• ניתן לשלוח מערכות ויישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

שומר שכר - האם צריך לקבל שכר דווקא מהבעלים ?

לענ"ד זה הסוגיא במציעא לו. אתמר שומר שמסר לשומר רב אמר פטור ורבי יוחנן אמר חייב אמר אביי לטעמיה דרב לא מבעיא שומר חנם שמסר לשומר שכר דעלויי עלייה לשמירתו אלא אפילו שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעה לשמירתו פטור מאי טעמא דהא מסרה לבן דעת ולטעמיה דרבי יוחנן לא מיבעיא שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעה לשמירתו אלא אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר דעלויי עלייה לשמירתו חייב דאמר ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר אמר רב חסדא הא דרב לאו בפירוש אתמר אלא מכללא דהנהו גינאי דכל יומא הוו מפקדי מרייהו גבה דההיא סבתא יומא חד אפקדינהו לגבי חד מינייהו שמע קלא בי הלולא נפק אזל אפקדינהו לגבה דההיא סבתא אדאזל ואתא אגנוב מרייהו אתא לקמיה דרב ופטריה מאן דחזא סבר משום שומר שמסר לשומר פטור ולא היא שאני התם דכל יומא נמי אינהו גופייהו גבה דההיא סבתא הוו מפקדי להו
 
לענ"ד זה הסוגיא במציעא לו. אתמר שומר שמסר לשומר רב אמר פטור ורבי יוחנן אמר חייב אמר אביי לטעמיה דרב לא מבעיא שומר חנם שמסר לשומר שכר דעלויי עלייה לשמירתו אלא אפילו שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעה לשמירתו פטור מאי טעמא דהא מסרה לבן דעת ולטעמיה דרבי יוחנן לא מיבעיא שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעה לשמירתו אלא אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר דעלויי עלייה לשמירתו חייב דאמר ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר אמר רב חסדא הא דרב לאו בפירוש אתמר אלא מכללא דהנהו גינאי דכל יומא הוו מפקדי מרייהו גבה דההיא סבתא יומא חד אפקדינהו לגבי חד מינייהו שמע קלא בי הלולא נפק אזל אפקדינהו לגבה דההיא סבתא אדאזל ואתא אגנוב מרייהו אתא לקמיה דרב ופטריה מאן דחזא סבר משום שומר שמסר לשומר פטור ולא היא שאני התם דכל יומא נמי אינהו גופייהו גבה דההיא סבתא הוו מפקדי להו
אולי כת"ר יפרש דבריו מה הראיה
 
משם מוכח להדיא ששומר שכר מיקרי אע"פ שלא מקבל שכרו מבעל הבהמה
וכן פסק מרן בשו"ע חו"מ סימן רצא סעיף כו:
שומר שמסר לשומר, חייב, אפילו אם הוא שומר חנם ומסר לשומר שכר, דאמר ליה: את מהימן לי בשבועה היאך לא מהימן לי בשבועה. אפילו אם ידוע לכל שהשני טוב וכשר יותר מראשון. הגה: מיהו שומר שמסר לשומר לפני המפקיד, ולא מיחה, פטור (מרדכי פרק המפקיד). לפיכך אם דרך הבעלים להפקיד תמיד דבר זה אצל השומר השני, הרי השומר הראשון פטור מלשלם, והוא שלא ימעט שמירתו; אבל אם מיעט שמירתו, כגון שהראשון היה שומר שכר והשני ש"ח, או שהראשון שואל והשני ש"ש, פושע הוא הראשון ומשלם, אף על פי ששאל או שכר בבעלים. ואם יש עדים ששמר השני כראוי, נפטר שומר ראשון. ואפילו לא היו שם עדים, אם השומר הראשון ראה ויכול הוא לישבע, הרי זה נשבע ונפטר (ועיין סימן ע"ב סעיף ל').
 
