ינון עובדיה ברכה
Member
רבים נוהגים בשבת הראשונה שאחרי פסח לאכול חלה בצורה של מפתח כסגולה לפרנסה, מהו המקור והסיבה לעניין הזה?
המקור הראשון בו נזכרה סגולה זו בספר אוהב ישראל[1] להצדיק רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא זצ"ל, שהסביר כי עם ישראל זכה במשך ארבעים שנה לאכול לחם מן השמים – מן, שכולו היה חסד השם, הם לא היו צריכים לטרוח ולדאוג. פרנסתם הייתה מגיעה עד פתח בתיהם ממש.
והנה, לאחר ארבעים שנה, מיד אחרי הפסח, חדל המן לרדת מן השמים, וישראל היו צריכים לדאוג לפרנסתם, לזרוע, לגדל, לקצור, לטחון ולאפות... הרימו ישראל עיניהם לבורא העולם, שמפתח הפרנסה בידיו, וביקשו שיפתח להם שערי פרנסה. ומאז השתרבב המנהג לאפות חלת מפתח מיד לאחר הפסח.
טעם נוסף לאפיית חלת מפתח הוא – ספירת העומר.
ימי ספירת העומר הם ימים של עלייה. בליל הסדר היינו כולנו בדרגה גבוהה מאוד. בחצות הלילה הסתלקו האורות, והעבודה בספירת העומר היא להחזיר את האורות בהדרגה, בכל יום קצת, לאט לאט, וכך לפתוח בעבודה איטית ועקבית, שער ועוד שער... כדי לפתוח את השערים צריך מפתח! והוא נמצא ביד כל אחד ואחד, ע"י עבודת המידות וההשתדלות שלנו בימים אלה.
ארבעה מפתחות מסורים בידיו של הקדוש ברוך הוא[2]: שהם ר"ת 'מפתח', מ – מטר, פ – פרנסה, ת – תחיית המתים, ח – חיה.
המפתח מסמל את העבודה שהאדם עושה מצידו בבחינת 'פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם'[3]. אנו פותחים את הפתח על ידי מצות השבת, מצות ספירת העומר, תפילות, דמעות ועבודת המידות, והקדוש ברוך הוא יפתח לנו את אוצרו הטוב, ויקוים בנו הפסוק[4] 'ויצו שחקים ממעל, ודלתי שמים פתח'[5].
ועיין בספר נטעי גבריאל[6] שכתב הטעם עפ"י מה שכתוב בשיר השירים[7] 'פתחי לי אחותי רעייתי', ואמרו שם במדרש שאמר הקב"ה לכנסת ישראל, בני! פתחו לי פתח אחד של תשובה, כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו. והנה בפסח היו כל השערים ומוחין עילאין פתוחים מחסדי הבורא שהוציאם ממצרים, אך בגלל חסדיו ולא מזכויותינו. אך אחר פסח ננעלו השערים ומוטל עלינו לפותחם ע"י עבודתנו, וזה שאנו מרמזים בשבת זו ע"י החלה בצורת מפתח, שאנו פותחין מעט על ידי מצות שבת, וה' הטוב יפתח לנו 'ויצו שחקים ממעל, ודלתי שמים פתח'[8], כאשר נתן לאבותינו את המן בחודש אייר שמברכין בשבת זו.
והרה"ק רבי פנחס מקוריץ זי"ע אמר, שהרמז הוא ע"פ הזוהר[9] ששם נתבאר שעד פסח שני עדיין השערים פתוחים.
באופן אחר מובא בספרים שמרמזים בזה ליצה"ר לסור מאיתנו, והוא, כי ההבדל בין חמץ למצה הוא נקודה, היא הנקודה החסרה (הרווח) שבאות ה' של מצה לעומת האות ח' של חמץ, פינה זו באות ה' מכוונת נגד הפתח שבו מתקרבים ישראל לאביהם שבשמים, ולכן עבודת בני ישראל להפוך את החמץ למצה. אולם בני ישראל במצרים מרוב שפלותם לא היו מסוגלים לעשות זה לבדם, ולכן פתח להם ה' לבדו את הפתח בבחינת אתערותא דלעילא, בבחינת 'הבא לטהר', ועל כן צריכין ישראל להיות המסייעין בידו, שיישאר הפתח פתוח לאחר הפסח.
ולכן אחר הפסח, כשבא היצה"ר לטמא את האדם ורוצה לסתום הפתח, מראים לו - בחלה בצורת מפתח - כי יכולים אנו לפתוח את הפתח ע"י התשובה, ובמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד[10], וא"כ מה ירוויח בזה שיטמא ח"ו.
ועוד טעם, שחלת המפתח היא להורות על פרנסה, כי בפסח נדונין על התבואה[11], ומרמזים בחלה זו שה' יפתח לנו צינור השפע.
וגם כי 'פסח' בגימטריא 'קמח' לרמוז, שאם אין קמח אין תורה[12], וע"י פרנסה ברווח והרחבת הדעת אפשר לעבוד את השי"ת כמו שצריך[13].
וכיוצ"ב כתב הרה"צ יצחק בצרי שליט"א בספר ויזרע יצחק[14], סגולה לפרנסה בשפע לאפות חלה בצורת מפתח או לפזר עליה שומשום בצורת מפתח לכבוד שבת שאחרי חג הפסח, והוא מפתח גדול לפרנסה. ויש שנהגו גם להניח בתוך חלה זו מפתח סתם או את המפתח של ארון הקודש או את המפתח של בית הכנסת.
והטעם, משום שהמפתח מסמל את פתיחת שערי השמים שהיו פתוחים בימי פסח ונסתמו, ועתה אנו מבקשים לפותחם לפנינו.
ועוד, משום שבשבת זו מברכין את חודש אייר, ובחודש אייר החל לרדת מן לישראל במדבר[15] ונפתח להם מפתח הפרנסה, כי עד אז היו אוכלים מן ולא הוצרכו לפרנסה, ומאז הוצרכו למפתח הפרנסה. ע"כ. שפת"י.
ועיין בספר גם אני אודך[16] שכתב וזת"ד: שאלתי להרב יוסף ליברמן זצ"ל בעמח"ס משנת יוסף אודות מנהג זה של עשיית מחלה בצורת מפתח כסגולה לפרנסה, מה הטעם שאין בזה משום דרכי האמורי? ואמר לן, דאינו חושב שיש בזה משום דרכי האמורי, וחזינן נמי סגולות נוספות שעושים עבור דברים שכאלו. ע"כ.
והוסיף בספר הנ"ל, כשדיברתי בזה עם מו"ר שר התורה הגר"ח קניבסקי זצ"ל ושאלתיו, דיש קהילות ששבת אחר חג הפסח שמים מפתח בתוך בצק החלות באומרם, שהוא סגולה לדברים מסויימים, אי איכא בזה משום לא תנחשו? אמר לו בזה"ל: מי המציא את זה, זה דרכי האמורי.
ושאלו למעשה אי דבר זה מותר? ואמר לו: לא צריך לעשות את זה.
וכעבור איזה שנים הוסיף לשאול את מו"ר הגרח"ק זצ"ל על דבר עשיית חלה בצורת מפתח בשבת דאחר חג הפסח, אי איכא בהא משום דרכי האמורי? אמר לו: לא שמעתי, לא ידוע לי.
והוסיף שדיבר בזה עם הגר"ד לנדו שליט"א ר"י סלבודקא, ושאלו, אי איכא בהא משום דרכי האמורי? ואמר לו בהאי לישנא: לא יודע, קשה לדעת. הרשב"א בתשובה[17] אומר שקשה לדעת מתי איסור זה. ואם הרשב"א לא ידע, איך אנחנו נדע. דברים שאינם בחז"ל אינני יודע. עכ"ד.
וכתב שמקרוב הציע מכתב קמיה מו"ר הגר"ח קניבסקי זצ"ל למאי דאמר לן בע"פ בהאי עניינא, והוסיף שם דברי סה"ק אוהב ישראל שהזכיר למנהג זה, ופירש וביקש שיחווה דעת קודשו בזה למעשה, וכתב בכתי"ק: היכי דנהוג נהוג[18].
והוסיף שדיבר בזה עם הגאון ר' אשר זעליג וייס שליט"א בעמח"ס שו"ת מנחת אשר וגאב"ד דרכי תורה, והציע לפניו דחזינן כן בכמה מסִפרי גדולי ומאורי החסידות, ומאידך יש שטוענים שיש בזה משום דרכי האמורי, ולרבות אותם שמצאו כן בספרי העכו"ם?
ותכף ומיד השיבו, דאע"פ שהוא איש ההלכה, אך כיון שמנהג זה נזכר בספר אוהב ישראל שהיה מגדולי תלמידיו של הרה"ק רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל, הרי הוא מנהג קדוש ושכך קיבלו מרבותיהם, וממילא יתכן שהעכו"ם לקחו דבר זה ממנהג ישראל.
