חשבתי על דין מחודש אם ארבעה אנשים אכלו פת הבאה בכיסנין שניים מסוג אחד ושניים מסוג אחר חייבים לזמן, כגון ששניים אכלו עוגיות קשות נכססות מקמח ומים ושניים אכלו עוגה, והטעם שחייבים לזמן משום שממ"נ שניים אכלו פהב"כ ושניים אכלו לחם גמור, שהרי מצינו מחלוקת מאי פהב"כ שברכתה בורא מיני מזונות ומעין ג' יש מפרשים פת שעשויה כמין כיסים שממלאים אותם דבש או סוכר ואגוזים ושקדים ותבלין וכדומה ויש מפרשים שהיא עיסה שערב בה דבש או שמן או חלב או מיני תבלין ואפאה ויש מפרשים שהיא פת בין מתובלת בין שאינה מתובלת שעושים אותם כעבים יבשים וכוססין אותם ומרן בבית יוסף (סי' קס"ח) כתב כיון דספיקא במידי דרבנן הוא נקטינן כדברי כולם להקל ולכולם דין פהב"כ יש להם וכן פסק בשו"ע (שם ס"ז), ואם כן בנד"ד י"ל אם הפת הנכססת היא פהב"כ הרי השניים שאכלו את העוגה אכלו פת גמורה ואם העוגה היא פהב"כ הרי השניים שאכלו את הפת הנכססת אכלו פת גמורה, ואם פהב"כ היא פת העשויה כמין כיס שממלאים אותה מיני מתיקה נמצא שכולם אכלו פת גמורה. ואף לשני הצדדים הראשונים של שניים אכלו פת גמורה ושניים פהב"כ חייבים לזמן וכמש"פ השו"ע (סי' קצז ס"ג) שאם שניים אכלו כזית פת ואחד כזית דגן חייבים בזימון ע"ש. ואף על גב שאין אנו יודעים מי מהם אכל פת גמורה והרי כ' מרן בשו"ע (שם ס"ב) תשעה שאכלו דגן ואחד אכל כזית ירק מצטרפין להזכיר ה' וכו' "והוא שיהיה המברך אחד מאוכלי הפת" עכ"ל, נראה דהיינו דוקא לזמן ולברך בהמ"ז להוציא את שאר המסובים יד"ח אבל זימון בלבד כמו שנוהגים בזמננו אין קפידא כ"כ (ועי' ברכ"ה ח"ב עמ' תסט). ומ"מ לפמש"כ המאמר מרדכי (סיק קס"ח ס"ק י"ד) דאפשר שלא נחלקו הפירושים בפהב"כ ומודו לאדדי יש לחוש בזימון בעשרה כיוון שמזכיר אלוקינו אע"ג שמכמה מהאחרונים מוכח שהבינו דפליגי הראשונים אהדדי. ופשוט שיש להקפיד על שאר התנאים הנצרכים כדי לזמן כגון שלא יאכלו בעמידה ועוד (עי' ברכ"ה ח"ב עמ' תלד).
אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
מה שזכור לי, גם שלשה שאכלו "מזונות" יכולים לזמן, לא?
מה פתאום!מה שזכור לי, גם שלשה שאכלו "מזונות" יכולים לזמן, לא?
שלחן ערוך - אורח חיים (מ)
ג הַמִּצְטָרֵף צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עַל מַה שֶּׁאָכַל וְאֵינוֹ נִפְטָר בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן (ה) שֶׁל אֵלּוּ; בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים דְּסָגֵי בְּכָל מַאֲכָל, לְהִצְטָרֵף לַעֲשָׂרָה; אֲבָל לִשְׁלֹשָׁה, אֵינוֹ מִצְטָרֵף עַד שֶׁיֹּאכַל כַּזַּיִת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְכַזַּיִת דָּגָן מְהָנֵי אֲפִלּוּ אֵינוֹ פַּת; וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְיָרָק וּבְכָל מַאֲכָל, (ו) מְהָנֵי; הִלְכָּךְ שְׁנַיִם שֶׁאָכְלוּ וּבָא שְׁלִישִׁי, אִם יְכוֹלִים לְהַזְקִיקוֹ שֶׁיֹּאכַל כַּזַּיִת פַּת, מוּטָב; וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה, לֹא יִתְּנוּ לוֹ לִשְׁתּוֹת וְלֹא מַאֲכָל אַחֵר; וְאִם אֵרַע שֶׁנָּתְנוּ לוֹ (ז) לִשְׁתּוֹת אוֹ מַאֲכָל אַחֵר, יְזַמְּנוּ עִמּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לֶאֱכֹל פַּת.
