שלום וברכה לכל החברים!
אשמח לדעת מה דעתכם על השאלה הבא:
מצד אחד מרן כתב בסימן רנב סעיף ה:
וּמֻתָּר לִפְתֹּחַ מַיִם לַגִּנָּה וְהֵם נִמְשָׁכִים וְהוֹלְכִים בְּכָל הַשַּׁבָּת; וּלְהַנִּיחַ קִילוֹר (סַם שֶׁל רְפוּאָה שֶׁנּוֹתְנִין עַל הָעַיִן) עָבֶה עַל הָעַיִן אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לְהַנִּיחוֹ בְּשַׁבָּת; וְלָתֵת מֻגְמָר תַּחַת הַכֵּלִים וְהֵם מִתְגַּמְּרִים מֵאֲלֵיהֶם כָּל הַשַּׁבָּת וַאֲפִלּוּ מֻגְמָר מֻנָּח בַּכְּלִי, דְּאֵין אָדָם מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת כֵּלִים; וְלָתֵת שְׂעוֹרִים בְּגִיגִית לִשְׁרוֹתָן; וְטוֹעֲנִין בְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד וְהַגַּת מִבְּעוֹד יוֹם עַל זֵיתִים וַעֲנָבִים, וְהַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן הַיּוֹצֵא מֵהֶם מֻתָּר {וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ש״כ סָעִיף ב׳;} וְכֵן בֹּסֶר וּמְלִילוֹת שֶׁרִסְקָן מִבְּעוֹד יוֹם מֻתָּרִים הַמַּשְׁקִים הַיּוֹצְאִים מֵהֶם; וּמֻתָּר לָתֵת חִטִּים לְתוֹךְ רֵחַיִם שֶׁל מַיִם, סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה
מסעיף זה נראה שמרן פסק כרב יוסף בסוגיה במסכת שבת דף יח וממילא לא פוסק הדין של השמעת קול (שלפי רב יוסף זה רק בדעת בית שמאי) בגלל זה הוא מתיר לתת חטים לתוך רחים של מים סמוך לחשכה.
מצד שני מרן בסימן שלח סעיף ג כותב:
זוּג הַמְקַשְׁקֵשׁ לְשָׁעוֹת, עָשׂוּי עַל יְדֵי מִשְׁקָלוֹת, מֻתָּר לְעָרְכוֹ וְלַהֲכִינוֹ מִבְּעוֹד יוֹם כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ וִיקַשְׁקֵשׁ כָּל הַשַּׁבָּת
ובבית יוסף:
כתב האגור שהשיב אביו ז"ל על זוג המקשקש לשעות עשוי ע"י משקולת שמותר להכינו ולערכו כדי שילך ויקשקש כל השבת משום דעיקר טעמא דריחיים של מים דאיכא מאן דאסר בפ"ק דשבת משום דאוושא מילתא היינו שיאמרו ריחיים של פלוני טוחנין בשבת דסברי בשבת נתן בהם חיטים וטעם זה לא שייך כלל גבי זוג המקש שהכל יודעים שרגילים לתקנו בכל יום על יום שלאחריו ובאותו היום שהוא מקשקש אין מתקנין אותו כלל וכן יש לפסוק הלכה למעשה וכן עמא דבר ע"כ: קצת דיני השמעת קול יתבארו בסימן שאחר זה:
רואים מפה שהטעם שמרן הקל פה בזוג המקשקש זה רק בגלל "שהכל יודעים שרגילים לתקנו בכל יום על יום שלאחריו"
אז לפי זה יוצא שבאמת בעיקרון יש איסור, ודלא כמו שכתב בסימן רנב.
אשמח מאוד לקבל תשובות
תודה רבה!
אשמח לדעת מה דעתכם על השאלה הבא:
מצד אחד מרן כתב בסימן רנב סעיף ה:
וּמֻתָּר לִפְתֹּחַ מַיִם לַגִּנָּה וְהֵם נִמְשָׁכִים וְהוֹלְכִים בְּכָל הַשַּׁבָּת; וּלְהַנִּיחַ קִילוֹר (סַם שֶׁל רְפוּאָה שֶׁנּוֹתְנִין עַל הָעַיִן) עָבֶה עַל הָעַיִן אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לְהַנִּיחוֹ בְּשַׁבָּת; וְלָתֵת מֻגְמָר תַּחַת הַכֵּלִים וְהֵם מִתְגַּמְּרִים מֵאֲלֵיהֶם כָּל הַשַּׁבָּת וַאֲפִלּוּ מֻגְמָר מֻנָּח בַּכְּלִי, דְּאֵין אָדָם מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת כֵּלִים; וְלָתֵת שְׂעוֹרִים בְּגִיגִית לִשְׁרוֹתָן; וְטוֹעֲנִין בְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד וְהַגַּת מִבְּעוֹד יוֹם עַל זֵיתִים וַעֲנָבִים, וְהַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן הַיּוֹצֵא מֵהֶם מֻתָּר {וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ש״כ סָעִיף ב׳;} וְכֵן בֹּסֶר וּמְלִילוֹת שֶׁרִסְקָן מִבְּעוֹד יוֹם מֻתָּרִים הַמַּשְׁקִים הַיּוֹצְאִים מֵהֶם; וּמֻתָּר לָתֵת חִטִּים לְתוֹךְ רֵחַיִם שֶׁל מַיִם, סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה
מסעיף זה נראה שמרן פסק כרב יוסף בסוגיה במסכת שבת דף יח וממילא לא פוסק הדין של השמעת קול (שלפי רב יוסף זה רק בדעת בית שמאי) בגלל זה הוא מתיר לתת חטים לתוך רחים של מים סמוך לחשכה.
מצד שני מרן בסימן שלח סעיף ג כותב:
זוּג הַמְקַשְׁקֵשׁ לְשָׁעוֹת, עָשׂוּי עַל יְדֵי מִשְׁקָלוֹת, מֻתָּר לְעָרְכוֹ וְלַהֲכִינוֹ מִבְּעוֹד יוֹם כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ וִיקַשְׁקֵשׁ כָּל הַשַּׁבָּת
ובבית יוסף:
כתב האגור שהשיב אביו ז"ל על זוג המקשקש לשעות עשוי ע"י משקולת שמותר להכינו ולערכו כדי שילך ויקשקש כל השבת משום דעיקר טעמא דריחיים של מים דאיכא מאן דאסר בפ"ק דשבת משום דאוושא מילתא היינו שיאמרו ריחיים של פלוני טוחנין בשבת דסברי בשבת נתן בהם חיטים וטעם זה לא שייך כלל גבי זוג המקש שהכל יודעים שרגילים לתקנו בכל יום על יום שלאחריו ובאותו היום שהוא מקשקש אין מתקנין אותו כלל וכן יש לפסוק הלכה למעשה וכן עמא דבר ע"כ: קצת דיני השמעת קול יתבארו בסימן שאחר זה:
רואים מפה שהטעם שמרן הקל פה בזוג המקשקש זה רק בגלל "שהכל יודעים שרגילים לתקנו בכל יום על יום שלאחריו"
אז לפי זה יוצא שבאמת בעיקרון יש איסור, ודלא כמו שכתב בסימן רנב.
אשמח מאוד לקבל תשובות
תודה רבה!
