בלי קשר לכמה זה מעלה את המוראל, לחיילים תמיד יש אוכל ואף פעם לא חסר (למישהו יש ה״א שמרעיבים אותם בצה״ל?). לעומת זאת, יש אברכים שאני מכיר שלצערי חיים ממש על פת לחם. ובכ״ז מוסרים את נפשם על הלימוד. ודווקא בתקופה כזו, לעזור להם יביא להם יותר שמחה בלימוד. לא צריך לחפש בעיתונים וכד׳,להתעניין מעט מה שקורה בשכונה, וודאי תמצאו לפחות 5 כאלו בשכונתכם. לעזור להם זה יותר גדול מלחסל את החמאס לענ״ד.
וצריך לדעת שהכל חוזר. השנה השקעתי כ-300 ש״ח ב-ד׳ מינים, כי זה באמת מה שיכולתי להרשות לעצמי השנה. לא עברו יומיים ואברך נחמד מהשכונה שתמיד נותן בעין יפה, ה׳ שלח אותו להחזיר לי את כל הכסף. מעשה שהיה כך היה. (אני לא אחד שחי על פת לחם אמנם, עדיף להביא לאלו שאין)