ושוב שאלו דלכאורה אין לדבר זה שום מקור לבד מסִפרי גדולי ומאורי החסידות בניגוד למנהגי ישראל שבדרך כלל ישנם מקורות מוקדמים טפי, ומאידך בסִפרי העכו"ם המוקדמים כבר הביאו למנהג שכזה ביום אידיהן? והשיבו: מכיון שהאוהב ישראל והאמרי פנחס היו גדולי עולם, בוודאי לא יגלגל הקב"ה תקלה שכזו לצדיקים, ולפיכך אע"פ שזה מוזכר בספרי גויים קדמונים עוד לפני שמוזכר זה במקורותינו, אין בכך כלום, ע"כ. ודפח"ח וישראל לשבטיו נוהג נהרא נהרא ופשטיה. עכת"ד גם אני אודך.
עוד טעם לכך, מובא בספר רב טוב[19], מאחר שפרשיות שאחר הפסח עוסקות בענייני עריות, זה המפתח לפתוח הלב[20].
האם מותר לחתוך החלה בצורת המפתח בשבת, או שיש בזה משום מוחק?
יצא לדון בזה בספר מסילות השבת[21] והעלה בזה"ל: יש מנהג ישראל לאפות לכבוד שבת שאחר הפסח חלה שיש בה צורת מפתח לסגולה, ודינם כך, שאם החלה עצמה בצורת מפתח, מותר לחותכה, וכמו שמבאר החזו"א שאין בחיתוכה משום מוחק משום שזה צורת ותמונת הפת, וכמו שאין בחתיכת פרי או צורת דג משום מחיקה, כך אין בצורת פת כזאת משום מוחק.
והנוהגים להניח בצק נוסף בצורת מפתח על החלה, והחלה נאפית עימה יחד, יש להסתפק אם מותר לחותכה ולשוברה? דמצד אחד י"ל שכיון שנאפו יחד, נעשה הכל גוף אחד ואין בו משום מחיקה, אך יתכן שכיון שהציור והכתב הוא לא מהחלה עצמה אע"פ שהוא מאותו המין, יש בו עדיין איסור מוחק, וכך נראה מדברי החוט השני[22] לבאר את דעת החזו"א, וצ"ע למעשה. עכת"ד.
וע"ע בשו"ת משנת יוסף[23] הנזכר שכתב בזה"ל: יש מנהג קדמון הנזכר כבר בספר אוהב ישראל[24] לאפות לשבת אתר פסח חלות עם צורת מפתח. וזה בכמה אופנים. א. שלש כצורת מפתח עם החלה. ב. שחוקק כצורת מפתח בתוך החלה ע"י מפתח, או ע"י ציור. ג. שכל החלה אפויה בצורת מפתח גדול.
באופן א' - לכאורה הרי זה כתיבה אם עושה זאת בשבת ויו"ט, וממילא גם מחיקה.
באופן ב' - הקל המ"ב[25] כשו"ת מהר"ש הלוי[26] שחקיקה אותיות בתוך העוגה מותרת. והגם שהמ"ב עצמו כתב[27] לא לעשות מצות מצוה עם אותיות א' ב' ג', וכנזכר בשו"ע הרב[28]. צ"ל שאין סתירה בדבריו, שבמצה כתב לא לעשות לכתחילה, ולגבי שבת התיר לאכול העוגה כשיש בה כבר אותיות.
ואופן הג' - שכל החלה אפויה בצורת מפתח יש להתיר ע"פ דברי החזו"א[29] דצורה על הלחם לא חל עליה שם צורה אלא זה 'תמונת הפת'. ר"ל כמו שהחלות קלועות ובכל זאת אין זו צורה אסורה, כמו"כ יכול לעשות כל החלה בצורת מפתח כי זה תמונת הפת הזו. עכ"ל[30].
ועיין למרן הרב עובדיה שפסק[31] אודות עוגה, שלאחר האפייה זילפו עליה קרם או שוקולד וכדומה בצורות אותיות, מעיקר הדין אפשר להקל לשוברה בשבת ביד או לחותכה בסכין, ואין בזה איסור מוחק, אבל עדיף להחמיר לשוברה בפה דרך אכילה.
אבל אם הכיתוב נעשה בגוף המאכל כדרך שעושים בביסקוויטים, או בקוביות שוקולד, מותר לגמרי לשוברם ביד, בין אם האותיות שקועות בין אם האותיות בולטות.
והוסיף מרן[32] כל שכן אם האותיות נכתבו בכתב לועזי, שיש אומרים שאין בכתיבתם ובמחיקתם איסור תורה. ע"כ. ואכמ"ל.
