יום הזכרון דשמיני עצרת
השמחה ביום זה היא העצה להנצל מכל הצרות
כמו הסיפור עם אותו רב מאמסטרדם שביום פורים שתה יין ובכך הציל את הסכר מלקרוס תחת עול הדגים שהיו שם
שהרי לא אבדה הארץ אלא שלא ברכו בתורה תחילה
וכשאנשים שמחים בשמחה אחרת ולא בשמחת התורה יש ח"ו הסתר פנים והעלם גדול
כמו שאנו יודעים היום שהיה מחדל גדול שלא היה כמוהו באותו היום שאי אפשר להסביר במונחים אנושיים, אלא רק שהיה ח"ו הסתר פנים.
ושלא נחשוב שאנו חסינים מהפורענות, שתורה מגנה ומצילה לאותו העת בלבד אבל ברגע שיפסיקו מן התורה ומהשמחה בה תפסיק השמירה חס ושלום.
ואנו רואים עוד עניין משונה שלא ראינו עד כה, שהמדינה וכמעט כל האנשים בארץ מציינים את הטבח ביום הלועזי ולא ביום היהודי, מה שלא היה בעבר.
ומה שאולי יש חוששים לקרוא לזה בשם 'שמחת תורה', הרי זה חוטא לאמת ומתעלם מהמסר העיקרי שיש כאן, שבעבור שמחתה של תורה נעשה הדבר הרע הזה, שמגלגלים חובה ליום חייב.
ולכן התיקון הגדול ביותר ליום זה הוא לשמוח בשמחתה של תורה על כלותה של נפש. להפוך שמחה של רעה קול ענות שהיה באותו המקום ל"ע לשמחה של טובה, ענות חלושה לענות גבורה, ובעוד אחינו התועים אינם לוקחים מוסר כי אם להיפך, מורידים תמיכתם המעטה משענת הקנה הרצוץ שהיתה להם בבני התורה, אנו תפקידנו לחזק את השמחה בלימוד התורה, שלא ברעש ה' כי אם ברוחי.
קבצים מצורפים
נערך לאחרונה: