שורשי הלכות טבילת כלים

[אליהו חמוי]

מצות טבילת כלים
אם טבילת כלים חדשים הינה מן התורה או מדרבנן | טעם מצות טבילת כלים אם הוא כטבילת גר או בכדי לטהרו מטומאת געולי עכו''ם שבו | הטבלת הכלי לפני הגעלתו | טעם מצות טבילת כלים אם הוא כטבילת גר או בכדי לטהרו מטומאת געולי עכו''ם שבו | אם טומאה זו כשאר טומאות | אם יש איסור להתשמש בכלי שאינו טבול | הכרעת מרן השו''ע | אם איסור השימוש מהתורה או מדרבנן​

הנה מכיון ששני הסימנים להלן עוסקים באיזה פרטים הנוגעים למצות טבילת כלים אמרתי להקדים הקדמה כללית הנוגעת לשורשי הלכות אלו מאשר תשיג ידי בעניותי בעזה''י וזה החלי
א. את עיקר מצות טבילת כלים בכלים חדשים הנקנים מן הגוי מצינו שהסמכיו חז''ל (ע''ז עה:) על המקרא בפרשת כלי מדין ''כל אשר יעבור באש וכו' וטהר אך במי נדה יתחטא'' (במדבר לא כג) ומתיבת 'וטהר' דרשו בגמ' שהוסיף לך הכתוב טהרה אחרת במי מקוה והיינו שלבד הכשרת הכלי ע''י הגעלה וליבון עוד צריך הוא טהרה במי מקוה ומדכתיב 'במי נדה יתחטא' דרשו שטהרה זו צריכה להיות במקוה שיש במימיו ארבעים סאה שהנדה ראויה להיות טובלת בהם.
אם טבילת כלים חדשים הינה מהתורה או מדרבנן
ומצינו שנחלקו רבותינו הראשונים אם מצות טבילת כלים חיובה מן התורה או שאינה אלא דרך אסמכתא ועיקרה מדרבנן כי מדברי ר''ת (תוס' יומא עח: ד''ה מכאן) מבואר דהנך קראי דרשה גמורה ומהם למד גם את חובת הטבילה לנדה ע''ש וכן מבואר מדברי הסמ''ק (עשה קצט) שכלל מצוה זו במנין מצות עשה. גם מדברי הרשב''א (בתורת הבית ב''ד ש''ד דף לה ע''א) משמע שטבילה זו מדאורייתא ושנה דבריו בתשובה (בח''ג ריש סי' רנה וס''ס רנט) והוסיף שם שכך דעת הרמב''ם. וכן נראה מדברי הראבי''ה (פסחים ס''ס תסד לגבי הא דלא סגי לן ברביעית ע''ש). וכן מוכח מדברי הרא''ש (ע''ז פ''ה סי' לו) שכתב דהך טבילה גזירת הכתוב היא ונראה שמטעם זה כתב (שם בסי' לה) להחמיר לענין סתם משכון שנתנו עכו''ם לישראל ולא נודע בשעת ההלואה אם דעתו לפרוע חובו וליטול את משכונו או לשקעו עולמית ביד הישראל דמספקא לן בגמ' (ע''ז שם) וסלקא בתיקו וכתב הרא''ש דנקטינן לחומרא ונראה שהוא משום דחשיב לה ספק דאורייתא. ועל דרך זו יש להוכיח מדברי האור זרוע שכתב (ע''ז בס''ס רפט) להחמיר בסתם משכנתא ומשמע דהוא משום דספק דאורייתא לחומרא. וכך משמע גם ממ''ש האור זרוע (שם סי' רצג) לענין המשתמש בכלי של עכו''ם קודם טבילה אם בדיעבד מאכלו נאסר וכתב ''אין זה כי אם 'גזירת הכתוב דאסר רחמנא' להשתמש בהם בלא טבילה מעתה מאיזה טעם נכשיר בדיעבד ועל מה נסמוך להתירם'' ומבואר מדבריו שחובת טבילת כלים הוי מהתורה ומפני כך צידד לומר שאם השתמש בכלי קודם טבילה מאכלו נאסר . וכן מבואר בשו''ת תרומת הדשן (סי' רנז) ושמטעם זה אין קטן נאמן על טבילת כלים כיון דהוי דבר תורה. וכן כתב באיסור והיתר הארוך (סי' נח ריש אות צא) שטבילת כלים זו הינה דבר תורה ע''ש וכבר כתב החיד''א בס' יעיר אוזן (מע' ט אות ה,,) שרוב הפוסקים ס"ל דטבילת כלי מתכות מדאורייתא וכן הוא בפרי תואר (סי' קכ סס''ק ד) היא וכן כתב הערוך השלחן (שם ס''ק ד).
