אמונה ובטחון
Well-known member
שלום וברכה, חשבתי היום על שאלה מעניינת.
מה הדין באופן שאדם הסתפק אם אמר מוריד הטל או לא, אך בכ"ז בחר להמשיך את התפילה - שאי"ז נכון מצד הדין, וע"פ הדין צריך לחזור.
אך האמת היא שהוא כן אמר מוריד הטל, רק שכח, ולכן הסתפק. האם הוא עבר איסור בכך שהמשיך את התפילה, שהרי הדין הוא שצריך לחזור.
אך כלפי שמיא גליא שהוא באמת אמר מוריד הטל.
האם הוא עבר איסור או לא?
שאלה מעניינת שעלתה לי במחשבה היום, ואשמח למי שיש תשובה עם מקורות.
הוספה: יש כמה אופנים ונדונים בשאלה. א. מה הדין בהמשיך תפילתו במזיד אע"פ שידע את ההלכה שיש לחזור.
ב. היה נראה לו רוב סיכויים שאמר כהוגן, ולכן המשיך.
ג. לא ידע את ההלכה.
ולמעיינים, בשאלה א' וב' בעצם כל שורש הספק הוא, האם הקב"ה דן את האדם כלפי ההלכה שנפסקה כאן, או כלפי מה שהקב"ה יודע שבאמת האדם אמר מוריד הטל.
אמנם בשאלה ג' - היכא שלא ידע א ההלכה שיש לחזור. בזה עדיין צ"ע.
מה הדין באופן שאדם הסתפק אם אמר מוריד הטל או לא, אך בכ"ז בחר להמשיך את התפילה - שאי"ז נכון מצד הדין, וע"פ הדין צריך לחזור.
אך האמת היא שהוא כן אמר מוריד הטל, רק שכח, ולכן הסתפק. האם הוא עבר איסור בכך שהמשיך את התפילה, שהרי הדין הוא שצריך לחזור.
אך כלפי שמיא גליא שהוא באמת אמר מוריד הטל.
האם הוא עבר איסור או לא?
שאלה מעניינת שעלתה לי במחשבה היום, ואשמח למי שיש תשובה עם מקורות.
הוספה: יש כמה אופנים ונדונים בשאלה. א. מה הדין בהמשיך תפילתו במזיד אע"פ שידע את ההלכה שיש לחזור.
ב. היה נראה לו רוב סיכויים שאמר כהוגן, ולכן המשיך.
ג. לא ידע את ההלכה.
ולמעיינים, בשאלה א' וב' בעצם כל שורש הספק הוא, האם הקב"ה דן את האדם כלפי ההלכה שנפסקה כאן, או כלפי מה שהקב"ה יודע שבאמת האדם אמר מוריד הטל.
אמנם בשאלה ג' - היכא שלא ידע א ההלכה שיש לחזור. בזה עדיין צ"ע.
נערך לאחרונה:
