שלום הרב
אחרי הרבה זמן שאני אוסף כל מיני ספקות החלטתי שהגיע הזמן לבדוק את הדברים לעומק,מה הנוסח הנכון לדעת מרן. יש לי לא מעט שאלות אז אם זה בסדר, ארשום כל פעם בערך 5-7 שאלות ואת השאר בתגובת ההמשך באשכול(אם הרב רוצה שארשום הכל בבת אחת אז הרב ירשום ואבצע בלי נדר)
השאלות:
1. באמצע שמונה עשרה, מותר לגרד בראש או בגוף(לא במקומות שאחר כך צריך נטילה)? - הספק שלי כי מצד אחד מי שעומד לפני מלך לא שייך להתגרד וכו'. מצד שני לפעמים מאוד מגרד ושאתה נמנע זה גורם לך לחוסר ריכוז בתפילה ואז מה הועילו חכמים בתקנתם?
2. מאז המלחמה נהיה לי הרגל לכוון כמעט בכל מילה בתפילה ואז יוצא שאני מסיים 18 אחרי שהציבור כבר מגיע ל2 הלכות בסיום תפילה. לפעמים אני מפספס קריאת התורה בגלל זה וכו'. זה טוב לנהוג כך? מצד אחד אני מאוד מרוכז ככה בתפילה ומרגיש עומק וכוונה. מצד שני אני חריג מהציבור ומהקהל, ואולי יש פה משום מראית עין גאווה חלילה או שיש חשיבות גדולה להיות בכל חלקי התפילה בקצב אחד עם הציבור,לא לפספס קריאת התורה וכו. וכמובן אם כן אז אני בבעיה כי אז אני רץ ב 18 ולא מרגיש בכלל תפילה. אשמח לשמוע את דעת הרב
3. לעניין מבטא נכון באותיות. ראיתי בכמה מקומות שחשוב להקפיד על : ע, ח (כמו במקום אתאנו לחלות פניך אתאנו ח"ו לחלות פניך). השאלה בעצם מחולקת לכמה סעיפים:
א. באמת צריך להקפיד בזה בכל שלבי התפילה? או שיש דווקא מקומות שחשוב להפקיד כמו ק"ש וקריאת התורה,אבל אין עניין להתעכב על זה בקורבנות של תחילת שחרית וכו
ב. חוץ מ-ח ו-ע, איזה עוד אותיות צריך לבטא נכון בדווקא? שמעתי על: דלת לא דגושה צריך לבטא כמו TH באנגלית(כמו שמאריכים באחד'ד'ד' בשמע עם הלשון בין השיניים). ה צריך להקפיד לבטא ה ולא א. ו צריך לומר וואו כמו W באנגלית ולא כמו ב דגושה.(WEHAVTA ולא VEHAVTA בק"ש). ח כמו שציינתי . ט צריך לבטא תיו ממש חזקה כשהלשון דבוקה לשיניים העליונות. ע כמו שציינתי. צדיק צריך לבטא כסאדיק ולא צדיק. קוף צריך לבטא גרונית מאוד כמו של העירקאים ולא כמו כאף.ריש צריך ריש מתגלגלת עם הלשון ולא הר' הישראלית הרגילה. בכל אלה צריך להקפיד לדעת מרן או רק בחלקם?(ואם כן באיזה)?
ג. אם באמת צריך להקפיד על האותיות בסעיף ב', עד כמה צריך להפקיד בזה? הכוונה מה אם זה גורם לי להתעכב מאוד בתפילה ולפספס את הציבור בכל שלבי התפילה כי אני קורא לאט ומחפש את המבטא הנכון בכל אות. וכן אם אני עולה ש"צ וזה מאוד מביך לבטא פתאום צ' כסדיק וק' כק' עיראקית וכו. האם פה כבוד הבריות עדיף או שצריך ממש להתבזות עבור זה? ואני לא מתכוון להקפיד בח' וע' שזה אין בעיה יש לא מעט ישראלים שממילא זה המבטא שלהם. אבל אותיות כמו שציינתי -קוף,סדיק, ד'אל של דלת לא דגושה - זה ממש מוזר להשמע ככה בתפילה בציבור
ד. אם התשובה לג' שעדיין למרות הכל חייב להקפיד על זה. איך ייתכן שכל בני התורה כמעט לא מקיימים את זה? לפחות לא בכל האותיות שצויינו
מצטער על החפירה אבל תורה היא וכו'..
אחרי הרבה זמן שאני אוסף כל מיני ספקות החלטתי שהגיע הזמן לבדוק את הדברים לעומק,מה הנוסח הנכון לדעת מרן. יש לי לא מעט שאלות אז אם זה בסדר, ארשום כל פעם בערך 5-7 שאלות ואת השאר בתגובת ההמשך באשכול(אם הרב רוצה שארשום הכל בבת אחת אז הרב ירשום ואבצע בלי נדר)
השאלות:
1. באמצע שמונה עשרה, מותר לגרד בראש או בגוף(לא במקומות שאחר כך צריך נטילה)? - הספק שלי כי מצד אחד מי שעומד לפני מלך לא שייך להתגרד וכו'. מצד שני לפעמים מאוד מגרד ושאתה נמנע זה גורם לך לחוסר ריכוז בתפילה ואז מה הועילו חכמים בתקנתם?
2. מאז המלחמה נהיה לי הרגל לכוון כמעט בכל מילה בתפילה ואז יוצא שאני מסיים 18 אחרי שהציבור כבר מגיע ל2 הלכות בסיום תפילה. לפעמים אני מפספס קריאת התורה בגלל זה וכו'. זה טוב לנהוג כך? מצד אחד אני מאוד מרוכז ככה בתפילה ומרגיש עומק וכוונה. מצד שני אני חריג מהציבור ומהקהל, ואולי יש פה משום מראית עין גאווה חלילה או שיש חשיבות גדולה להיות בכל חלקי התפילה בקצב אחד עם הציבור,לא לפספס קריאת התורה וכו. וכמובן אם כן אז אני בבעיה כי אז אני רץ ב 18 ולא מרגיש בכלל תפילה. אשמח לשמוע את דעת הרב
3. לעניין מבטא נכון באותיות. ראיתי בכמה מקומות שחשוב להקפיד על : ע, ח (כמו במקום אתאנו לחלות פניך אתאנו ח"ו לחלות פניך). השאלה בעצם מחולקת לכמה סעיפים:
א. באמת צריך להקפיד בזה בכל שלבי התפילה? או שיש דווקא מקומות שחשוב להפקיד כמו ק"ש וקריאת התורה,אבל אין עניין להתעכב על זה בקורבנות של תחילת שחרית וכו
ב. חוץ מ-ח ו-ע, איזה עוד אותיות צריך לבטא נכון בדווקא? שמעתי על: דלת לא דגושה צריך לבטא כמו TH באנגלית(כמו שמאריכים באחד'ד'ד' בשמע עם הלשון בין השיניים). ה צריך להקפיד לבטא ה ולא א. ו צריך לומר וואו כמו W באנגלית ולא כמו ב דגושה.(WEHAVTA ולא VEHAVTA בק"ש). ח כמו שציינתי . ט צריך לבטא תיו ממש חזקה כשהלשון דבוקה לשיניים העליונות. ע כמו שציינתי. צדיק צריך לבטא כסאדיק ולא צדיק. קוף צריך לבטא גרונית מאוד כמו של העירקאים ולא כמו כאף.ריש צריך ריש מתגלגלת עם הלשון ולא הר' הישראלית הרגילה. בכל אלה צריך להקפיד לדעת מרן או רק בחלקם?(ואם כן באיזה)?
ג. אם באמת צריך להקפיד על האותיות בסעיף ב', עד כמה צריך להפקיד בזה? הכוונה מה אם זה גורם לי להתעכב מאוד בתפילה ולפספס את הציבור בכל שלבי התפילה כי אני קורא לאט ומחפש את המבטא הנכון בכל אות. וכן אם אני עולה ש"צ וזה מאוד מביך לבטא פתאום צ' כסדיק וק' כק' עיראקית וכו. האם פה כבוד הבריות עדיף או שצריך ממש להתבזות עבור זה? ואני לא מתכוון להקפיד בח' וע' שזה אין בעיה יש לא מעט ישראלים שממילא זה המבטא שלהם. אבל אותיות כמו שציינתי -קוף,סדיק, ד'אל של דלת לא דגושה - זה ממש מוזר להשמע ככה בתפילה בציבור
ד. אם התשובה לג' שעדיין למרות הכל חייב להקפיד על זה. איך ייתכן שכל בני התורה כמעט לא מקיימים את זה? לפחות לא בכל האותיות שצויינו
מצטער על החפירה אבל תורה היא וכו'..