אומנם מאידך דעת ראשונים רבים היא שטבילת כלים הנקנים מן הגוי אין חיובה אלא מדרבנן ועל צבאם רבנו הרמב''ם (מאכ''א פי''ז הלכ' ה) וזו לשונו ''טבילה זו שמטבילין כלי הסעודה הנלקחים מן העכו"ם ואח"כ יותרו לאכילה ושתיה אינן לענין טומאה וטהרה 'אלא מדברי סופרים' 'ורמז לה' כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר' 'ומפי השמועה למדו' שאינו מדבר אלא בטהרתן מידי גיעולי עכו"ם לא מידי טומאה שאין לך טומאה עולה על ידי האש וכל הטמאים בטבילה עולין מטומאתן וטומאת מת בהזאה וטבילה ואין שם אש כלל אלא לענין גיעולי עכו"ם וכיון שכתוב וטהר 'אמרו חכמים' הוסיף לו טהרה אחר עבירתו באש להתירו מגיעולי עכו"ם '' ודבריו ברור מללו דהוי מדברי סופרים ורק רמז יש לה וכן מוכח ממה שכתב לענין סתם משכנתא (שם הלכ' ו) דנקטינן לקולא שאינו צריך טבילה ותפס להקל כדין כל ספק במידי דרבנן וכן כתבו הריטב''א (ע''ז שם ד''ה הוה וד''ה איבעיא) והרשב''ש (ס''ס תסח) בדעתו וכן ביאר הכסף משנה (בהלכ' ו שם) [ואף שהרשב''א הנ''ל כתב בדעתו דס''ל שהוא מן התורה הנה פשטות לשון הרמב''ם מורה דהוי דרבנן ]
וכן הוא בדברי הרי''ד בתספותיו (עי' תוס' רי''ד ע''ז עה:) ובפסקיו (ע''ז עה: והו''ד להלן) כן צידד הרמב''ן (במדבר לא כג) ודקדק כן מדברי האונקלוס (וע''ע בחדושיו שם ד''ה הוה אמינא ודו''ק) וכן כתב הרדב''ז (ח''א ס''ס לד) שמצות טבילת כלים הוי מדרבנן ועיין בישועות יעקב (סי' תקט רס''ק ד ואמ''א) דלרוב הפוסקים טבילת כלים חדשים מדרבנן וכן כתב בארצות החיים (סי' יג א''י ס''ק ג ד''ה עוד כתב המג''א) ועי' בשדי חמד (כללים מערכת ט אות ב) ובס' טבילת כלים (עמ' לב ואילך) ובשו''ת יבי''א (ח''ב יו''ד סי' ט אות ב) שהאריכו למעניתם למנות ולקבץ כעמיר את שיטות הראשונים בענין זה.
ודעת מרן השו''ע נראה שטבילת כלים חובתה מהתורה ויש ללמוד זאת ממה שכתב לענין כלי שמשכנו עכו''ם ביד ישראל שבגמ' הוא בעי דלא איפשטא וכתב (ביו''ד סי' קכ סעי' ח) שצריך להטבילו בלא ברכה וממה שנטה להחמיר מבואר דסובר דחשיב ספק דאורייתא וכן נראה ממה שכתב (בסעי' יד) שקטן אינו נאמן על טבילת כלים ומקורו מדברי התרומת הדשן הנ''ל שהוא מפני שמצוה זו דאורייתא היא וקטן אינו נאמן בדאורייתא ע''כ ומבואר שדעת מרן שמצוה מדאורייתא וכן ביאר הפרי חדש (בס''ק כו וס''ק לח) בדעת מרן השו''ע ועי' בשו''ת יבי''א (ח''ב יו''ד סי' ט אות ג ואילך) באורך ואכמ''ל.
טעם מצות טבילת כלים אם הוא כטבילת גר או בכדי לטהרו מטומאת געולי עכו''ם שבו
ב. והנה בטעמה של מצוה זו נדעו בשערים דברי הירושלמי (סוף ע''ז) שעיקר מצות טבילת כלים הינה ''לפי שיצאו מטומאת הנכרי ונכנסו לקדושת ישראל'' ומצינו שנחלקו רבותינו הראשונים בביאור דבריו
כי מדברי רש''י בפירוש החומש (במדבר לא כג) מבואר שטבילה זו הינה חלק מהכשרת הכלי וכלשונו ''שאף 'להכשירן מן האיסור הטעין טבילה' לכלי מתכות'' כן מבואר בדברי הרמב''ם (מאכ''א פי''ז הלכ' ה הו''ד באות א) שטבילה זו להתירו מגעולי עכו''ם. והיינו שלבד מה שהצריכה התורה הגעלה וכדו' להפליטו מידי איסורו בעינן נמי טבילה לטהרו מטומאת געולי עכו''ם שנדבקה בו שאינה יוצאת אלא בטבילה ומפני כך הצריכה התורה טבילה לכלי עכו''ם וכן נראה כוונת הלבוש (ריש סי' קכ) .
ואף כלים חדשים שלא נבלע בהם איסור מ''מ כיון שבאו מרשות הגוי וסופן היה שישתמשו בהם איסור הרי שכבר שורה עליהם רוח טומאה זו מתחילה וכמו שכתב הריטב''א (ע"ז דף עה:) שהוא ''משום דסופן להשתמש באיסור אצל נכרי ויצאו לקדושה הצריכן התורה טבילה אף בחדשים''
אומנם מדברי הרא''ש (בפרק בתרא סי' לו) והתוספות (ע''ז עה: ד''ה מגעילן) מבואר שטבילה זו אינה מפני הטומאה שכן אף כלים חדשים טעונים טבילה אלא גזירת הכתוב היא שהקונה כלי ומוציאו מרשות עכו''ם לרשות ישראל חייב להטבילו. וע''ע ברש''י (ע''ז שם ד''ה זוזא).
