אתה יודע, אגב, שגם לשיטת האור לציון שפוסק שלא לחזור, זה בגלל שהוא מחשיב את זה לשיטה דחויה, אבל אה"נ, גם לו פשוט שלשיטה הזו לא חוזרים.מחילה מכל הרבנים שיש להם צד כזה לא לחזור אם שכח רצה בשבת שובה
(אני רק מציין נקודה מבלי להתייחס לעצם הנידון).
אתה יודע, אגב, שגם לשיטת האור לציון שפוסק שלא לחזור, זה בגלל שהוא מחשיב את זה לשיטה דחויה, אבל אה"נ, גם לו פשוט שלשיטה הזו לא חוזרים.מחילה מכל הרבנים שיש להם צד כזה לא לחזור אם שכח רצה בשבת שובה
ועוד שיש עוד ראשונים שכתבו כר' נטרונאי גאון
הוא מביא שם בשם מרן זצ"ל (ביבי"א ח"ו וח"ט) שאם שכח יעלה ויבא ביום שבת בבוקר, חוזר, מכיון שסו"ס היה חיוב לאכול סעודה. (אמנם מצד שבת, אבל סו"ס זו סעודת חיוב, וגם יש ס"ס שאולי צריך לחזור על כל יעלה ויבא, ואולי מכיון שזו סעודת חיוב בגלל שבת, לכן אם שכח בבוקר יעלה ויבא, אע"פ שבד"כ לא חוזר, אם זה חל בשבת חוזר. [כיון שזה ספק ספיקא בברכות בצירוף דעת מרן]).
בילקוט יוסף סי' תקפב הביא ב' דעות בזה ולא הכריע, ורק כתב שבכל אופן צריך לומר ברוך אשר נתן אם נזכר לאחר שחתם בונה ירושלים
בילקו"י ברכות כרך ב' הנדפ"מ עמ' תקי"ט כתב: "אם שכח "רצה והחליצנו" בברכת המזון בשבת שובה, ונזכר לאחר שהתחיל ברכת הטוב והמטיב, יש אומרים שאין צריך לחזור, צאחר שיש מתירים להתענות בשבת שובה. ונראה דאין לחוש לזה שזו כמו סברא יחידאה, וגם בשבת זו אסור להתענות, וממילא חיוב גמור הוא לאכול, ואם שכח רצה והחליצנו דינו כמו בשאר שבתות השנה".
וז"ל: "ובספר שיעורי מרן הראש"ל למרן זצ"ל (ח"א עמ' פו) נתבאר לגבי שבת שובה שאם שכח רצה והחליצנו, אינו חוזר, כיון שי"א שמותר להתענות בשבת שובה, ע"ש. אך מעולם לא חזר על דברים אלו לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבע"פ, ונראה דלית דחש להא ודין שבת שובה כדין כל שבת".והוסיף שאע"פ שבשיעורי הראשון לציון למרן זצ"ל אמר שאינו חוזר הלכה לא כך משום שלא חזר על הדברים לא בע"פ ולא בכתב וע"ע שם.
זו כוונתיוז"ל: "ובספר שיעורי מרן הראש"ל למרן זצ"ל (ח"א עמ' פו) נתבאר לגבי שבת שובה שאם שכח רצה והחליצנו, אינו חוזר, כיון שי"א שמותר להתענות בשבת שובה, ע"ש. אך מעולם לא חזר על דברים אלו לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבע"פ, ונראה דלית דחש להא ודין שבת שובה כדין כל שבת".
כמובן, רק רציתי להעתיק את הלשון לאלה שאין ברשותם (עדיין) את הספר.זו כוונתי