אציין עוד כמה נקודות בענין זה:
א. לכאורה הבבלי בכלל חולק על כל עיקר ענין זה, כי מפורש (תענית ל.) דשרי לכבס ולהסתפר, ולכאורה ה"ה (או אפילו ק"ו, וע') בשר ויין (ומקור דברי הש"ע כתב בילקוט יוסף שהוא מהירושלמי (ע"ש), וא"כ שמא אכן הבבלי פליג אהא) - והא דאמר רבי יוחנן (תענית כט. ע"ש), הן עכ"פ רבנן פליגי עליה, ולמעש קבעו זאת בתשעה באב, ועוד יש לומר כי כל כמה שקבעו כן הרי בכך מסתכמת האבילות, והבו דלא להוסיף עלה
ב. בפסיקתא (הובאה בילקוט יוסף) מפורש כי מיד במוצאי תשעה באב אין שום אבילות כלל וכלל...
ג. באמת בחזון עובדיה כתב זאת כלשון הש"ע - מנהג כשר, וכן בילקוט יוסף, ובחזון עובדיה ובילקוט יוסף שם (מהחזון עובדיה) ללמד זכות על הי דלא נהיגי הכי (וקצת צ"ב הענין של ללמד זכות, הן לכאורה (אדרבה ואדרבה) הרי הם נוהגים כפי ההלכה הפשוט והברורה, וכש"נ, ולא ברירא לי)
ד. מי שבכל זאת נוהג כהמנהג כשר, זה ברור כי לדעת השלחן ערוך היינו כל יום עשירי, וכפי שכתב בפירוש: כל ליל עשירי ויום עשירי (וכמדומני שיש הרבה (ספרדים!, דאזלי בתר השלחן ערוך, ולא בתר ההגהות מיימוניות דאייתי ברמ"א שם) שתופסים החבל משני ראשיו, ומחד לא אוכלים בשר וכו' בליל העשירי, אך ביום העשירי, מחצות כבר מתירים, וזה צ"ב רב, כי או שלא בכלל, או שעד שלהי יום העשירי (ואכן, לא ברור לגמרי עד מתי ביום העשירי, ולכאורה עד השקיעה וכו', ואכ"מ, אך עכ"פ לכאורה ודאי לא עד חצות ותו לא) - וכ"כ באור לציון (ג כט כו), ופשוט
