון, ואף שזה פסיק רישיה, מכל מקום הוא פסיק רישיה בדרבנן שמותר לדעת כמה פוסקים. עי"ש. ואם כן גם כאן, כיון שמיעוט ההל נחשב טפל ובטל מן התורה, הרי זה כדבר שאינו מתכוון, כי עיקר כוונת המערה היא על הקפה שהוא הרוב, וממילא הרי זה פסיק רישיה בדרבנן שמותר.
ואף על פי שההל המעורב בקפה הוא נותן טעם טוב וחפצים בו, בכל זאת הלוא גם בתבשיל שמיעוטו רוטב חפצים ברוטב, ובכל זאת מותר לחממו, כי סוף סוף הוא טפל כלפי העיקר. וכמו שהמוציא את החי במיטה, אף על פי שהוא מוציא אותו במיטה דוקא ולא בידיו, כי ככה יותר נוח לו או מכל סיבה אחרת שהוא מעדיף להוציאו במיטה, ובכל זאת הוא פטור על המיטה, כך גם כאן שנוח לו בחימום הרוטב או ההל, הוא פטור ומותר.
גם יש לנו בזה ספק ספיקא, שמא הלכה כדעת הרשב"ם ורוב הראשונים שעירוי ככלי שני ואינו מבשל כלל. ואפילו תאמר שעירוי מבשל, שמא אינו מבשל אלא מדרבנן, וכיון שעיקר כוונתו על הרוב, הרי זה פסיק רישיה בדרבנן שמותר לדעת כמה פוסקים. ואפילו אם תאמר שפסיק רישיה בדרבנן אסור, שמא כיון שההל הוא מיעוט וטפל, אין בישולו אלא מדרבנן, נמצא שיש כאן פסיק רישיה בתרי דרבנן, שהוא קל יותר. וכבר כתב מרן זצוק"ל בשו"ת יביע אומר (חלק י סימן כח): לדעת מרן השלחן ערוך פסיק רישיה אפילו בחד דרבנן מותר, והמשנה ברורה כתב שלפי הרמ"א יש להתיר פסיק רישיה בתרי דרבנן. וכן כתב בשו"ת קרן לדוד. ובספרי שו"ת יביע אומר (חלק ד סימן לד אות לא) הבאתי רבים מהראשונים ומהאחרונים שמתירים פסיק רישיה בדרבנן. וכדאים הם כל אלו הגדולים לסמוך עליהם אפילו בשבות אחת, כל שכן בתרי דרבנן שאף הרמ"א מודה להתיר. עי"ש. וכל שכן אם נצרף גם את דעת הרדב"ז שכל דבר שנאכל חי אין בו איסור בישול מהתורה, כי לא גרע ממאכל שהתבשל כבן דרוסאי שלדעת הרבה ראשונים אין בו בישול מהתורה. וכתב בשו"ת יביע אומר (חלק ד סימן לג אות טז) שלפי זה המבשל מים פטור, ושכן כתבו בספר אגורה באהלך והתפארת ישראל ועוד אחרונים. ואם ככה, הלוא גם ההל נאכל חי שמצוי שמערבים אותו בסלטים חיים וכיוצא בזה.
ובשו"ת מעיין אומר (חלק ב פרק ג סימן צח בהערה, וסימן קכח) הביא ששאל את מרן מלכא זצוק"ל על עירוי מים רותחים על קפה עם הל, ומתחילה מרן התפלא כששמע שההל לא קלוי, ולכן השיב לו שאסור. אלא שכעבור זמן דיבר מרן בשיעורו הקבוע במוצאי שבת על הלכות בישול, והגאון רבי ראובן אלבז שליט"א שהיה שם שאל את מרן, על קפה קלוי עם הל שאינו קלוי, אם מותר לערות עליו? והשיב לו מרן שההל בטל במיעוטו, ודימה זאת לדין תבשיל שרובו יבש שמותר לחממו אף על פי שגם הרוטב מתחמם, כיון שהוא בטל ברוב. עי"ש. ולפי מה שבארנו לעיל מובן, כי כמו שם שהתירו בצירוף דעות הראשונים שאין בישול אחר בישול בלח, כך גם כאן יש להתיר בצירוף דעות הראשונים שעירוי לא מבשל כלל, וכמבואר.