העולה מן האמור, שענין עשיית חלה בצורת מפתח בשבת שאחר חג הפסח נוסד ע"פ גאוני עולם, ואשריהם ישראל שאם אינם נביאים הם בני נביאים הם.
ויה"ר שנזכה לוהשיאנו ה' אלוהינו את ברכת מועדיך לחיים בשמחה ובשלום, כאשר רצית ואמרת, כן תברכנו סלע.
[1] (ליקוטים חדשים – לשבת שאחר הפסח עמ' של, מהדורת תשנ"ט).
[2] עיין בתרגום יונתן על דברים (פרק כח פסוק יב). ובתענית (ב סו"ע א) מובא על ג' מפתחות, וגשמים היינו פרנסה.
[3] כנזכר במדרש שיר השירים רבה (פרשה ה אות ב) לשונו הוזכר בהמשך.
[4] תהילים (פרק עח פסוק כג).
[5] מעלון הידברות (פר' שמיני תשפ"ג גליון 598 עמ' 14).
[6] (להרב ציננער, הלכות פסח ח"ג בהקדמה עמ' כא).
[7] (פ"ה פ"ב).
[8] תהילים (שם).
[9] (ח"ג קנב).
[10] ברכות (לד ע"ב).
[11] ראש השנה (טז ע"א).
[12] אבות (פרק ג משנה יז).
[13] וע"ע בספר רמות מנשה (מלול, דרשות ומאמרים עמ' 188).
[14] (פרנסה ועשירות ח"ב עמ' סז אות קצג).
[15] שמות (פרק טז פסוק א). שבת (פז ע"ב).
[16] (תשובות מהרב חליוה, חלק טו מהדורת תשנ"ח סי' יט עמ' כט).
[17] (ח"א סימן קסז. וסימן תיג).
[18] וע"ע בספר תורתך שעשועי (ויסברג, עמ' קכב).
[19] (פרשת שמיני).
[20] מספר להתענג (להרה"ג אלקנה ישראל שליט"א, מועדים, ערך פסח עמ' תקלג).
[21] (רוזנטל, הלכות שבת סי' שמ עמ' רכה).
[22] (פכ"א סק"ב).
[23] להרה"ג יוסף ליברמן זצ"ל, (חלק יג סי' קכט, עמ' קכח – קכט).
[24] (על התורה בליקוטים ד"ה לשבת שאחר הפסח).
[25] (סי' שמ ס"ק טו).
[26] (סי' כו).
[27] (סי' תעה ס"ק מז).
[28] (סי' שמ אמצע ס"ד).
[29] (סי' סא ס"ק א ד"ה ואמנם).
[30] ועל כגון דא ע"ע במשנ"ב משנה אחרונה (סי' שמ אות ע' עמ' קפט). ובירחון קול תורה (ניסן תשע"ט עמ' קעח אות ב).
[31] בחזון עובדיה (שבת ח"ה עמ' רו). ובהליכות עולם (ח"ד עמ' רעא). ובלוית חן (אות קיט).
[32] בחזו"ע (שם עמ' רכה). ובשו"ת יביע אומר (ח"ד סי' לח). ובשו"ת יחוה דעת (ח"ז סי' עא).
המקור הראשון בו נזכרה סגולה זו בספר אוהב ישראל[1] להצדיק רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא זצ"ל, שהסביר כי עם ישראל זכה במשך ארבעים שנה לאכול לחם מן השמים – מן, שכולו היה חסד השם, הם לא היו צריכים לטרוח ולדאוג. פרנסתם הייתה מגיעה עד פתח בתיהם ממש.
והנה, לאחר ארבעים שנה, מיד אחרי הפסח, חדל המן לרדת מן השמים, וישראל היו צריכים לדאוג לפרנסתם, לזרוע, לגדל, לקצור, לטחון ולאפות... הרימו ישראל עיניהם לבורא העולם, שמפתח הפרנסה בידיו, וביקשו שיפתח להם שערי פרנסה. ומאז השתרבב המנהג לאפות חלת מפתח מיד לאחר הפסח.
טעם נוסף לאפיית חלת מפתח הוא – ספירת העומר.
ימי ספירת העומר הם ימים של עלייה. בליל הסדר היינו כולנו בדרגה גבוהה מאוד. בחצות הלילה הסתלקו האורות, והעבודה בספירת העומר היא להחזיר את האורות בהדרגה, בכל יום קצת, לאט לאט, וכך לפתוח בעבודה איטית ועקבית, שער ועוד שער... כדי לפתוח את השערים צריך מפתח! והוא נמצא ביד כל אחד ואחד, ע"י עבודת המידות וההשתדלות שלנו בימים אלה.
