ב"ה
שלום וברכה,
בשנת תשע"ו עדין לא עסקנו בנושא כלל וממילא עדין לא דיברנו בזה עם מרן שליט"א,
ולכן בודאי דברי מרן שליט"א באותה שנה אינם משנה אחרונה,
מאידך היו כמה פעמים שמרן שליט"א אמר לי באופן אישי שאמנם הוא יותר משוכנע שצריך להיות 3.2, אלא שאינו מחליט בזה את ההלכה, וחושש לשנות ממה שהכריע מרן זצ"ל ושינה בספריו, לכן לכל היותר הוא יסכים לחוש לזה לחומרא.
הוא גם הוסיף לי באחת הפעמים שאני אמנם יורה כפי שיצא לי, אבל הוא לא מעדיף להורות כך אחרת ממה שכתב מרן זצ"ל בספריו,
אולם למעשה גם אנכי הקטן לא מסוגל להורות אחרת כל עוד שמרן שליט"א לא יסמוך ידיו על הוראה זו להלכה ולמעשה,
ולכן גם אנכי הקטן הנני מורה ובא כדרך שהורה מרן שליט"א במוצש"ק פרשת ויצא, שהיות ודברי הגרא"ח נאה זצ"ל נראים יותר, נכון לחוש לדבריו לחומרא,
ולפ"ז אני מורה בשיעורים, שלכתחילה לא יכנס לשיעור שבין 3 גרם ל3.2 גרם, ואם נכנס, כגון שאכל בין 27 גרם ל30, לא יברך ברכה אחרונה, אלא יחוש לחומרא, וכן אם אכל בין 216 גרם ל230 גרם לא יברך בהמ"ז אלא על המחיה, לחוש לחומרא לברכה לבטלה, וכן בפדיון הבן לשער ליתן שווי של כמאה גרם כסף טהור ולא פחות, וכן בהפרשת חלה בין 1560 ל1660 גרם קמח להפריש בלא ברכה, וביותר מזה בברכה.
אלם הא ודאי שאינני חושש כלל וכלל לשיעור הקטן 2.83, שזה שיעור שיסודו באנשי מחקר שמיאנו וזלזלו להדיא במסורת רבותינו כשמונה מאות שנה דור אחר דור להסתמך על הדרהם, והם טענו שכ"ז היה טעות חלילה, לפי שלטענתם הדרהם היה משתנה מדור לדור ואף באותו דור עצמו ממטבע למטבע ולא היה מעולם ניתן להסתמך עליו, רק לשיטתם יש לסמוך על משקל הדינר מימי הגאונים שמשקלו היה יציב 4.25 גרם לדעתם, ולהוריד ממנו שליש ע"מ להגיע למשקל דרהם אחד, שזה עולה למשקל 2.83, רחמנא לצלן מהאי דעתא כלפי ענקי הדורות, וכבר מחו לטענה עדינה מזו מאה עוכלי בעוכלא הרב ישכיל עבדי, הגרא"ח נאה, ומרן רבנו הגדול, זכר צדיקים לברכה, כמבואר בשו"ת יחו"ד ח"ד, וק"ו ב"ב של ק"ו אילו היו רואים ושומעים טענתם הנלוזה של אנשי המחקר, שהיו דוחים ומוקיעים דבריהם ודרכם בנזיפה. וכבר השבתי על כל דבריהם בהרחבה במכתב למרן שליט"א שנדפס בקובץ ב"י, וביותר במו"מ עם הרב מרגולין שניתן לקבלו ולעיין בו ולהיווכח.
דעת מרן זצ"ל שלא לחוש לשיעור הקטן כלל ועיקר!!!
ולהוי ידוע שמה שהיה נראה כאילו התחדש משהו אחר פטירת מרן זצ"ל שבסיבתו הגיעו למשקל 2.83, ושכאילו אילו מרן זצ"ל היה יודע מזה היה מסיק כעת 2.83 גרם לפי דרכו ששינה על פיהם לשלוש גרם, הנה כל זה ודאי אינו נכון בעליל, שהרי לא נתחדש כלום, ודבריהם היו כתובים מאז ומעולם בקונטרס רביעית הלוג שהיה לפני מרן זצ"ל, (וצירפתיו כאן לפני המעיין), שאליו ציין בספריו מאור ישראל והליכות עולם ועוד, ולא נסתר ממנו מאומה, אלא שלא קיבל בשום אופן שיטתם והגיגיהם שסברו שלא לסמוך על הדרהם, אלא כן דעתו לסמוך על הדרהם, אלא שקיבל את הנתונים בדבריהם שהדרהם בזמן הרמב"ם היה לכל היותר 3 גרם, ולפ"ז שינה לשלוש גרם, אבל את המהלך שלהם שלא לסמוך על הדרהם אלא על הדינר, ולכן להגיע ל2.83, ראה נכוחה בדבריהם ולא קיבל כלל ועיקר. ואדרבא דחה שיטה זו מכל וכל והוכיח באותו ומופתים שמשקל הדרהם הוא הבר סמכא העיקרי ועליו יש לסמוך כראי מוצק.
ושוב כתב אלי הגרש"ז רווח שליט"א (בתאריך י"ח תמוז תשפ"ב) בזה"ל: אולם חשוב שכבודו ידע שאני שאלתי להדיא את מרן [והבאתי כך בספרי תבואת השדה במהדורה ראשונה שכתבתי עובר לעשייתו לפי בקשתו], האם בפחות להפריש ללא ברכה והשיב לי שלא! אבל במהדורה החדשה של הספר כתבתי להחמיר ללא ברכה, מחמת משקלי הנפח של הקמחים השונים כפי שבדקתי אצלינו במעבדה כל קמח ונפחו, שזה העיקר להלכה הקובע כשיש לי וודאות נפח שונה, וכמבואר שם. עכ"פ ביחס למשקל הדרהם, כשנאמר לו (למרן זצ"ל) שכך נבדק וכך נמצא ולכל היותר 3, חשש רק לזה ולא לפחות מזה. ולא רצה שיפרישו אפילו ללא ברכה. עכ"ל.
ואתה דע לך...
ולכן לענ"ד אין כל ענין לחוש למשקל הקטן 2.83 ואפילו לא לחומרא, לפי שהוא קולא וזלזול נורא בכל רבותינו דור אחר דור שסמכו על הדרהם, אלא יש להחמיר שלא להתחשב בו כלל ועיקר, ובזה להינצל מזלזול בדברי רבותינו, וגם לחזק אצלנו אמונת חכמים כראי מוצק ותו לא מידי.
בברכה רבה
