ההתיחסות שלי: בשולחן ערוך אורח חיים הלכות בית הכנסת סימן קנד סעיף יב
עכבר שנמצא בשמן של בית הכנסת, אם הוא מאוס, אסור להדליקו בבהכ"נ.
ומשמע ממנו אע"פ שראוי לאכילה אם הוא מאוס אסור וכ"כ רבינו בחיי במדבר פרק כח
ומטעם זה אסרו רז"ל שמן שנפל בו עכבר להדליק ממנו נרות של בית הכנסת, ודעת הגאונים ז"ל שאם נמוח ויש בשמן ששים שמותר באכילה, ואם אינו נמוח זורקו והשמן הותר בששים ממנו, ואף על פי שהשמן מותר באכילה פסול למאור, שנאמר: (מלאכי א, ח) "הקריבהו נא לפחתך", דבעינן דבר המובחר עכ"ל
אולם בחידושי הרמב"ן מסכת חולין דף צט עמוד ב
ונשאל לגאון ז"ל בעכבר שנפל לשמן של בית הכנסת ואמר אם השרץ נימוח בשמן משערין ליה בששים בשמן רותח ומותר באכילה ואין צריך לומר להדלקה ואם צונן הוא מעבירו במסננת ושרי אפי' באכילה ולא בעינן ששים, ולגבי נרות של בית הכנסת אם הוא מענין שאסור באכילה אסור בהדלקה משום שנאמר הקריבהו נא לפחתך, עכ"ל
משמע דוקא משום שאינו ראוי לאכילה אבל ראוי לאכילה מדליקין בו
והרי שיש כאן מחלוקת וכ"כ נמי הרב אלקנה ישראל (לא קראתי כל מה שכתב) אלא שנראה ברור לומר שאין כאן מחלוקת שמסוכה נ א ברור שאפילו שראוי לאכילה אם הוא מאוס אסור- אפילו תימא רבי נחמיה משום הקריבהו נא לפחתך ע"ש אלא הם לא חולקים בדין אלא זה דבר המשתנה לפי המקומות שאם לפני השרים היית מדליק בשמן כזה או שלא שמי שאוסר אומר ששמן שנפל בו עכבר אע"פ שראוי לשתיה לא היית מדליק אותו לפני מלכים ושרים שזה לא מכובד אבל המתיר במקומו כן היו מדליקים בו לפני מלכים ושרים
חידושי הריטב"א מסכת סוכה דף נ עמוד א
אפילו תימא רבי נחמיה משום הקריבהו נא לפחתך. ומכאן שאין מדליקין בבתי כנסיות אלא משמן הגון שראוי להדליק בו לפני מלכים וכן כתבו הגאונים ז"ל. עכ"ל
וזה סימן פשוט השמן למאור היית מדליק אותו לפני מלכים ושרים כלומר אם היו מדליקין אותו לפני נשיא ארה"ב -ודאי שכן אז הוא כשר
והחילוק של הרב אלקנה ישראל בין שמן למאור לבין עטרן שאע"פ שלשניהם יש ריח רע אלא שעטרן כך הוא מתחילתו ושמן זית ראוי לאכילה לא כך ע"ש דחוק מאוד ואין הכי נמי יש לישב שמדובר במקום שבו היו מדליקין לפני המלכים והשרים בעטרן כי היו מדליקין בחוץ ולא בתוך הבית אז גם לפני המלכים והשרים היו מדליקין אבל במקום שלא היו מדליקין בעטרן לפני המלכים גם במצוה יהיה אסור משום הקריבהו נא לפחתך וכ"כ בראש יוסף מסכת שבת דף כא עמוד א ועטרן שריחו רע נמי הקריבהו לפחתך
מי שמהדר בשמן הראוי לאכילה תבוא עליו ברכה ואם הוא יהדר ויביא שמן מתקוע מהליקוט הראשון ומגרגרו בראש הזית ובררו אחת אחת וכתשו ונתנו לסל השמן שיצא ממנו תבוא עליו עוד יותר ברכה