בסיעתא דשמיא
Well-known member
מי המחבר
נערך לאחרונה:
שימו לב! לאחר ימי הפסח, ברכת מצה רטובה שאינה נכססת הוא -המוציא!-
- Thread starter אמונה ובטחון
- תאריך התחלה
- צופים 21
לגבי דעת הראש"ל הרב מרדכי אליהו זיע"א
דבר מעניין, ראיתי בהערות של הראש"ל הרב יצחק יוסף שליט"א שבסוף ילקוט הטהרה, שבספר וזאת הברכה שינו את הדבר אחר פטירת הרב אליהו בעקבות "בנו" (לא כתוב מי), שאין חילוק בברכת המצה בפסח שני (ולפ"ז מודה הוא לרב עובדיה זיע"א).
אך בקובץ "בדרכו" מאמרים במשנת הרב אליהו ב תשפ"ג (https://hebrewbooks.org/67190) יש מאמר מהרב שמואל אליהו שליט"א בביאור טעמו של אביו המחלק בין 30 יום הראשונים שאחרי הפסח ובין שאר השנה (ואולי הבן האומר שהרב אליהו חזר בו הוא רבי יוסף שליט"א ראש בימ"ד דרכי הוראה לרבנים).
דבר מעניין, ראיתי בהערות של הראש"ל הרב יצחק יוסף שליט"א שבסוף ילקוט הטהרה, שבספר וזאת הברכה שינו את הדבר אחר פטירת הרב אליהו בעקבות "בנו" (לא כתוב מי), שאין חילוק בברכת המצה בפסח שני (ולפ"ז מודה הוא לרב עובדיה זיע"א).
אך בקובץ "בדרכו" מאמרים במשנת הרב אליהו ב תשפ"ג (https://hebrewbooks.org/67190) יש מאמר מהרב שמואל אליהו שליט"א בביאור טעמו של אביו המחלק בין 30 יום הראשונים שאחרי הפסח ובין שאר השנה (ואולי הבן האומר שהרב אליהו חזר בו הוא רבי יוסף שליט"א ראש בימ"ד דרכי הוראה לרבנים).
נערך לאחרונה:
כתוב בתחתית העמוד. (וגם בקובץ עצמו, וגם בצילום שצוטט).
ע"ה ס"ט
Well-known member
שאלתי זאת לפני שנים למחבר וזאת הברכה, ואמר לי שהשמיט זאת מעצמו, מאחר ואינו רוצה שספרו יהיה מוקד למחלוקת. ולא מפני שהרמ"א חזר בו.
בסיעתא דשמיא
Well-known member
א.א
Active member
זכורני שהוא פוסק המוציא
עפר אני תחת כפות רגליו של רבינו מרן הראשל"צ שליט"א
רק תורה היא וללמוד אני צריך:
ב. וכי אם נזריק ללחמניה מתוקה מי דבש באופן שתהיה כנילושה בדבש, תהפוך ברכתה למזונות?
וכי אם נמלא פיתה בהרבה דבש ותבלין ואגוזים (או שוקולד) זה יהפוך את הפיתה למזונות מדין כיס ממולא?
ועוד, מה שונה מצה מקרקר או לחמית או מצית וכדו' שהרטיבו אותם? (ובאלו י"א שברכתם המוציא במקום שנהגו לקבוע עליהם, כהגר"מ שטרנבוך).
לענ"ד, הכל מתבסס על לשון רב האי גאון, שכתב שנוהגין לאכול מהם קמעא..., ומצות היות וקובעין עליהם סעודה תמיד ורק לזה הם מיועדות ולא לתענוג ועראי כלל וכלל. ועוד שיש להם "שם לחם" והתורה קראתם לחם. ולכן סתם כך מעיקר הדין היה אמור להיות ברכתם "המוציא", וכמו שנהג מרן זיע"א.
אבל כל העניין עם הרטוב קצת צריך לי ביאור.
רק תורה היא וללמוד אני צריך:
א. הרב בקונטרס המצורף יוצא מנקודת הנחה שאין דרך בני אדם לקבוע סעודה על מצה נכססת. לענ"ד זו טעות גמורה במציאות, הרוב אוכלים את המצות בפסח נכססות, ואדרבה יש כאלה שאם ירטיבו להם את המצה לא יאכלו אותה כלל. (כעבדכם הנאמן).
ב. וכי אם נזריק ללחמניה מתוקה מי דבש באופן שתהיה כנילושה בדבש, תהפוך ברכתה למזונות?
וכי אם נמלא פיתה בהרבה דבש ותבלין ואגוזים (או שוקולד) זה יהפוך את הפיתה למזונות מדין כיס ממולא?
ועוד, מה שונה מצה מקרקר או לחמית או מצית וכדו' שהרטיבו אותם? (ובאלו י"א שברכתם המוציא במקום שנהגו לקבוע עליהם, כהגר"מ שטרנבוך).
לענ"ד, הכל מתבסס על לשון רב האי גאון, שכתב שנוהגין לאכול מהם קמעא..., ומצות היות וקובעין עליהם סעודה תמיד ורק לזה הם מיועדות ולא לתענוג ועראי כלל וכלל. ועוד שיש להם "שם לחם" והתורה קראתם לחם. ולכן סתם כך מעיקר הדין היה אמור להיות ברכתם "המוציא", וכמו שנהג מרן זיע"א.
אבל כל העניין עם הרטוב קצת צריך לי ביאור.
נושאים דומים בפורום