ואפשר ליתן מעט טעם בדבר דהוי כטבילת גר שהצריכה התורה להוציאו מטומאה לטהרה וכן וכן מצאתי בתשובת רבנו שמחה בר שמואל (הו''ד בשו''ת מהר''ח אור זרוע סי' סג) שהוא כטבילת גר הנכנס לקדושה ע''י טבילה וכן ראיתי בס''ד בדברי הרשב''א (יבמות מז: סד''ה נתרפא) שכתב לדמות טבילת כלים לטבילת גר וכעי''ז כתב הריטב''א (ע''ז שם ד''ה הוה) דהא דבעי לטבילת כלים ארבעים סאה ''דשמא הכא גזרת מלך היא משום מעלה שעשאוה כטבילת גר'' וכן מבואר באיסור והיתר הארוך (שער נח אות עו לפי דפוסים ראשונים הוצאת מכון המאור) ''שהטבילה הוא בשביל שיצא מטמאת ע''ז ונכנס לקדושת ישראל ודומה לגוי הנכנס לקדושה ע''י טבילה'' וכן מבואר עוד שם (אות קו) ''שהטבילה אינה מחמת פליטת איסור דהא צריכין לטבול אפילו כלי חדש אלא רק 'להעביר ממנו רוח הטומאה ושם גויות ולהכניסו בקדושה של ישראל' לפי שבחרנו השם אלהים לנחלתו. והבדילנו מן התועים. וקדשנו בקדושתו שנאמר וכו' עכ''ל .
[ובזה ניחא שיטת ר''י שמחד גיסא מצינו באיסור והיתר (אות עו) שכתב בשם ר''י שהטבילה היא 'להעביר הטומאה' ולכן צריך טבילה אף לצונן ומאידך גיסא מצינו בסמ''ג (לאוין קמח ד''ה בפרשת) שדעת ר''י שטבילה זו אינה משום הטומאה ולהכי אין לחוש בה לחציצה כשלא הגעילו תחלה ע''ש ולהאמור נראה דס''ל לר''י שענינה של טבילה זו אינו מפני טומאת המאכלות אסורות הבלועה בכלי כפי שיתבאר להלן מדברי הרמב''ם ודעימיה אלא הוא מפני שיצא מטומאת הגוי ודמי לטבילת גר וארווחנא שגם התוס' מודו להך טעמא דהוי דומיא דטבילת גר]
הטבלת כלי לפני הגעלתו
ג. סוף דבר נמצא שלפי דברי הרמב''ם ודעימיה ענינה של טבילת כלים היא בכדי להכשירם מטומאת געולי העכו''ם והתוס' ודעימם פליגי וס''ל שגזירת הכתוב היא ונתבאר שהוא כדרך טבילת גר
ונראה שבזה תתבאר מחלוקת הקדמונים כמין חומר לענין הקונה כלי ישן מן העכו''ם שהכלי טעון הגעלה וטבילה אלא שהקדים את טבילת הכלי להגעלתו ודעת הרשב''ם (הו''ד ברא''ש ע''ז פ''ה סי' לו) דאותה טבילה אינה מועלת דהוי כטובל ושרץ בידו וכן כתב הרמב''ן (ד''ה מדקתני) ומדבריו נראה שהוא לעיכובא והוסיף וביאר ''והטעם לזה שהצריך הכתוב טבילה זו לפי שיצאו מטומאת הגוי ונכנסו לקדושת ישראל, והרי לא יצאו מטומאת הגוים עד שפלטו גיעולי הגוים'' וכן הסכים הריטב''א (ד''ה תנא) וכן כתב בספר השלחן (הלכ' סעודה שער ט) ''כל מקום שאמרנו בכאן מטביל, אינו אלא לבסוף לאחר שאר ההכשר, שאין הטבילה אלא לצאת מטומאת הגוי לקדושת ישראל, וכל שחלודת האיסור בכלי, אינו נפרד מטומאתו של גוי'' וכן מצאתי באורחות חיים מלוניל (ח''ב דיני טהרת כלים ד''ה כל מקום) וכ''כ המאירי (ד''ה וטבילה) וז''ל ''טבילה זו מכיון שעיקרה לכניסת 'קדושת מאכלות' אינה בכלים ישנים אלא אחר שהוכשרו שאם אתה מטבילן עד שלא הוכשרו היאך הם נכנסים בה לקדושה ועדין אינן ראויים לה ונמצא הכלי טובל ושרץ בידו ואם עשה כן ר"ל שהטבילו קודם ההכשר יראה שאינה מועלת שהרי אף לשון הכתוב מעיד בזו שנאמר תעבירו באש ואח"כ וטהר ונמצא שהוא צריך לחזור ולהטביל ומ"מ גדולי המפרשים מקילין בה בדיעבד'' [ומה שכתב שגדולי המפרשים מקילים בדיעבד כן דעת הראב''ד (הו''ד בחדושי הרשב''א שם) דעיכובא לא כתיב ע''ש] ומבואר מדברי כולם שכיון שענינה של טבילת כלים הינה בכדי להכשירן מטומאת מאכלות אסורות א''כ כל שלא הגעילם תחילה אין הטבילה מועלת דהיאך יטהר הכלי מידי טומאת האיסור הבלוע בו בעוד והאיסור גופא עדיין עומד בעינו בתוכו ואין לך טובל ושרץ בידו גדול מזה ונראה דכולהו אזלי בשיטת הרמב''ם הנ''ל שענינה של טבילה זו הינה בכדי להכשיר הכלי מטומאת געולי עכו''ם שבו ולכן חשש בזה לטובל ושרץ בידו.
