אין מקום נכון מאשר במה נכבדת זו לכתוב את הדברים הבאים - דברי אמת בטהרתה!
למען כבודו של מרן, מורשתו של מרן, ודרכו של מרן אור האורות היביע אומר זתע"א.
אקדים שהדברים נאמרים מלב כואב, ומיועדים רק למחפשי ורודפי האמת!
ולרודפי הכבוד השררה והשקר - יש מספיק מדורים בשבילכם, דלגו.
היה היה מדבר גדול בארץ ציה בלי מים, אשר במשך שנים ארוכות טיפת מים לא הייתה שם
אנשים רבים גוועו שם למוות מרעב וצמא, וכל טיפת מים היו לה מבקשים רבים,
קם אחד מבני העיר והחליט לעשות סוף ליובש המדברי, לא עוד! חלם - והגשים.
שנים של עמל ומחשבה, של מסירות נפש ושל תכניות מסודרות, ובסוף? הוא הגשים את החלום,
בהשקעת חייו תוך שבעים שנה הפך את המדבר היבש למעיינות נובעים נחלי מים לרוב, בורות מים מזוקקים.
ומן הבארות ההם שתו כל אותו עיר, וכל העדרים ממנה יירוו צמאונם.
המלך, שהיה עסוק בלי טיפת רגע ומנוחה להרחיב את רמת המים בעיר, לא היה לו זמן להתעסק בבניה הטכנית של הבארות
והמעיינות, ומשכך הוא הפקיד ביד שליח את המלאכה של הבניה וההרחבה המיימית של המדבר.
אך כמו כל המצליחנים, גם למלך הבלתי מעורער הזה היו קנאים רבים, ובפרט אותם שגדלו איתו באותו הכפר,
לאותם משפחות, בני עדתו שלא יכלו לראות בהצלחתו, ובאכזריות רבה, בכל דרך כזאת או אחרת היו מנסים לפגוע בו אישית במהלכיו, ובדרכו בלי שום גבולת.
ויהי היום והמלך הזדקן והגיע זמנו להפטר מן העולם, ביקש המלך בצוואתו שבנו שליווה אותו משך כל שנות חייו בכל מלחמותיו עם אותם אנשים שהצרו את דרכו
הוא אחריו ימשיך את מפעליו הכבירים, ויהיה ממונה לעמוד בפרץ נגד אותם שלחמו בו במשך שנות חייו.
במקביל, באותו זמן הממונה אשר מינהו המלך על מלאכת הבנייה, היה לו תחביב לאגור תחתיו תבלינים רבים, מינים ממינים שונים, והיה אוהב לטעום מכל אחד מהם
ולאכול מהם כפי יכולתו לתהות על קנקנם של אותם 'תבלינים'...
באחד המאמרים בעיתון שהיה מקור ההשפעה על אותו ממונה, קרא כי ישנו צמח יקר ביותר, ונדיר ביופיו אשר עלותו היא מהיקרה שבתבלינים, ויש לתבלין הזה יכולות השפעה רבות.
מיד גייס את כל המשאבים ואת התקציבים שהמלך ע"ה העמיד לרשותו, בכדי לתור אחר אותו תבלין, וכל זה בשביל להגדיל את האוסף שלו!
מיד נתוודע לאותו ממונה היכן נמצא אותו תבלין, בכמויות רבות במיוחד, והכין את מירב כספו בכדי לקנות את התבלין הנכסף, אך דא עקא, בעיה קטנה הייתה לו למלך, מקור הנפקת התבלין הייתה אצל אותם השונאים של 'הבוס' שלו, אלו שלחמו בו ובמלך שנים ארוכות...
אך מרוב אהבתו ותשוקתו להגדיל את האוסף שלו, ושחלילה לא יהיה אדם אחר שיערער את מקומו וכבודו כבעל האוסף הגדול, החליט לספס'ף [א.ה הוא גם שם מקום]
על המלך ועל בנו היושב על כסאו, ועל כל אותם שהגנו אז ומסרו נפשם על כבודם של מלכם שהביא להם את המעיינות הנובעים של המים אל עירם, והוא ספס'ף על כולם והחליט שעם כל מה שרדפו את המלך לקנות מהם את התבלין בכל סכום שהם רק יבקשו, ולא פחות ולא יותר... מהכספים של המלך!
הלך הממונה עם כלי אגירה רבים ובמיטב הנכסים והכספים של המלך קנה מהם את התבלין הנחשק לו להגדיל את האוסף שלו ומלא אותם באוצר החדש.
וכך הלך ממקום למקום בכפיות טובה שאין לתאר בכל מקום באותו מדבר, עם שקיות בידיו ומלא אותם באותו התבלין...
הנאמנים למלך, שראו כי אותו ממונה בוגד בהם בשקט בשקט, וממלא את כיסם של המתנגדים והמרביצ'ם למלכם כסף וזהב ומקרב אותם לארמון המלוכה,
החליטו כי לא עוד!
לא עוד למרביצי'ם למלך!
לא עוד לקניית התבלין מהשונאים למלך!
לא עוד שקים שמתמלאים בכל טוב מאוצרו של המלך!
לא עוד!
לא עוד!
המורשת של המלך בסכנה!!!
הממונים בוגדים במי שבזכותו יש להם משכורת (וסקודו"ת בלע"ז)
הם מספספי'ם על הבן של המלך היושב על כסאו!
ובוודאי שהמלך יוקיר טובה לכל מי שיזעק את זעקתו!
ומאידך יקפיד על המבער את מורשתו מן העולם!
כה דברי אחד שהיה במדבר קודם היותו רווי במים אדירים שהגיעו אל המעיין!
כה דברי אחד שהיה בעולם קודם שהאיר מאור ישראל!
שימו לב אל הנשמה! לפני שמורשתו של מרן תהפך לשממה!!!
