עצם הקרבת הקרבן אינה מופקעת, כמה שזה נראה לא אמיתי, כדלהלן
אבל על ההתגרות באומות באמת זה הפקרות וטיפשות [שלצערי לאחרונה נהייתה 'מודה' מסוכנת, בהשראת החכי"ם הקיצוניים שמתקבלים בתשואות גם בציבור החרדי, ותדיר אני מזהיר את הצעירים שלנו שזה טיפשות וסיכון נפשות ואין מה להתלהב "מהגבורה" שלהם]
דלגבי ההקרבה עי' בשו"ת מהר"צ חיות (סי' ב אות ה ואילך) שהוכיח שהקריבו ק"פ גם אחר החורבן, ועי"ש בקונ"א עבודת מקדש שחזר ע"כ באורך. וראה עוד בספרו דרכי הוראה (דף כב ע"ג) שהביא את תשובת החת"ס אל הגרע"א בד"ז. ובס' מלכי בקודש הירשנזון כתב בזה כ"פ. ועי' הקדמת ס' חשוקי חמד עמ"ס פסחים על השתדלות הגאון התעוררות תשובה (או"ח א' כט, פז / ב' רעט) להקריב קרבן פסח. ועשו"ת נוב"י קמא (או"ח סו"ס לה) שהצריך עיון בזה. ובהגהת רי"ש נתנזון שם תמה דהא אין בגדי כהונה בזה"ז. ומצאתי קונ' אבני הלבנון מר' יהודה נח בראוור (י-ם תרפו, עמ' ח) שמהר"צ הכהן מלובלין בהקדמת מאמרו שפוני טמוני ופתיל תכלת כתב שהוכיח באורך שאין תכלת מעכב בבגדי כהונה. וציין שם עוד לשו"ת בית יצחק (יו"ד פג), ע"ד החת"ס (יו"ד רלו), ועי"ש עוד בכמה תמיהות נוספות בד"ז, דהיאך יבנו את ביהמ"ק ללא נבואה ועוד. ועשו"ת ציץ אליעזר חלק י' (סימן ז אות ז) שפירט כל הבעיות שבדבר. וצל"ע בספר של ר' משה נחום שפירא, שמא נקרא הר הקדש. ו שו"ת מנחת שלמה תנינא סימן קמ. דברי ישראל וועלץ ח"ג קלה או"ב. קובץ המאור (ניסן אייר תשע"ט עמ' יח) מהגר"י אדלשטין. ועי' בקובץ מריח ניחוח (וירא תשפ, עמ' 43).ספר כמוצא שלל רב (אולי פר' תרומה),
ועתה נודע לי שנתחבר ספר שלם ע"ז ע"י מכון תורת הקרבנות ושמו "שער הקרבן".