בא״ח כי תצא
שימו לב שזה דווקא לפי הזוה״ק, לפי האריז״ל מדובר דווקא בדבר שיש בו ריח נבילה. אך מי שטיפה יש בהם ריח של סבון אף על פי שיש בו דברים מאוסים. ובכ״ז לפי מסקנת הזוה״ק והבא״ח גם בהם יש בעיה.
לכאורה לפי אזהרת הזוה״ק, אסור לשפוך את המים של השטיפה בבור ניקוז במרפסת שנשפכים ברשות הרבים.אסור להשליך נבילה ברשות הרבים במבואות בתוך העיר כגון תרנגולת או חתול שמתו או דג סרוח וכיוצא, ומצוה על כל אדם שרואה נבילה מוסרחת ברחובות העיר שיתן לאחד שכר טרחו כדי שיוליכנה לחוץ לעיר והרי זה נקרא צרכי רבים, ובפרט לפי דעת רבינו האר"י ז"ל (בשער רוח הקודש ח.) שהזהיר מאד לבלתי יריח אדם סרחון נבלה, כי דבר זה מזיק מאד גם לנפש, ויש בני אדם שהם חסים על חפירה שיש להם בחצרים שקורין בערבי בלוע"ה (ביב שופכין) ואין שופכים בתוכה מים, ולכן שופכים כל מים המאוסים שיזדמן להם בבית בתוך רשות הרבים ומגיע מהם סרחון לעוברים ושבים וקצים בהם, ועתידים אלו ליתן את הדין. וכבר נודע גם כן מה שכתוב בזוהר הקדוש על אותם השופכים מים סרוחים ומאוסים לפני פתח חצר שלהם שהם מקוללים מפי המלאכים. זה הכלל: כל דבר שהאדם קץ בו ומואסו בתוך ביתו לא ישפכנו או יזרקנו לרשות הרבים:
שימו לב שזה דווקא לפי הזוה״ק, לפי האריז״ל מדובר דווקא בדבר שיש בו ריח נבילה. אך מי שטיפה יש בהם ריח של סבון אף על פי שיש בו דברים מאוסים. ובכ״ז לפי מסקנת הזוה״ק והבא״ח גם בהם יש בעיה.