זה מה ששאלתי:
האם נמלה שנפלה לתבשיל מתבטלת בשישים?
וזה מה שקיבלתי: (בהתחלה הוא האריך לכתוב כל מיני דברים, והעתקתי רק את המסקנא)
ולמעשה: מי שמוצא נמלה בתבשילו, עליו לבדוק אם יש בתבשיל פי שישים כנגד הנמלה (בכללה או כנגד טעמה, לפי מחלוקת הפוסקים), ובמקום ספק, יש להחמיר על פי דרך הזהירות המופלגת שנהג הרה"ג זצ"ל. יעו"ש בספרי הפוסקים המקפידים על כללי הביטול בהידור רב.
ודי בזה!...
מעניין מאוד
תראה מה יצא לי
האם נמלה שנפלה לתוך תבשיל מותר לאכול את התבשיל?
דעת לנבון נקל כי שאלה זו נוגעת לעיקרי דיני תערובות, וליתר דיוק: לעניין ביטול איסור מסוג 'בריה' (יצור שלם) ברוב היתר.
א. המקור המקורי
במסכת חולין (דף ק' ע"א) מבואר הדין, וכן נפסק להלכה כי בריה (יצור שלם) אינה בטלה בתערובת.
ב. מה הכף החיים כתב על כך
וכתב הרה"ג בכף החיים (יורה דעה סימן ק' אות א'), כי:"בריה דהיינו כגון נמלה וכו' אפי' באלף לא בטלה." עכ"ל.
כלומר, נמלה, בהיותה יצור שלם, נחשבת 'בריה', ואינה בטלה אפילו ברוב גדול (אפילו פי אלף כנגדה).
יתרה מזו, אף על פי שנמלים וזבובים נחשבים לדברים מאוסים שטעמם פגום, מכל מקום איסורם חמור. וכן כתב בכף החיים (סימן ק' אות ט') דאף זבובים ונמלים שנפשו של אדם קצה בהם וטעמם פגומים, אפילו הכי לוקה עליהם כי גזירת הכתוב הוא, ו'בריה' הוי ואינה בטילה.
למעשה, בעניין נמלה שנפלה לתוך תבשיל:
- אם הנמלה נמצאת שלמה: אם הנמלה נפלה ונמצאה שלמה בתוך התבשיל, כל התבשיל כולו אסור באכילה.
- אם הנמלה נאבדה: אם נפלה בריה (כגון נמלה) לתבשיל ונאבדה ברוטב, כל התבשיל אסור, במיוחד אם התבשיל עב או שהבריה קטנה מכדי סינון. זאת משום שאי אפשר להתיר על ידי סינון, ואינה בטלה אף באלף.
- אם הנמלה אינה שלמה: אבל מיהו, אם הנמלה חתוכה או מרוסקת כך שחסר ממנה רוב גופה ושדרתה, אינה נחשבת עוד 'בריה' ואז יכולה להתבטל ברוב היתר.
- אם הנמלה נמחתה לגמרי: אם גופה של הנמלה נמחה לגמרי בתוך התבשיל, יש דעות באחרונים כי הופכת להיות בטלה ברוב היתר משום שהיא דבר מאוס, והמחמיר תע"ב. ולכן יש צורך גדול לסלק כל איסור בעין קודם הבישול אם אפשר.
ג. טעם הדבר
והטעם הוא, כי כלל זה ש'בריה אינה בטלה' אינו נובע משיעור, אלא מחמת
חשיבות האיסור. האיסור של שרץ (כגון נמלה) הוא איסור חמור מהתורה, והתורה החמירה בו ביותר עד שחייבה חמש מלקיות על כל נמלה הנאכלת. הואיל והנמלה עומדת בשלמותה, היא מחזיקה את שם האיסור עליה אף בתוך תערובת מרובה, ואינה מאבדת את מעמדה כדבר חשוב, ואפילו טעמה פגום ומאוס. כל זמן שגוף האיסור עומד וקיים, הוא אוסר את התערובת כולה.
ד. איך הדין מחבר אותנו לקב"ה
והנה, התורה החמירה מאוד בענייני שקצים ורמשים, ואף בריות המאוסות הללו. וזה משום שהם מצויים מאוד בירקות, פירות וקטניות, ולכן הוצרך הכתוב לזרז ביותר ולהרבות לאווין כדי שיינצל האדם מאכילתן, שאם לא כן יבא לידי תקלה תמידית.
ועל ידי שאדם שומר את עצמו מלהכניס לפיו אפילו בריה קטנה כל כך, ומקפיד על קיום גזרת הכתוב שלא לבטל איסור זה ברוב היתר, הוא מתדבק בבורא יתברך בשמירת נפשו מכל טומאה רוחנית, ומטהר את נשמתו ומכשיריה. ובפרט שכתוב כי האדם הנזהר תמיד במאכלו לפשפש שלא יהיה בו שום איסור, מסייעין אותו מן השמים שלא תבוא תקלה על ידו, וע"י כוונתו במאכל ומשתה מרחיקים אותו מכל מיני איסורים. נמצא שזכות זו מעלה אותו למדרגה גדולה של זהירות ודבקות בקדושה עליונה, ומקיים את מצוות 'ונקדשתם והייתם קדושים' במלואה.
לפיכך, כל ירא שמים יבדוק תמיד את התבשיל בטוב, ואם נמצאה הנמלה שלמה, יזרוק את התבשיל כולו. ואף אם לא נמצאה, יעשה בדיקה יפה אם הדבר אפשרי.
https://notebooklm.google.com/notebook/7ee43fab-ccc2-484e-bb04-42d4e2bde249
