ב"ה
שלום וברכה,
בעיקרון אין היתר להרים את הזיזים אלא באופן שזהו שבות דשבות במקום צורך מצוה, צער, הפסד, וכדומה, וכל מקום צורך כזה דורש שיקול דעת של חכם מורה הוראה מוסמך, שיכול להבחין אם זה מוגדר כצער, כמצוה, וכדומה, או שזה ענין של נוחות בעלמא, כמו שהנסיון מוכיח פעמים רבות.
ומה שאסור ע"י גדול אסור גם ע"י קטן, אלא שפעמים ע"י גדול זה מותר לא לכל הדעות, במקרה כזה מעדיפים ע"י קטן כדי שהגדול לא יצטרך להיסתמך על קולות, אבל כאשר לגדול בודאי אסור, גם לומר לקטן זהו איסור גמור.
לכן גם במקרה המדובר, היה צריך לשאול מורה הוראה, שהיה בוחן את המקרה אם יש שם עוגמת נפש גדולה וכדומה לפי הענין, ואם היה רואה לנכון היה מתיר ע"י שבות דשבות, כגון לקרא לגוי שירים את הזיזים שידלוק בעוד רבע שעה ואז זה גרמא, ואם לא מצוי גוי, בשעת הדחק גדול אפשר ע"י קטן שירים את הזיזים "בשינוי" שידלוק בעוד רבע שעה, ובכך נחשב שבות דשבות שמותר. אבל בלי הוראת מורה הוראה מובהק שיתיר בזה היתר מיוחד אין לעשות כן בשום פנים, שהמכשולות בזה מצויים לרוב.
בברכה רבה