אומנם מאידך מצינו לבעלי התוס' (ע''ז שם ד''ה מגעילן) שכתבו שרשאי לכתחילה להטביל ואז להגעיל ואין לחוש לטובל ושרץ בידו כיון שטבילה זו אינה מפני הטומאה וכ''כ הסמ''ג (לאוין קמח ד''ה בפרשת) בשם ר''י וכ''כ הרא''ש (שם סי' לו) ור''י מפראיש בתספותיו שם וכן הוא בנמק''י (שם ד''ה לכתחילה- אומנם הסכים שלכתחילה צריך קודם הכשר ואז טבילה) וכן נראה מדברי האיסור והיתר (שער נח אות קה). והם לשיטתם דס''ל שהיא גזירת הכתוב בעלמא ואינה מפני טומאת מאכלות אסורות וע''ע להלן שכ''נ מדברי עוד ראשונים וכך תפס מרן השו''ע (בסי' קכא סעי' ב) להלכה שמעיקר הדין מעילה טבילת הכלי אף קודם הגעלה.
[ובפירוש המחלוקת אפשר דפליגי אי דרשינן טעמא דקרא בדבר שאיסורו מהתורה דהתוס' ודעימיה ס''ל דלא דרשינן ואינו אלא גזירת הכתוב להצריך טבילה כשיוצא מרשות עכו''ם לישראל ומאידך רבים מהראשונים דפליגי ס''ל דאף בדאורייתא דרשינן טעמא דקרא וכמו שהוכיח בשו''ת יבי''א (ח''ב יו''ד סי' ט אות יב) מדברי הרמב''ם דס''ל הכי אי נמי יש לומר דסבירא להו דלחומרא להצריך טבילה שנית דרשינן].
אם טומאה זו כשאר טומאות
ד. טרם אכלה לדבר אוסיף ואומר כי מצינו שנחלקו רבותינו האחרונים אם דיני טבילת כלים תלויים בשאר כללי טומאה וטהרה וראש המדברים בזה הוא השב יעקב (סי' לא) שחיפש ללמד זכות על ישראל הנוהגים להשתמש בקדירה המונחת בתנור לחימום מים ואין איש שם על לב להטבילה וביאר דלא עדיפה טומאת העכו''ם משאר כללי טומאה וטהרה וכיון דקיי''ל דאין טומאה שורה בכלי המחובר לקרקע הרי שיש לסמוך על זה שכיון שכלי זה הינו מחובר לקרקע אינו טעון טבילה ע''ש וכן הסכים לדבריו בשו''ת חלקת יעקב (חיו''ד סי' מא וסי' מג) ומטעם זה כתב לפטור כלי חשמל מטבילה דחשיבי כמחוברים לקרקע ע''ש וכן הוא בשו''ת מנחת שלמה (מהדו''ק ח''ב סי' סו) לענין כלי חשמל ע''ש ועי' גם בשו''ת ציץ אליעזר (ח''ח סי' כו אות א) שדקדק כן מדברי המרדכי (ע''ז רמז תתנט) ושכן משמע ממ''ש הגר''א (בסי' קכ ס''ק יט).
ומאידך מצינו אחרונים רבים דפליגי וס''ל שאין ענינה של טבילה זו כטבילה המעלה מידי טומאה וטהרה וכמו שהוכיח הגדולי טהרה (בסי' יז הו''ד בשו''ת מנחת יצחק ח''ד סי' קיד אות ד וע''ע בח''ה סי' לב) מהא דלענין טבילת כלים כסוי הכלי צריך טבילה ואילו לענין טומאה וטהרה קיי''ל דאינן מקבלים טומאה ע''ש גם החת''ס (בחדושיו לסי' קכ ס''ק ו ד''ה וכן כיסוי) כתב להשיג ע''ד השב יעקב הנ''ל וכן הוא בשו''ת יהודה יעלה (אסאד יו''ד סי' רטז,,)
ונראה שאף שמדברי הרמב''ם (שם) והרמב''ן (עה''ת שם) מבואר להדיא שאין ענינה של טומאה זו מצד טומאה וטהרה אלא להכשיר הכלי מטומאת האיסור הבלועה בו מ''מ אין בזה השגה ע''ד השב יעקב הנ''ל דפשוט הוא דלכו''ע טומאת כלי העכו''ם לחוד וטומאת מת וכדו' לחוד רק שנחלקו אם לדמותם בהלכותיהם ואדרבה כל דברי השב יעקב ודעימיה יכונו רק לפי דברי הרמב''ם הנ''ל שענינה של טבילה זו מצד טומאת געולי העכו''ם אומנם לו ,דברי התוס' והרא''ש ועוד מקמאי אין ענינה של טבילה זו מפני הטומאה ופשוט שלפי דבריהם אין מקום כלל לדמות כללי טבילת כלים לשאר טומאות דעלמא [ועי' להלן שכך נתבאר בדברי מרן השו''ע (בסי' קכא סעי' ב) ולפ''ז דברי האחרונים שנקטו כן להלכה צע''ג לדינא]
אם יש איסור להתשמש בכלי שאינו טבול
ה. ובזה יבואר מה שמצינו בדברי הראשונים שיש איסור להשתמש בכלי שאינו טבול וכמבואר בדברי הרמב''ם (מאכ''א פי''ז הלכ' ג) ''מטבילן במי מקוה ואחר כך יהיו מותרין לאכול בהן ולשתות'' וכן מבואר בדברי הרשב''א (תה''ב הקצר בית ד שער ד דף לב עמוד ב) שכתב ''הלוקח כלי תשמיש מן העובד גלולים שלא נשתמש בהם כל עיקר מטבילן והן טהורין, אבל בלא טבילה לא ישתמש בהם'' וכן הוא בתשב''ץ (קטן סי' שכו) וכן הוא בלשון הטור (יו''ד סי' קכ) ''אסור להשתמש בהן עד שיטבילם'' וכן מצינו לריא''ז בפסקיו (ע''ז שם) שכתב להעיר על