הנה הרה''ג בצלאל דבליצקי שליט''א הוא הכותב את ההקדמה בשו''ת תורה לשמה של אהבת שלום
שכל הקורא אותה יראה שאין דרך לנטות ימין ושמאל ואין מנוס מלהודות שמרן הבא''ח הוא המחבר.
ושח לי שהביא את הספר במתנה למרן הרב זיע''א
ואמר שהוכיח במישור את זיהוי המחבר
ויען מרן הלא הדבר ידוע ליחס הספר לרבנו הבא''ח ונמצא בית המדרש בלא חידוש
השיב לו הרב''ד שליט''א אין כאן רק יחוס אלא היתר עגונה ממש
שאלו מרן בבת שחוק, וכי מהיכן יודע אתה להתיר עגונה?
אהדר ליה בבדיחותא, יודע אני כי למדתי שו''ת יביע אומר.
ותגדל השמחה עוז וחדוה במקומו.
והמתבונן בספרי מרן הגר''ע יראה כי עד צאת שו''ת תורה לשמה מהדורת אהבת שלום, בכל מקום שהזכיר רבנו עט''ר את שו''ת תורה לשמה
הוסיף בלשון של זהורית, המיוחס להבא''ח. ומני אז והלאה אחר שנתיישב על לבו 'היתר העגונה' של הרב''ד, היה כותב בסתמא
''שו''ת תורה לשמה להבן איש חי''. ללא סיוג ופקפוק.
הלא דבר הוא.