משם מוכח להדיא ששומר שכר מיקרי אע"פ שלא מקבל שכרו מבעל הבהמה
וכן פסק מרן בשו"ע חו"מ סימן רצא סעיף כו:
שומר שמסר לשומר, חייב, אפילו אם הוא שומר חנם ומסר לשומר שכר, דאמר ליה: את מהימן לי בשבועה היאך לא מהימן לי בשבועה. אפילו אם ידוע לכל שהשני טוב וכשר יותר מראשון. הגה: מיהו שומר שמסר לשומר לפני המפקיד, ולא מיחה, פטור (מרדכי פרק המפקיד). לפיכך אם דרך הבעלים להפקיד תמיד דבר זה אצל השומר השני, הרי השומר הראשון פטור מלשלם, והוא שלא ימעט שמירתו; אבל אם מיעט שמירתו, כגון שהראשון היה שומר שכר והשני ש"ח, או שהראשון שואל והשני ש"ש, פושע הוא הראשון ומשלם, אף על פי ששאל או שכר בבעלים. ואם יש עדים ששמר השני כראוי, נפטר שומר ראשון. ואפילו לא היו שם עדים, אם השומר הראשון ראה ויכול הוא לישבע, הרי זה נשבע ונפטר (ועיין סימן ע"ב סעיף ל').
אפרש כונתך.
מבואר שם שהשומר הראשון חייב אע”פ שמסר לשומר שכר, ומוכח שהשומר השני נחשב לשומר שכר אף כלפי הבעלים שלא נתן שכרו.
ולענ”ד אין משם ראיה, די”ל שאין נחשב כשו”ש כלפי הבעלים, והחידוש הוא שאע”פ שלמעשה הוא חייב בגניבה ואבידה מצד השכר שמקבל מהשומר הראשון וא”כ שמירתו מעולה יותר אפ”ה חייב השומר הראשון.
 
לפני שנמשיך אני לא מבין מה זה משנה אם הוא נקרא שו"ש לבעלים או לשני, הוכחתי שמתייחסים אליו כאל שו"ש גמור, ואין בזה נפק"מ אם לבעלים או למישהו אחר, שבסוגיא שהבאתי הוא באמת לא משלם את הכסף לבעלים אלא למי ששילם שכרו, והראיה היא רק שכך הדין למרות שהבהמה לא של המשלם
 
ראה זה מצאתי למרן החבי"ב זצ"ל
כנסת הגדולה הגהות טור חושן משפט סימן שג :
ד. אמר המאסף: היה נראה לי דדוקא כשהמפקיד נותן שכר לנפקד, או שהמוכר נותן שכר לסרסור למכור לו אותו דבר, אבל אם המוכר אינו נותן לו כלום, אף על פי שהקונה החפץ כשקונה אותו נותן דמיה בשביל סרסרותו, לא מקרי שומר שכר לגבי המוכר להתחייב בגניבה ואבידה למוכר. אבל ראיתי למהר"ם מינץ ז"ל בתשובה סימן ק"ז כתב: אך מה שטוען דמכל מקום הוי שומר שכר משום דהקונה ממנו נותנין לו שכר, זו אינה טענה, דזהו ספק דשמא לא יתנו כלום, וגם הוי כמו זה נהנה וזה אינו חסר. ע"כ. ומדבריו אלו משמע דאם ידוע בבירור שיתנו לו שכר, כגון שמנהג פשוט בעיר ליתן הקונה שכר לסרסור, הוי שומר שכר. ויראה שטעמו דכיון דעל ידי המוכר בא לו הנאת שכר, שומר שכר הוי. אלא שלטעם השני שכתב מהר"ם מינץ ז"ל דהוי זה נהנה וזה אינו חסר, נראה דס"ל דאפילו ידע בבירור שיתנו לו שכר הוי שומר חינם, כיון דזה אינו חסר. ומהריב"ל ז"ל בס"ג סימן קט"ו כתב דהמלוה מעותיו בקאמבייו [=חלפנות], שומר שכר הוי. עיין שם.
 
חזור
חלק עליון