עוד חידש שאם האריך בתרועה, כך שיצא ששברים תרועה היו ארוכים יותר מהתקיעה לא יצא יד"ח! והדברים צריכים ביאור, חדא, דמרן (תקצ, ג) פסק במפורש - וכן בתרועה יכול להאריך בה כמו שירצה. וכן אם מוסיף על ג' שברים ועושה ד' או ה', אין לחוש. ע"כ. הרי שמרן לא הגביל את התרועה שתהיה יחד עם השברים כשיעור התקיעה (כלומר, אם האריך בתקיעה 5 שניות והשברים תרועה יצאו ביחד 7 שניות אין חשש). ומכל שכן ממה שפסק מרן שאף שעשה ה' שברים אין לחוש.
דברי הרב טהרני תמוהים מאד, מצ''ב מש''כ בעבר.
עיין
במועדים וזמנים ח''א [סי' ה עמ' יג] שכתב שיש לחוש לכתחילה לעשות התקיעה כפי איך שהאריך התוקע בתרועה, וכתב שהדבר מפורש
בארחות חיים בשם
הרשב''א שכתב "וכל אלו השיעורים למטה, אבל אם רצה להאריך יותר אין בכך כלום וה''ה לשברים ובלבד שיאריך כנגדן בתקיעות שלפניהם ולאחריהם וה''ה לתרועה". וכן בחידושי שפת אמת על מסכת ר''ה במשנה סוף ר''ה נתכוין מדעת עצמו לסברא זו. עכ''ל.
אלא שיש להעיר דהנה המעיין
בחידושי הרשב''א [ר''ה לג:] יראה שלא נתכוין לזה כלל שכתב וז''ל: ומיהו זה שיעורן למטה אבל אילו רצה להאריך בהן יותר מאריך ואין בכך כלום כדתנן תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת, הא אחת מיהא יש בידו ואע''פ שהאריך בה כשתים, וה''ה לשברים ובלבד שיאריך כנגדן בתקיעה שלפניהם ולאחריהם
"כדי להבדיל בין תקיעה לשברים" ואפילו אם רצה לרבות בשברים ולעשות ארבעה או חמשה עושה ואינו נמנע ובלבד שלא יפריד ביניהם אלא יעשם בנפיחה אחת דתקיעה אחת הן. עכ''ל.
ומשמע מדבריו שכונתו לומר שאם האריך בשבר עצמו אז יש לו להאריך בתקיעה כדי להבדיל בין התקיעה לשבר [ובזה חידש שאף אם יאריך בשבר כשיעור ט' טרומיטין מ''מ אם יאריך את התקיעה יותר מט' טרו' יצא יד''ח], ורק אח''כ איירי באופן שעשה ד' וה' שברים וכתב שיש ליזהר שלא יפריד ביניהם בנפיחה. והמילים שכתב הרשב''א "כדי להבדיל בין תקיעה לשברים" ליתנהו בארחות חיים ודין גרמא לטעות בהבנת דברי הרשב''א.
ועיין
בשפת אמת שהקשה למה כתוב במשנה שיעור תקיעה כג' תרועות שיעור תרועה וכו' וקשה למה כללינהו בחדא בבא וליתני שיעור תקיעה ותרועה כג' יבבות. ונראה דהלכה הוא שצריך להיות התקיעה כמו התרועה וכשמאריך בתרועה [יותר מג' יבבות] צריך להאריך נמי בתקיעה. עכ''ל. וכן נראה ממש''כ בסידור
יעב''ץ עמ' צא [הלכה 6] שכתב וז''ל: מיהו אם מאריך הרבה בכל תקיעה אין לחוש, שאין לה שיעור למעלה, וכן בתרועה יכול להאריך בה כמו שירצה, וכן אם מוסיף על ג' שברים אין כאן בית מיחוש, בלבד שלא יוסיף יותר מכדי שיעור התקיעה. עכ''ל. אולם מדברי
הרשב''א הנ''ל יש לדקדק שאין צריך להאריך בתקיעה כאשר עושה ד' וה' שברים שהרי לא כתב אלא שצריך ליזהר שלא יפריד ביניהם בנפיחה, ולא כתב שיש להיזהר להאריך את התקיעה. וכן נראה עיקר שא''צ להחמיר בזה.
וכעת [ה' חשון תש''פ] הראוני שכבר העיר כדברינו בחוברת
קול תורה [תשרי תש''פ חוברת פט] הרה''ג
שריה דבליצקי זצ''ל על המועדים וזמנים במכתב ששלח לו [מיום ג' לך תשכ''ט], ודייק כן מהאוח''ח עצמו, ע''ש.
בסיכום: אין צריך להחמיר ולהאריך בתקיעה כפי איך שהאריך בתרועה.