ומה שמרן בשלחן ערוך (סימן שיח סעיף י) אסר לתת תבלין בקערה ולערות עליו מכלי ראשון, ומבואר בבית יוסף שחשש לשיטת רבנו תם שדין עירוי ככלי ראשון, וכתב הרב המגיד שכן ראוי להחמיר. פשוט ששם מדובר שמערה את המים הרותחים על התבלין לבד, ולכן החמיר מרן בספק איסור דאורייתא. לא כן כאן שההֶל מועט מאוד ובטל ברוב הקפה, הלוא אפילו לרבנו תם אין בישולו אלא מדרבנן, ולדידן שיש בזה מחלוקת בין הפוסקים, הרי שספק דרבנן לקולא.
עוד יש מקום לצרף על פי מה שכתב הרמב"ם (הלכות שבת פרק ט הלכה א), ששיעור האופה והמבשל להתחייב בשבת כגרוגרת [תאנה, כשליש ביצה כ-18 גרם]. ושיעור המחמם את המים, כדי לרחוץ בהם אבר קטן [זרת הרגל של תינוק בן יומו]. ושיעור מבשל סממנים, כדי שיהיו ראויים לדבר שמבשלים אותם לו. עי"ש. ונחלקו המפרשים בכוונת הרמב"ם בשיעור סממנים, האם כוונתו לסממנים של צבע, אבל סממנים של מאכל כמו תבלינים הבאים לתת טעם בתבשיל, שיעורם כגרוגרת וככל מאכל, וכן נראה מהראב"ד והלחם משנה ועוד. ולכן כתב גם הגאון בעל ערוך לנר שהמבשל עלי תה, הרי זה רק חצי שיעור, כיון ששיעור בישול הוא כגרוגרת. אבל המגדל עוז הבין שמדובר גם על סממני מאכל, וכן דעת המהר"ם שיק (אורח חיים סימן קלב). עי"ש. (ועיין שו"ת שבט הלוי חלק ז סימן קא, וחזון עובדיה שבת ד רפט. שו"ת יחוה דעת חלק ו ס"ס כב) ולפי זה יש מקום לצרף, שמא שיעור בישול סממנים מהתורה הוא כגרוגרת, והרי ברור שבהֶל שמעורב בקפה בכוס, אין שיעור כגרוגרת, וממילא אין זה אלא חצי שיעור. והלוא חצי שיעור בשבת לדעת הרמב"ם, הרמב"ן, הרא"ה, ורבים מהאחרונים איסורו מדרבנן. ויש עוד לפלפל בזה. ואי"ה עוד חזון למועד. ואחר כל זאת, שלחתי את הדברים למרן הראשון לציון רבנו יצחק יוסף שליט"א, ותהילות לאל יתברך השיב לי ביום כ"ב אייר תשפ"א בלשון זו: "נהניתי מאד מדבריו, ואני מחזק אותו". ע"כ. וענוותו תרבני.
ממרן עד מרן
Active member
האם התכוונת בשתי התגובות שהבאת, שיש פה עדויות סותרות?
איפה נכתב?
בהלכה ובאגדה - איזו מהדורה?
חיים אלוש
Active member
מחפש שיעור ממרן
שלום, אנו מחפשים בכולל שיעור מוצאי שבת של מרן פרשת חוקת שנת תשסה (בו הוא אומר לרב ראובן אלבז שליט"א שמותר להכין קפה עם הל בשבת) נשמח מאוד מי שיכול לעזור בעניין
forum.moreshet-maran.com
יוסף דהן
Well-known member
ממרן עד מרן
Active member
מה שם הספר?
יוסף דהן
Well-known member
מה כוונתך שים לב? איך אנהג למעשה אם ארצה להכין קפה עם הל או
האם כוונתך שלא אעלה פעם הבאה מקוורות שיש בהם שמועות סותרות?
או שאציין בפורום שזה לא אותו דבר?
נערך לאחרונה:
ממרן עד מרן
Active member
כוונתי
שתעלה ותתדגיש שיש כאן סתירה, ולהציג לחברי הפורום מה דעתם על זה או שמא יש להן עוד ידיעות בעניין.
וכן האם יש להם יישוב וכד'
נושאים דומים בפורום
