• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • שימו לב: ניתן לשלוח (בקובץ וורד) יישובים ומערכות בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, לקובץ בית יוסף תשפ"ו. למייל: office@moreshet-maran.com עד לחג השבועות תשפ"ה. אין התחייבות לפרסם, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום. ניתן גם לשלוח מכתבים והערות על הגליונות הקודמים.

בשר ויין במוצאי תשעה באב

ש"ע תקנח א

בתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל ונשרף עד שקיעת החמה ביום עשירי ומפני כך מנהג כשר שלא לאכל בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי

ומפורש בשלחן ערוך שזה רק מנהג כשר ותו לא
 
 
ישר כח

אכן התם איירי בשתיית יין דייקא, ואני גם באכילת בשר
 
ע"ש
שערי יוסף.png
וצ"ב

הן כש"נ, בשלחן ערוך מפורש שזה מנהג כשר ותו לא, ואמאי כתב בפשיטות לא אוכלים בשר ולא שותים יין... אך יש מבני ספרד שנהגו להקל וכו'

וממילא לכאורה כל בני ספרד [היינו, כל ההולכים אחר השלחן ערוך] יכולים מעיקר הדין לאכול בשר ולשתות יין כבר מיד במוצאי תשעה באב, כי (כש"נ) מפורש בשלחן ערוך שזה אך ורק מנהג כשר, אך מעיקר הדין שפיר דמי

והאמת היא כי לכאורה אף משמע כי זה לא מנהג בעלמא ככל המנהגים, אלא מנהג כשר, והיינו, כחסידות שכזו וכדומה, וע'

ואיכה נהפך עיקר הדין למנהג - והמנהג לעיקר הדין​
 
נערך לאחרונה:
כיון שמנהג כזה נתפשט בכל תפוצות ישראל - מנהג ישראל דין הוא ואין לזוז ממנו.
לא זכיתי להבין

א. מנהג זה לא פשט בכל ישראל (ע' בבן איש חי שנה א דברים טו ועוד, ואכ"מ - וכמדומה דאף פוק חזי...)

ב. הרי למעשה מפורש בשלחן ערוך שזה אך ורק מנהג (ואמנם מנהג כשר, אך מנהג), וא"כ אפילו לו יצויר שהיה כדברי מר (שפשט בכל תפוצות ישראל), הן מ"מ לכאורה למעשה אכתי אין זה דין אלא מנהג

(ג. ואפילו היה זה מנהג ממש ככל המנהגים, הן בלאו הכי יש נידון רחב ביותר בענין מנהג(ים) שלא כהלכה)


ולעניות דעתי דבר פשוט הוא, כי אין זה משנה האם המנהג הוא להקל או להחמיר, יש הלכה ויש מנהג, ומנהג אינו הלכה והלכה אינה מנהג, ומילא כל שההלכה היא שהענין בגדר מנהג כשר ותו לא, הרי כ"ה - מנהג כשר, ואין משנה כלל וכלל אם נהגו בו, מה גם שלמעשה הן לכאורה בכלל לא נהגו בו, ודאי לא בצורה מוחלטת, וכפי שכבר מובא מכמה מקומות (בבל ועוד)
 
נערך לאחרונה:
מנהג שלא כהלכה היינו דוקא כאשר הוא סותר הלכה, וכגו' מה שמעורר מרן הראשל"צ שלא לברך על ההלל בראש חודש, ואפי' מי שמנהגו לברך.
אך כאן אין המנהג סותר הלכה, ואדרבה הוא נכתב בספרי הלכה כמנהג כשר, ומכיון שנתפשט ורובא דרובא דעלמא נהיגי הכי - אין לזוז ממנהג זה, כ"ז פשוט וברור.
 
מנהג שלא כהלכה היינו דוקא כאשר הוא סותר הלכה, וכגו' מה שמעורר מרן הראשל"צ שלא לברך על ההלל בראש חודש, ואפי' מי שמנהגו לברך.
אך כאן אין המנהג סותר הלכה, ואדרבה הוא נכתב בספרי הלכה כמנהג כשר, ומכיון שנתפשט ורובא דרובא דעלמא נהיגי הכי - אין לזוז ממנהג זה, כ"ז פשוט וברור.
לא הגבת על כך ש:

א. מנהג זה לא התקבל כלל וכלל בצורה מוחלטת (וכבר מדורות עברו)

ב. מפורש בשלחן ערוך שזה בסה"כ מנהג כשר, וא"כ זו ההגדרה של ענין זה לפי ההלכה (למעשה)
 
לא הגבת על כך ש:

א. מנהג זה לא התקבל כלל וכלל בצורה מוחלטת (וכבר מדורות עברו)

ב. מפורש בשלחן ערוך שזה בסה"כ מנהג כשר, וא"כ זו ההגדרה של ענין זה לפי ההלכה (למעשה)
א. לא נכון, רוב העולם נוהג כך, תנסה אולי להעלות סקר ותראה.
ב. סוכ"ס מכיון שמנהג כשר זה התפשט, הוא תופס מקום של הלכה ע"פ הכלל "מנהג ישראל דין הוא".
 
א. לא נכון, רוב העולם נוהג כך, תנסה אולי להעלות סקר ותראה.
ב. סוכ"ס מכיון שמנהג כשר זה התפשט, הוא תופס מקום של הלכה ע"פ הכלל "מנהג ישראל דין הוא".
מי שנהג כבא"ח לאכול בשר, צריך לשנות מנהגו?
 