מה השו"ע שהבאת? אני אומר ששלושה שאוכלים מזונות יכולים לזמן לעצמם, איפה בשו"ע הנ"ל ראית אחרת?מה פתאום!
שלחן ערוך - אורח חיים (מ)
ג הַמִּצְטָרֵף צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עַל מַה שֶּׁאָכַל וְאֵינוֹ נִפְטָר בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן (ה) שֶׁל אֵלּוּ; בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים דְּסָגֵי בְּכָל מַאֲכָל, לְהִצְטָרֵף לַעֲשָׂרָה; אֲבָל לִשְׁלֹשָׁה, אֵינוֹ מִצְטָרֵף עַד שֶׁיֹּאכַל כַּזַּיִת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְכַזַּיִת דָּגָן מְהָנֵי אֲפִלּוּ אֵינוֹ פַּת; וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְיָרָק וּבְכָל מַאֲכָל, (ו) מְהָנֵי; הִלְכָּךְ שְׁנַיִם שֶׁאָכְלוּ וּבָא שְׁלִישִׁי, אִם יְכוֹלִים לְהַזְקִיקוֹ שֶׁיֹּאכַל כַּזַּיִת פַּת, מוּטָב; וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה, לֹא יִתְּנוּ לוֹ לִשְׁתּוֹת וְלֹא מַאֲכָל אַחֵר; וְאִם אֵרַע שֶׁנָּתְנוּ לוֹ (ז) לִשְׁתּוֹת אוֹ מַאֲכָל אַחֵר, יְזַמְּנוּ עִמּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לֶאֱכֹל פַּת.
הִלְכָּךְ שְׁנַיִם שֶׁאָכְלוּ וּבָא שְׁלִישִׁי וכו'מה השו"ע שהבאת? אני אומר ששלושה שאוכלים מזונות יכולים לזמן לעצמם, איפה בשו"ע הנ"ל ראית אחרת?
זה מדובר על שניים שאכלו פת. אני מדבר על שלושה שאכלו מזונות. בלי קשר לפת.הִלְכָּךְ שְׁנַיִם שֶׁאָכְלוּ וּבָא שְׁלִישִׁי וכו'
מחילה, דווקא בשנים שאכלו פת יש דיון אבל שלשה שלא אכלו פשט"ל שאין זימוןזה מדובר על שניים שאכלו פת. אני מדבר על שלושה שאכלו מזונות. בלי קשר לפת.
מצינו כה''ג שלא מצטרפות ומזמנות לעצמן גבי נשים.. והעיד בפני הגאון רבי ציון כהן זנגי זצוק''ל ר''י פו''י קטמון דבביתו נשים מזמנות לעצמן.מחילה, דווקא בשנים שאכלו פת יש דיון אבל שלשה שלא אכלו פשט"ל שאין זימון
זימון על "על המחיה" לא שמענו.חשבתי על דין מחודש אם ארבעה אנשים אכלו פת הבאה בכיסנין שניים מסוג אחד ושניים מסוג אחר חייבים לזמן, כגון ששניים אכלו עוגיות קשות נכססות מקמח ומים ושניים אכלו עוגה, והטעם שחייבים לזמן משום שממ"נ שניים אכלו פהב"כ ושניים אכלו לחם גמור, שהרי מצינו מחלוקת מאי פהב"כ שברכתה בורא מיני מזונות ומעין ג' יש מפרשים פת שעשויה כמין כיסים שממלאים אותם דבש או סוכר ואגוזים ושקדים ותבלין וכדומה ויש מפרשים שהיא עיסה שערב בה דבש או שמן או חלב או מיני תבלין ואפאה ויש מפרשים שהיא פת בין מתובלת בין שאינה מתובלת שעושים אותם כעבים יבשים וכוססין אותם ומרן בבית יוסף (סי' קס"ח) כתב כיון דספיקא במידי דרבנן הוא נקטינן כדברי כולם להקל ולכולם דין פהב"כ יש להם וכן פסק בשו"ע (שם ס"ז), ואם כן בנד"ד י"ל אם הפת הנכססת היא פהב"כ הרי השניים שאכלו את העוגה אכלו פת גמורה ואם העוגה היא פהב"כ הרי השניים שאכלו את הפת הנכססת אכלו פת גמורה, ואם פהב"כ היא פת העשויה כמין כיס שממלאים אותה מיני מתיקה נמצא שכולם אכלו פת גמורה. ואף לשני הצדדים הראשונים של שניים אכלו פת גמורה ושניים פהב"כ חייבים לזמן וכמש"פ השו"ע (סי' קצז ס"ג) שאם שניים אכלו כזית פת ואחד כזית דגן חייבים בזימון ע"ש. ואף על גב שאין אנו יודעים מי מהם אכל פת גמורה והרי כ' מרן בשו"ע (שם ס"ב) תשעה שאכלו דגן ואחד אכל כזית ירק מצטרפין להזכיר ה' וכו' "והוא שיהיה המברך אחד מאוכלי הפת" עכ"ל, נראה דהיינו דוקא לזמן ולברך בהמ"ז להוציא את שאר המסובים יד"ח אבל זימון בלבד כמו שנוהגים בזמננו אין קפידא כ"כ (ועי' ברכ"ה ח"ב עמ' תסט). ומ"מ לפמש"כ המאמר מרדכי (סיק קס"ח ס"ק י"ד) דאפשר שלא נחלקו הפירושים בפהב"כ ומודו לאדדי יש לחוש בזימון בעשרה כיוון שמזכיר אלוקינו אע"ג שמכמה מהאחרונים מוכח שהבינו דפליגי הראשונים אהדדי. ופשוט שיש להקפיד על שאר התנאים הנצרכים כדי לזמן כגון שלא יאכלו בעמידה ועוד (עי' ברכ"ה ח"ב עמ' תלד).