דברי הרי''ד ''ומ''ז היה אומר שטבילה זו מצוה היא, ומדברי סופרים היא, ואינה מעכבת אותן מלהשתמש בהן. ולי נראה שטבילה זו מעכבת, ואסור להשתמש בהם עד שיטבילם'' ע''ש וכ''כ גם האור זרוע (בפסקיו לע''ז סי' קצג) ''אין זה כי אם גזירת הכתוב דאסר רחמנא להשתמש בהם בלא טבילה'' גם בדברי בנו בשו''ת מהר''ח אור זרוע (עי' בסי' סא וסי' סג) וכתב שאף השואל אינו רשאי להשתמש בכלי קודם טבילה וכן כתב הרדב''ז (מכ''י סי' קו) שאף שימוש אקראי אסור בכלים שלא הוטבלו וז''ל נ"ל דכלי העשוי לאותו תשמיש כגון כוס לשתות בו או סכין לחתוך בו, אסור להשתמש בו אפילו אקראי, שהרי לא חלקו חכמים, וטעמא הוי משום שיצאו מטומאתן של גוים לטהרתן של ישראל, ומה לי אקראי ומה לי קבע'' וכן נראה מדברי האיסור והיתר (שער נח אות פא וכן מבואר באות צא-דחשיב ליה תיקו דאיסורא) ומדברי כולם מבואר שיש איסור להשתמש בכלי שלא הוטבל וכן פסק הרמ''א להלכה (בסעי' ח) שאסור להתשמש בכלי קודם טבילה אפילו לשימוש ארעי ורק אם בדיעבד השתמש בלא טבילה כתב (בסעי' טז) שאינו אוסר את המאכל. וכן מדוייק מדברי מרן (בסעי' טז).
ולפום ריהטא היה נראה במחשבה תחילה שכיון שיש בדבר מצות עשה הרי שהמשתמש בכלי שאינו טבול הרי הוא מבטל עשה או עובר על תקנת חכמים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אומנם לאור המבואר נראה להוסיף ולומר שטעמו של איסור זה הוא מפני טומאת געולי העכו''ם השורה בכלי דחזינן שהקפידא התורה שלא ישתמשו ישראל בכלי כאשר שורה עליו טומאת מאכלות אסורות ומפני כך הצריכה טבילה לכלים חדשים הנקנים מן העכו''ם וא''כ פשוט שקודם שהטביל הישראל את כליו שאין לו להתשמש בהם עד שיטבילם מפני שמשתמש בהם בטומאה וראיתי בס''ד בשו''ת דעת כהן קוק (סי' רכז) שהוסיף וביאר לפ''ז מש''כ הרשב''ם שהשואל ממי שנתחייב בטבילה אף הוא חייב בטבילה והיינו משום שאיסור השימוש בכלי שאינו טבול הינו בעצם ואינו רק מצד ביטול העשה ע''ש ולפי האמור הדברים כמין חומר שנמצא דהרשב''ם אזיל בזה לשיטתו דס''ל שחובת הטבילה בכלים חדשים הינה מפני הטומאה וניחא מדוע אף השואל אסור בשימוש בכלי שאינו טבול [אומנם נראה דאינו אלא לפלפולא ואליבא דאמת יש לומר דגם אם חובת הטבילה הינה עשה בעלמא מ''מ יש לומר שכאשר התחייב הבעלים הרי שאף השואל נגרר אחריו ומחוייב בזה ותדע דמרן פסק כדברי הרשב''ם (בסי' קכ סעי' ח) ומאידך לענין חציצה נטה מדברי הרשב''ם (כמבואר בסי' קכא סעי' ב) וע''כ דלא תליה הא בהא].
אומנם כבר נתבאר שכן הוא לדעת הרמב''ם ודעימיה אומנם בדברי התוספות וסיעתם מבואר שלא חששו כלל לטומאה זו וא''כ בהכרח שהמניעה להשתמש בכלי שלא הוטבל אינה מפני הטומאה אלא שיש בדבר ביטול עשה וכן נראה בדעת הרא''ש (בביצה פ''ב סי' יב) . ועי' בשו''ת אבני נזר (או''ח סי' תיח אות יא) שביאר כן גם בדעת הרי''ף שכיון שאין איסור להשתמש בכלי שאינו טבול לכן אין לחוש בדבר לנראה כמתקן ע''ש ומבואר ג''כ שלא חשש לטומאה זו ובשער בת רבים נתפרסמו דברי הראבי''ה (פסחים ס''ס תסד) לענין סתם משכנתא דמסקינן עלה בגמ' (ע''ז עה:) בתיקו וכתב ''דלא הוי כמו תיקו דאיסורא, שאין כאן איסורא'' והסכים עמו בהגהות מימוניות (פי''ז ממאכ''א אות ח) משמע דעיקרא של טבילת כלים הוי מצוה בעלמא ואין בה איסור אם ישתמש בכלי קודם טבילה ועל כורח מבואר דס''ל שאין ענינה של מצוה זו להתיר את הטומאה הבלוע בכלי אלא גזירת הכתוב בעלמא היא ועכ''פ נראה שאף שאין מניעה להשתמש בכלי מצד הטומאה שבו מ''מ ודאי שהמשתמש בכלי שאינו טבול הרי הא מבטל עשה של טבילת כלים
אומנם גדולה מזו מצינו בפסקי הרי''ד (ע''ז עה:) שהלך בדרך הסוברים שטבילת כלים מדרבנן והוסיף ''שאין הטבילה מעכבת שלא ישתמש בהם עד שיטבילם אלא דהוי מצוה דרבנן להוציא הכלי מידי איסורו '' ע''כ והו''ד גם בריא''ז הנ''ל ומדבריו מבואר שיש בדבר היתר גמור להשתמש בכלי שאיננו טבול.