א. לא נכון, רוב העולם נוהג כך,
מהיכא תיתי
תנסה אולי להעלות סקר ותראה.
לא אכנס כאן לענין של סקרים, ודאי בפלח מצומצם (ומסוים, לא לריעותא כמובן... אבל מסוים, וגם אם לא מסוים, מ"מ ודאי לא כללי, ועכ"פ כללי לחלוטין) שכזה, שאינו מראה כלום ושום דבר, ובאמת אכ"מ כל ענין זה
ב. סוכ"ס מכיון שמנהג כשר זה התפשט,
לכאורה צ"ל פשט
הוא תופס מקום של הלכה ע"פ הכלל "מנהג ישראל דין הוא".
הנידון הוא ראשית האם בכלל אכן כן הוא פשט או לא

אני טוען ש:

א. הוא בכלל לא פשט לגמרי (גם לשיטתך)

ב. לא רק שלא פשט באקראיות, אלא היו (ועדיין) קהילות שלמות שלא נהגו כן

ג. בשונה מהרבה ענינים (ובעיקר של מנהגים) ענין זה כל עיקרו הוא מנהג, ולפיכך לכאורה אפילו אם פשט אין זה משנה

(כי לכאורה כל מה שיש ענין באי מאי שפשט, זה רק אם זה לא מנהג, וממילא לו פשט, הרי שהוא נהיה מה שנהיה וכו', אכן, אם הענין הוא בלאו הכי מנהג, א"כ לכאורה מה זה משנה שהוא פשט קצת יותר (מה גם, שלא ברור שהוא פשט יותר מאשר מעולם ועד עתה, ויתכן כי היו זמנים שהוא היה יותר רווח)

סוף כל סוף זה באמת מנהג, ואין הוא מוזכר בגמ' ובראשונים (ותענית כט. אמר רבי יוחנן וכו' אינו ענין לכאן, כי סוף כל סוף נקבע בתשיעי, ועוד, כי הרי למעשה לגבי כיבוס וכו' מפורש בש"ע דשרי), ולהלכה הביאו השלחן ערוך בלשון מנהג כשר, ומה שייך בכלל לטעון שהוא יותר ממנהג כשר, הרי אם הוא דין וכו', הוא לא מנהג כשר..., ובמציאות מאז ומעולם היו קהילות שלמות שלא נהגו בזה בכלל, וכיוצא בזה כתבו כמה (מגדולי האחרונים), ובמציאות עד ימינו אנו ודאי לא כ"ע נהיגי הכי (ופוק חזי), וגם אם כן לכאורה אין זה משנה כלל וכלל, כי זה עכ"פ מנהג, וכו'. שלחן ערוך: מנהג כשר = מנהג (כשר) ותו לא, ומי שרוצה לנהוג ינהג ומי שלא לא... והדברים פשוטים כאחד ועוד אחד, וכל המחדש ידו על התחתונה, והמוציא מחבירו עליו הראיה, והנח להם לישראל וכו'
 
אציין עוד כמה נקודות בענין זה:

א. לכאורה הבבלי בכלל חולק על כל עיקר ענין זה, כי מפורש (תענית ל.) דשרי לכבס ולהסתפר, ולכאורה ה"ה (או אפילו ק"ו, וע') בשר ויין (ומקור דברי הש"ע כתב בילקוט יוסף שהוא מהירושלמי (ע"ש), וא"כ שמא אכן הבבלי פליג אהא) - והא דאמר רבי יוחנן (תענית כט. ע"ש), הן עכ"פ רבנן פליגי עליה, ולמעש קבעו זאת בתשעה באב, ועוד יש לומר כי כל כמה שקבעו כן הרי בכך מסתכמת האבילות, והבו דלא להוסיף עלה

ב. בפסיקתא (הובאה בילקוט יוסף) מפורש כי מיד במוצאי תשעה באב אין שום אבילות כלל וכלל...

ג. באמת בחזון עובדיה כתב זאת כלשון הש"ע - מנהג כשר, וכן בילקוט יוסף, ובחזון עובדיה ובילקוט יוסף שם (מהחזון עובדיה) ללמד זכות על הי דלא נהיגי הכי (וקצת צ"ב הענין של ללמד זכות, הן לכאורה (אדרבה ואדרבה) הרי הם נוהגים כפי ההלכה הפשוט והברורה, וכש"נ, ולא ברירא לי)

ד. מי שבכל זאת נוהג כהמנהג כשר, זה ברור כי לדעת השלחן ערוך היינו כל יום עשירי, וכפי שכתב בפירוש: כל ליל עשירי ויום עשירי (וכמדומני שיש הרבה (ספרדים!, דאזלי בתר השלחן ערוך, ולא בתר ההגהות מיימוניות דאייתי ברמ"א שם) שתופסים החבל משני ראשיו, ומחד לא אוכלים בשר וכו' בליל העשירי, אך ביום העשירי, מחצות כבר מתירים, וזה צ"ב רב, כי או שלא בכלל, או שעד שלהי יום העשירי (ואכן, לא ברור לגמרי עד מתי ביום העשירי, ולכאורה עד השקיעה וכו', ואכ"מ, אך עכ"פ לכאורה ודאי לא עד חצות ותו לא) - וכ"כ באור לציון (ג כט כו), ופשוט​
 
חזור
חלק עליון