השוכח 'רצה' בסעודות ראשונות האם חוזר, או שנחוש למתירים מזונות בכל הסעודות?
שאלה: ידוע שבר״ח אין חיוב לאכול פת, ולכן אדם ששכח יעלה ויבוא אינו חוזר. ועפ״ז פסק מרן בחזו״ע שבת ח״ב (עמי שמו) שאם עשה קידוש בבוקר על מזונות, ואח״כ בסעודה העיקרית על הפת שכח ׳רצה׳, אינו חוזר, כי חוששים לראשונים שמתירים מזונות בשבת בבוקר, ולשיטתם הפת שאכל כעת נחשבת סעודה שלישית, ובסעודה ג׳ אינו חוזר כי י״א שאפשר במזונות, וסב״ל. ורציתי להעיר, א״כ מדוע לא נחשוש לזה בעניין הסעודות הראשונות, שהרי לפי הראשונים הללו אין חובה לאכול פת בכל הסעודות אלא מספיק מזונות, וא"כ לא יהיה חיוב לחזור על רצה והחליצנו בכל הסעודות?
תשובה : יסוד הדין הוא בגמרא ברכות (מט:) ששם כתוב: "אמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם אר״נ אמר שמואל, טעה ולא הזכיר של ר״ח בתפלה מחזירין אותו, בברכת המזון אין מחזירין אותו. אמר ליה רב אבין לרב עמרם, מאי שנא תפלה ומאי שנא ברכת המזון, אמר ליה בשם רב נחמן, בא נראה אנחנו, תפלה שהיא חובה, מחזירין אותו, ברכת המזון שאם רצה אוכל אם רצה אינו אוכל, אין מחזירין אותו. אלא מעתה שבתות וימים טובים שאינו רשאי שלא לאכול, באמת גם בברכת המזון יחזירו אותו, אמר לו כן. ז״א יוצא מפה, שההבדל בין ר״ח שלא חוזר בברהמ״ז, לבין שבתות ויו״ט שחוזר בברהמ״ז, זה בגלל שבר״ח אין חיוב לאכול דבר שמחייב אותו ברהמ"ז, ואילו בשבתות וימים טובים יש חיוב לאכול דבר שמחייב ברהמ״ז. כך ביארו התוספות שם את הגמרא, והביאם מרן בב״י (סי׳ רצא). ולשיטתם כל ג׳ סעודות חייבים פת, ובכולם אם שכח רצה חוזר, אבל הביאו יש אומרים, שבסעודה שלישית לא חייב פת, ושלפ"ז אם שכח בה רצה אינו חוזר. ולהלכה פסק מרן שבסעודה ג׳ אינו חוזר, שסב״ל.
אבל צריך להבין לפ״ז, איך כתבו בפסקי ר׳ ישעיה (סוכה כז.) וסייעתיה שאת כל הסעודות אפשר לעשות בפרפרת ומיני תרגימא, (והוזכרו שם בחזו״ע), הרי בגמרא מבואר שחייב לאכול, ומשמע שחייב פת עם מעין המאורע, אלא על כורחנו לומר, שלשיטתם הביאור בגמרא הוא, שבשבתות ויו״ט מוכרחים עכ״פ לאכול דבר שמחייב ברכה אחרונה שיש בה מעיין המאורע. או אולי שבהם חייב לכל הפחות לאכול משהו שמחייב ברכה אחרונה, ואז תלוי, אם הברכה היא נפשות שאין שם מעיין המאורע, אין מה להחזיר אותו, אבל אם היא מעין ג׳ או ברהמ״ז, שיש מעיין המאורע, ושכח, צריך לחזור, בגלל שסוף סוף בחר לאכול פת. כך פחות או יותר צ״ל שהם יבארו את הגמרא. ומעתה מתבאר שגם לשיטתם בכל הג׳ סעודות בשבת אם שכח רצה, חוזר, ורק ליש אומרים שהביאו התוס׳, שבשתי סעודות חייב פת ובסעודה ג׳ מספיק מיני תרגימא, לשיטתם בלבד שייך לומר שאינו חוזר על רצה כששכח בסעודה ג׳.
לסיכום: דעת התוספות והשו״ע, שחייבים לאכול פת בכל שלושת הסעודות! ודעת ר׳ ישעיה וסייעתיה שבכל ג׳ סעודות מספיק מיני תרגימה, ולפי ב׳ השיטות הללו היה צריך להיות, שבכל הסעודות אם שכח מעיין המאורע עליו לחזור, כמבואר בגמרא, והרי לשיטתם אין חילוק בין הסעודות. אבל כיון שהתוספות הביאו שיש אומרים, שבשתי הסעודות חייב פת ובסעודה שלישית מועיל מיני תרגימא, ולשיטתם רק בשתי הסעודות חוזר ואילו בסעודה ג׳ אינו חוזר, לכן מרן הש״ע חושש לשיטתם, שבסעודה ג׳ בלבד אם שכח אינו חוזר. אבל בסעודה א׳ וב׳, שלכל הדעות חוזר, אין מה לחוש לסב״ל. ורק אם עשה קידוש בבוקר על מזונות ואח״כ סעד בפת ושכח מעין המאורע, בזה כיון שלדעת ר׳ ישעיה כבר קיים ב׳ סעודות וכעת היא סעודת הרשות, שהרי מתכוין לקיים אח״כ סעודה ג׳, לכן אינו חוזר. (וגם אם נחשיב זאת לסעודה ג׳, הרי לדעת הי״א אינו חוזר). וכן ביאר מרן שליט״א בתשובה.