סוף דבר עלתה בידנו מחלוקת ראשונים מערכה לקראת מערכה כי יש הסוברים שמצות טבילת כלים הינה מפני טומאת הכלי וכיון שכך יש איסור להשתמש בכלי שאינו טבול וכאשר הכלי טעון הגעלה יש להגעילו תחילה ולהוציאו מאיסורו דאל''כ הוי כטובל ושרץ בידו ויש חולקים וסוברים שאין ענין הטבילה מפני טומאת הכלי אלא גזירת מלך היא ואין לחוש לחציצה ועכ''פ אף לפי דבריהם נראה שיש בדבר עכ''פ ביטול עשה במה שמשתמש בכלי שאינו טבול.
הכרעת מרן השו''ע
ו. ולענין הלכה הנה נראה להוכיח דסבירא ליה למרן השו''ע כדברי התוס' וסייעתם והוא ממה שכתב (ביו''ד סי' קכא בב''י ובשו''ע סעי' ב) שבדיעבד אם הטביל את הכלי קודם הגעלה עלתה לו טבילה ואח''כ הביא בשם יש אומרים שצריך לחזור ולהטבילם והיינו דעת הרשב''ם הרי דנקט בסתם כדברי התוס' וקיי''ל דהלכה כסתם [וע''ע בש''ך (שם ס''ק ה) ובפת''ש (שם ס''ק ה)].
ומעתה כיון שנפסקה ההלכה כדעת בעלי התוספות וסיעתם הרי שאין לחוש ולהתחשב בטומאת המאכלות הבלועה בכלי אלא לדון את טבילת כלים כגזירת מלך וטעם האיסור להשתמש בכלי שאינו טבול הינו מפני שיש בדבר ביטול עשה
[ולפי המבואר הדברים נפלאים כי אף שמצינו שדעת הרמב''ם לחוש לטומאת הכלי מ''מ הרי''ף והרא''ש פליגי עליה לפי המבואר ונמצא פסק מרן כב' עמודי ההוראה ולפ''ז ניחא מדוע בכל הלכות טבילת כלים לא הזכיר בשלחנו הטהור שיש איסור להשתמש בכלי שאינו טבול והיינו משום שסובר שאין איסור בדבר זולת מצוות עשה ובדעת הרמ''א יש לעיין שכן (בסקכ סעי' ח) הזכיר שיש בדבר איסור וע''ע בדרכ''מ (בסי' קכא ס''ק ג) שציין לדברי הר''ן (עה''ר פסחים ח: ד''ה מדיחן, וע''ז לט: ד''ה ת''ר) שהצריך לכתחילה להגעיל ואח''כ להטביל משום טובל ושרץ בידו ומ''מ אינו לעיכובא דלא כתיב עיכובא בקרא ע''ש ומשמע שסובר הרמ'' כטעם הירושלמי עכ''פ לכתחילה ויש עוד לעיין בדעתו]
אם איסור השימוש מהתורה או מדרבנן
ז. אומנם עדיין לא הונח לנו בזה בהיות ומוטל עלינו לברר אם לדידן דנקטינן שמצות טבילת כלים הוי מן התורה גם איסור השימוש הוי מן התורה או שלכו''ע איסור השימוש הוי מדרבנן ולפי פשוטו נראה שלסוברים שחובת טבילת כלים הינה מן התורה הרי שהאיסור להשתמש בכלי קודם טבילה הינו מן התורה שיש בדבר ביטול עשה [ולסוברים שהיא מדרבנן פשוט שגם איסור השימוש הוי מדרבנן]
ואכן מצינו לכמה וכמה מרבותינו האחרונים דס''ל שאף איסור השימוש בכלי קודם הטבילה הינו מן התורה וכן מצינו בפרי מגדים (משבצ''ז סי' תפו בריש הדיבור) שבליל פסח אם יש לו כוס אחת בלבד ולא הטבילה מקודם שרי להשתמש כך, דאתי עשה דרבנן ודחי לאיסור טבילה בזכוכית מדברי סופרים, מה שאין כן במתכות הוה דין תורה'' ומבואר דס''ל שכלי שחובת הטבילה שבו הינה מן התורה גם איסור השימוש שבו הינו מן התורה וכן נראה מדברי השבט סופר (חיו''ד סי' עז) והחכמת אדם (כלל עג סעי' ח ובבינת אדם) שכתבו שהשואל כלי העומד לסחורה מישראל חבירו הרי שבכלי מתכת שחיוב טבילת מה''ת יש להחמיר ולחוש לדברי האיסור והיתר ולהטבילם ובכלי זכוכית שחיוב טבילתם מדרבנן יש להקל ועי' בשו''ת יבי''א (ח''ז יו''ד סי' ט אות א) שהעיר מדברי הישועות יעקב (דלהלן) שאף לסוברים שחיוב הטבילה בכלי מתכת מה''ת מ''מ איסור השימוש הינו רק מדרבנן בדומה לכלי זכוכית ע''ש וחזינן מדבריהם דלא ס''ל הכי וכשם שחיוב טבילה מה''ת כך איסור השימוש הוא מה''ת. וכן נראה מדברי החת''ס והמחצית השקל (הו''ד בשו''ת חת''ס חיו''ד סי' קיד ד''ה היכי משכחת לה. ואילך, וכמו שהוכיח מדבריו בשו''ת מנחת יצחק ח''א סי' מד אות ד ובשו''ת יחו''ד ח''ד סי' מד בסד''ה והנה מתוך) שאף השימוש אסור מן התורה ע''ש וכן מבואר בדברי הבית מאיר (ריש סי' קכ)
[וכן מוכח קצת מדברי המהרש''ל (ביצה פ''ב סי' יט) והשאגת אריה (סי' נו) שכתבו שיש לחוש לתקלה במשהה כלים חדשים בביתו ויבא להשתמש בהם ע''ש ואם איסור השימוש הינו רק מדרבנן הרי שאין לחוש לתקלה במידי דרבנן וכן הוכיח בשו''ת מנחת שלמה (תנינא סי' סח אות ב ד''ה אגב) אם כי לענ''ד אינו מוכרח ומצינו שיש הסוברים שיש לחוש לתקלה אף במידי דרבנן (עי' בתשובה לעיל בענין נרות חנוכה,,) ואכמ''ל]
והנה ודאי שאין בדבר לאו מיוחד אלא דס''ל שכיון שמצות עשה היא להטביל כליו א''כ המשתמש בכלי בלא טבילה הרי הוא מבטל עשה וכן ראיתי להגר''י גרינוולד אב''ד פאפא (הו''ד בס' טבילת כלים פ''ד הע' ב) שהמשתמש בכלי בלי טבילה ביטל מצות עשה.
ומצינו תנא דמסייע להו האור זרוע (ע''ז סי' רצג) שחיוב טבילה בכלים חדשים ''אין זה כי אם גזירת הכתוב דאסר רחמנא להשתמש בהם כלל בלא טבילה'' וכן משמע קצת מדברי הרוקח (בסי' תפא) לגבי כלים ממושכנים דהוי בעיא דלא איפשטא להלכה ונקט שיש להחמיר ''שאסור להשתמש בהן עד שיטביל קודם אבל לא יברך שמא אינו צריך'' ומבואר שאף השימוש אסור מהתורה [אם לא שנדחה ונאמר שכיון שהוכרע מחמת ספק דאורייתא שהכלי חייב טבילה הרי שאף השימוש בו נאסר כדין כלי החייב בטבילה אבל לעולם איסור השימוש הוי מדרבנן ובזה ניחא לי מדוע קטן אינו נאמן על טבילת כלים עכ''פ להתיר את השימוש בהם לפ''ד האומרים דהוא מדרבנן ועל כורח דכיון דלענין גוף מצות טבילת כלים אינו נאמן דהוי מה''ת נמשך זה גם לענין איסור השימוש שאינו נאמן ויל''ע]
אלא שאנוכי הרואה בספר ישועות יעקב (בסי' קכ ס''ק א) ובדבריו מבואר דאף אם חיוב הטבילה מה''ת מ''מ אינו אלא למצוה כשיזדמן לו מים מפני שיוצא מרשות עכו''ם לרשות ישראל אבל הא דאסור להשתמש בו לא הוי אלא מדרבנן שמסתברא שאין איסור השימוש בכלי מהתורה ''דלמה לא ישתמש בו קודם טבילה מהתורה הרי אין כאן טומאה שיטמא את המשתמש בו דהרי אם נשתמש בו מותר בדיעבד'' ע''ש וכן כתב הגאון רבי צבי הירש בנו של הגאון ההפלאה בסוף ספר הפלאה (בדרושים נחמדים לע"ז עה: ועי' בחת''ס דלהלן שיישב את קושייתו שם באופ''א) וכך תפס בפשיטות הביאור הלכה (בסי' שכג סעי' ז ד''ה מותר) וכן הסכים להישועות יעקב הנ''ל בשו''ת פרי הארץ (ח''ב סי' קט) ובשו''ת בית אבי (ח''א סי' קטז) ובשו''ת מנחת יצחק (ח''א סי' מד אות ג-ד) וכן כתב בשו''ת מנחת שלמה (שם) וכך תפס גם הגרע''י (בשו''ת יבי''א ח''ז יו''ד סי' ט אות א וכן בהלכו''ע ח''ז עמ' רסח טור א ועמ' ערה טור ב) ומדברי כולם מבואר שאף לסוברים שמצות טבילת כלים מן התורה מ''מ איסור השימוש אינו אלא מדרבנן.
ולפום ריהטא נראה כי אין לדברים אלו הבנה כלל וצריך עיון מהיכן יצא להם חלוקה זו כי הראשונים סתמו בזה ולא מצינו לחד מקמאי שיכתוב לחלק בין עיקר חובת הטבילה שהיא מן התורה לבין איסור השימוש בכלי שהוא מדרבנן ואטו נימא שמצות מילה הוי מה''ת ואיסור השהיה בלא מילה הוי מדרבנן או שמצות אכילה בסוכה הוי מה''ת ואיסור האכילה חוץ לסוכה הוי מדרבנן וכן הדבר הזה וכן לענין טבילה נראה שכשם שחובת הטבילה הינה מן התורה כך ביטול הטבילה הוי מן התורה
ולענ''ד נראה שבאמת אין בדבר מחלוקת כלל ולדברי כולם המשתמש בכלי ואינו מטבילו עובר בביטול מצות עשה רק שחידש הישועות יעקב ודעימיה שאף בגוונא שאינו יכול להטבילו ואין מים מזומנם לפניו [כמבואר בלשונו] אף שאין בדבר ביטול עשה מ''מ יש בדבר איסור דרבנן ולהחמיר בא ולא להקל ובס''ד מצאתי שכבר עמד בהע' זו הגרש''ז אויערבך (הו''ד בסי' טבילת כלים פ''ד סוף הע' ב) וז''ל ''דאף אם אמרינן דאיוסר ההשתמשות רק מדרבנן כל זה כשאין באפשרות המשתמש להטביל בבאו להשתמש אבל אם יכול להטביל ומשתמש בכלי בלא להטבילו הרי הוא עובר על עשה דאי לא תימא הכי אלא אף כשיש אפשרות להטביל אין איסור השתמשות כי אם מדרבנן ולא מהתורה יוצא שמהתורה אף פעם אין חובת טבילה דימתין עד שימות או יצוה את בניו אחריו להטביל כליו אחר מותו ואף גם הם ימתינו כן או עד שישברו הכלים ולא יהיה כלל מה לטבול עכ''ל והרי זה כמבואר ודו''ק
וע''ע להלן (בסי' הבא,,אות ה) שכבר היה כן לעולמים ומצינו בדברי מרן הבית יוסף שאף האנוס ואינו יכול להטיל ציצית בבגדו מ''מ אסור ללובשה מדרבנן וכן מצינו בדברי הפרי מגדים שהאנוס מלקבוע מזוזה בפתחו מ''מ אינו רשאי לדור בו מדרבנן ובשו''ע הרב התבאר שהטעם הוא שמא ימשיך לנהוג היתר בזה אף אחר שיעבור האנוס כך שיש לומר דהנך אחרונים אזלי בשטתיהו ודו''ק בכל זה
אומנם יש לציין שמדברי כמה מהאחרונים הנ''ל נראה שאף בגוונא שיכול הוא להטביל כליו אין איסור השימוש רק מדרבנן וכן כתב הגרע''י בשו''ת יחוה דעת (ח''ד סי' מד ושנה דבריו בהלכו''ע ח''ז עמ' רנא טור ב) בפשיטות והוסיף דהכי נקטינן כיון שיש לצרף גם את דעת הרמב''ם דעיקר חובת טבילת כלים הוי מדרבנן [ואת דברי הרי''ד הנ''ל לא נוכל לצרף לספק נוסף דאיהו בשיטת הסוברים שמצות טבילת כלים הוי מדרבנן אמרה]
ולפי דבריהם נראה דשאני מצות סוכה דהקפידא התורה על אכילתו שתיהיה בסוכה ולכן האוכל חוץ לסוכה הרי הוא ביטל עשה שבפעולתו עבר על רצון התורה אומנם מצות טבילת כלים אף שהקפידא התורה שיהיה הכלי טבול מ''מ לא התפרש בתורה שהוא מפני מאכלו שיאכל המאכל בכלי טבול וכיון שלא חזינן שהקפדיא התורה על אכילתו אלא זו קפידא כללית הרי שאין ליחד את ביטול העשה דוקא על השימוש בכלי (ועל דרך שהעיר הגרש''ז אויערבך הנ''ל) ובזה ניחא דברי האחרונים הנ''ל כי אף שיש מצוה מן התורה לטבול את הכלים מ''מ אין קפידא אם ישתמש בכלי בלא טבילה ואין לדון בדבר מצד ביטול עשה ובפרט שמצוה זו הינה חד פעמית כך שהמשתמש בלא טבילה אינו כמבטל עשה ממש אלא כדוחה אותו ויש לומר דמש''ה פשיטא ליה שאין בדבר רק איסור דרבנן בשונה מסוכה ומזוזה וציצית שהם מצוה המתחדשת אומנם שאר הראשונים הנ''ל (באות ב-ג) דס''ל שיש איסור להשתמש בכלי קודם טבילה מפני טומאת געולי עכו''ם ס''ל שממה שהסמיכה התורה מצות טבילת כלים להכשרתם מבואר שענין הטבילה הוא חלק מהכשרת הכלי לאכילה וממילא פשוט לפי דבריהם שיש איסור להשתמש בכלי שאינו טבול לאכילה ואיסור זה נראה שהוא ודאי מה''ת ודו''ק וצ''ע
ועכ''פ כיון שמצינו בדברי האור זרוע דס''ל שיש בדבר איסור תורה וגם בדברי הישועות יעקב וסייעתו יש מקום לפרש כן ועיקר החלוקה בין איסור השימוש לבין חובת הטבילה הינו דבר חדש נראה דהכי נקטינן והיינו שיש שמצות טבילת כלים הוי מה''ת והמשתמש בכלי בלא טבילה כשיכול להטבילו הינו מבטל עשה דאורייתא ואף כשאינו יכול להטבילו עובר עכ''פ באיסור דרבנן וכן יתבאר להלן שאף בגוונא שאינו יכול להטביל כליו יש בדבר עכ''פ איסור דרבנן] וע''ע במש''כ הגר''מ שאול קליין בקובץ באר החיים (תשנ''ח עמ' רה אות ב ואילך) ואכמ''ל.