• שימו לב: ניתן לשלוח (בקובץ וורד) יישובים ומערכות בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, לקובץ בית יוסף תשפ"ו. למייל: office@moreshet-maran.com עד לחג השבועות תשפ"ה. אין התחייבות לפרסם, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום. ניתן גם לשלוח מכתבים והערות על הגליונות הקודמים.

שמיעת קול אשה המכירה מתמונה דרך הרדיו וכד'

בנימין לוריא

Administrator
חבר צוות
ביבי"א ח"ט סי' ק"ח אות מ"ג כתב:
1748721198399.png
א"כ יוצא שמותר לשמוע קול אשה דרך הרדיו אע"פ שראה אותה (עכ"פ בתמונה).

אולם, בהליכו"ע ח"א עמ' קכ"ד כתב:
1748721363943.png
וא"כ כתב בדעת הסתם ש"נכון להחמיר" ולא לשמוע קול אשה דרך הרדיו אפי' אם ראה אותה בתמונה בלבד.
אז מה הדין למעשה? "מותר" ו"בודאי שיש לסמוך להקל" או "נכון להחמיר"?
(אגב, גם היבי"א הנ"ל וגם ההליכו"ע הנ"ל יצאו בשנת תשס"ב).

[גם יש לשאול על שמיעת קול אשה דרך הרדיו כשראה אותה בעצמה, שביבי"א כתב על דברי הגרי"ש אלישיב והגרי"ז מבריסק ש"דבריהם נכונים" (להתיר), ובהליכו"ע כתב בסתם ש"אסור"].
 
גם ביבי"א לא הכריע לגמרי כדעת המתירים, רק כתב דאינו מוכרח לאסור.
ומש"כ בסוף היבי"א 'הילכך בודאי שיש לסמוך על האמור להקל', לא קאי על שמכירה בתמונתה, אלא על עצם הדין שמובא קודם הסוגריים, שכיון שיש פוסקים המתירים אף במכירה, הלכך ודאי שנוכל להקל בלא מכירה.
ולכן נכון להחמיר, וכשיטה הראשונה בהליכו"ע.
 
גם ביבי"א לא הכריע לגמרי כדעת המתירים, רק כתב דאינו מוכרח לאסור.
ומש"כ בסוף היבי"א 'הילכך בודאי שיש לסמוך על האמור להקל', לא קאי על שמכירה בתמונתה, אלא על עצם הדין שמובא קודם הסוגריים, שכיון שיש פוסקים המתירים אף במכירה, הלכך ודאי שנוכל להקל בלא מכירה.
ולכן נכון להחמיר, וכשיטה הראשונה בהליכו"ע.
בפשטות מש"כ "אינו מוכרח" זה על עצם שמיעת קול אשה שראה אותה בתמונה, אבל אח"כ הוסיף שאם זה רדיו אז דברי המתירים נכונים, ולכן בוודאי לסמוך להקל.
והיינו שמה שבהתחלה כתב שאינו מוכרח, הוא לשמוע קול אשה ממש שאינו רואה אותה אלא מכירה מתמונה, שאז אינו מוכרח לאסור.
אבל אם לא שומע את קולה ממש אלא רק חיקוי של קולה, נראה מדבריו להתיר.
 
בפשטות מש"כ "אינו מוכרח" זה על עצם שמיעת קול אשה שראה אותה בתמונה, אבל אח"כ הוסיף שאם זה רדיו אז דברי המקלים נכונים, ולכן בוודאי לסמוך להקל.
והיינו שמה שבהתחלה כתב שאינו מוכרח, הוא לשמוע קול אשה ממש שאינו רואה אותה אלא מכירה מתמונה, שאז אינו מוכרח לאסור.
אבל אם לא שומע את קולה ממש אלא רק חיקוי של קולה, נראה מדבריו להתיר.
אכן, אך מ"מ לא הכריע להתיר בזה לגמרי, ומסקנתו שרק באינו מכירה מותר, ובמכירה 'אינו מוכרח' לאסור, וזהו כוונתו בהליכו"ע.
 
אכן, אך מ"מ לא הכריע להתיר בזה לגמרי, ומסקנתו שרק באינו מכירה מותר, ובמכירה 'אינו מוכרח' לאסור, וזהו כוונתו בהליכו"ע.
שוב, מש"כ "אינו מוכרח" לאסור, נראה שזה לשמוע קול אמיתי של אשה, שמכיר אותה מתמונה, אבל אם מצטרף גם ההיתר של רדיו שזה רק חיקוי של הקול שלה, (שבזה דברי המתירים נכונים), [וכן בצירוף זה ש"קול באשה ערוה" הוא מדרבנן], נראה שמסקנתו להתיר (כלומר "לסמוך על האמור להקל"), ולא הזכיר שנכון להחמיר.

ואולי היה אפש"ל שמה שיוצא מהיבי"א להקל הוא על עצם שמיעת הקול, ומה שיוצא מההליכו"ע להחמיר הוא לקרוא ק"ש כששומע את הקול. אך לא נראה כך כ"כ.
 
שוב, מש"כ "אינו מוכרח" לאסור, נראה שזה לשמוע קול אמיתי של אשה, שמכיר אותה מתמונה, אבל אם מצטרף גם ההיתר של רדיו שזה רק חיקוי של הקול שלה, (שבזה דברי המתירים נכונים), [וכן בצירוף זה ש"קול באשה ערוה" הוא מדרבנן], נראה שמסקנתו להתיר (כלומר "לסמוך על האמור להקל"), ולא הזכיר שנכון להחמיר.

ואולי היה אפש"ל שמה שיוצא מהיבי"א להקל הוא על עצם שמיעת הקול, ומה שיוצא מההליכו"ע להחמיר הוא לקרוא ק"ש כששומע את הקול. אך לא נראה כך כ"כ.
אני לא הבנתי ככה, אבל בסדר.
 
חזור
חלק עליון