יאיר יחז. מעודה
Active member
באמת למה?כמדומה שבלומדי הסוגיא בכולל העלו לדינא שאף אם אדם אכל כזית מכל מין לא יברך ברכת המזון וה''ה הכא.
ושמעתי שר' אברהם גניחובסקי זצוק''ל נתארח והביאו לו פת כיסנין ולאחר מכן אמר ברכת האורח.
איני זוכר, ובאמת לא עיינתי בזמנו כראוי בספרי גדולי זמנינו, אם תמצא התייחסות מפורשת לעניין אודה לך מאוד.באמת למה?
דבר ראשון לא צריך מכל מין מספיק כזית משני מינים ולדעת הפי' השלישי שני הסוגים שאכל הם לחם והבןאיני זוכר, ובאמת לא עיינתי בזמנו כראוי בספרי גדולי זמנינו, אם תמצא התייחסות מפורשת לעניין אודה לך מאוד.
והטעם שלא יברך המוציא ובהמ"ז כי יש לחוש לדעת המאמר מרדכי (סי' קס"ח ס"ק י"ד) דס"ל דאפשר דלא פליגי הראשונים אלא כל אחד אמר חדא
אבל בזימון בשלשה אין הזכרת ש"ש ויזמנו
ועד שהגיע המאמר מרדכי ואמר מה שאמר העולם היה מברך?והטעם שלא יברך המוציא ובהמ"ז כי יש לחוש לדעת המאמר מרדכי (סי' קס"ח ס"ק י"ד) דס"ל דאפשר דלא פליגי הראשונים אלא כל אחד אמר חדא
כנראה שלא אבל אולי חששו או סברו כאותה סברת מאמ"רועד שהגיע המאמר מרדכי ואמר מה שאמר העולם היה מברך?
אולי הכוונה למש"כ במשנ"ב סי' קצ"ג ס"ק ו'.מה שזכור לי, גם שלשה שאכלו "מזונות" יכולים לזמן, לא?
יפה. אבל הוא ספק שם והברכ"י כ' שהמנהג להקל.אולי הכוונה למש"כ במשנ"ב סי' קצ"ג ס"ק ו'.
אה"נ, המנהג להקל ולא לחייב זימון בכה"ג, אבל לכאורה אם ירצו יכולים לזמן ואולי אף יש עניין בכך.יפה. אבל הוא ספק שם והברכ"י כ' שהמנהג להקל.
וה"ה בנד"ד המחודש, יתכן שבאמת יש עניין שיזמנו (ואפי' יותר מהעניין בשלושה שאכלו מזונות), אך לא שיש להם חיוב בכך.
המנהג להקל לאכול ג' יחד ואע''פ שיש ספק אי צריכין זימון, ומשמע שאינן יכולין לזמן מספק.אה"נ, המנהג להקל ולא לחייב זימון בכה"ג, אבל לכאורה אם ירצו יכולים לזמן ואולי אף יש עניין בכך.
וה"ה בנד"ד המחודש, יתכן שבאמת יש עניין שיזמנו (ואפי' יותר מהעניין בשלושה שאכלו מזונות), אך לא שיש להם חיוב בכך.
נושאים דומים בפורום
- תגובות
- 0
- צפיות
- 95
- תגובות
- 166
- צפיות
- 2K