ארבעה מפתחות מסורים בידיו של הקדוש ברוך הוא[2]: שהם ר"ת 'מפתח', מ – מטר, פ – פרנסה, ת – תחיית המתים, ח – חיה.
המפתח מסמל את העבודה שהאדם עושה מצידו בבחינת 'פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם'[3]. אנו פותחים את הפתח על ידי מצות השבת, מצות ספירת העומר, תפילות, דמעות ועבודת המידות, והקדוש ברוך הוא יפתח לנו את אוצרו הטוב, ויקוים בנו הפסוק[4] 'ויצו שחקים ממעל, ודלתי שמים פתח'[5].
ועיין בספר נטעי גבריאל[6] שכתב הטעם עפ"י מה שכתוב בשיר השירים[7] 'פתחי לי אחותי רעייתי', ואמרו שם במדרש שאמר הקב"ה לכנסת ישראל, בני! פתחו לי פתח אחד של תשובה, כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו. והנה בפסח היו כל השערים ומוחין עילאין פתוחים מחסדי הבורא שהוציאם ממצרים, אך בגלל חסדיו ולא מזכויותינו. אך אחר פסח ננעלו השערים ומוטל עלינו לפותחם ע"י עבודתנו, וזה שאנו מרמזים בשבת זו ע"י החלה בצורת מפתח, שאנו פותחין מעט על ידי מצות שבת, וה' הטוב יפתח לנו 'ויצו שחקים ממעל, ודלתי שמים פתח'[8], כאשר נתן לאבותינו את המן בחודש אייר שמברכין בשבת זו.
והרה"ק רבי פנחס מקוריץ זי"ע אמר, שהרמז הוא ע"פ הזוהר[9] ששם נתבאר שעד פסח שני עדיין השערים פתוחים.
באופן אחר מובא בספרים שמרמזים בזה ליצה"ר לסור מאיתנו, והוא, כי ההבדל בין חמץ למצה הוא נקודה, היא הנקודה החסרה (הרווח) שבאות ה' של מצה לעומת האות ח' של חמץ, פינה זו באות ה' מכוונת נגד הפתח שבו מתקרבים ישראל לאביהם שבשמים, ולכן עבודת בני ישראל להפוך את החמץ למצה. אולם בני ישראל במצרים מרוב שפלותם לא היו מסוגלים לעשות זה לבדם, ולכן פתח להם ה' לבדו את הפתח בבחינת אתערותא דלעילא, בבחינת 'הבא לטהר', ועל כן צריכין ישראל להיות המסייעין בידו, שיישאר הפתח פתוח לאחר הפסח.
ולכן אחר הפסח, כשבא היצה"ר לטמא את האדם ורוצה לסתום הפתח, מראים לו - בחלה בצורת מפתח - כי יכולים אנו לפתוח את הפתח ע"י התשובה, ובמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד[10], וא"כ מה ירוויח בזה שיטמא ח"ו.
ועוד טעם, שחלת המפתח היא להורות על פרנסה, כי בפסח נדונין על התבואה[11], ומרמזים בחלה זו שה' יפתח לנו צינור השפע.
וגם כי 'פסח' בגימטריא 'קמח' לרמוז, שאם אין קמח אין תורה[12], וע"י פרנסה ברווח והרחבת הדעת אפשר לעבוד את השי"ת כמו שצריך[13].
וכיוצ"ב כתב הרה"צ יצחק בצרי שליט"א בספר ויזרע יצחק[14], סגולה לפרנסה בשפע לאפות חלה בצורת מפתח או לפזר עליה שומשום בצורת מפתח לכבוד שבת שאחרי חג הפסח, והוא מפתח גדול לפרנסה. ויש שנהגו גם להניח בתוך חלה זו מפתח סתם או את המפתח של ארון הקודש או את המפתח של בית הכנסת.
והטעם, משום שהמפתח מסמל את פתיחת שערי השמים שהיו פתוחים בימי פסח ונסתמו, ועתה אנו מבקשים לפותחם לפנינו.
ועוד, משום שבשבת זו מברכין את חודש אייר, ובחודש אייר החל לרדת מן לישראל במדבר[15] ונפתח להם מפתח הפרנסה, כי עד אז היו אוכלים מן ולא הוצרכו לפרנסה, ומאז הוצרכו למפתח הפרנסה. ע"כ. שפת"י.
ועיין בספר גם אני אודך[16] שכתב וזת"ד: שאלתי להרב יוסף ליברמן זצ"ל בעמח"ס משנת יוסף אודות מנהג זה של עשיית מחלה בצורת מפתח כסגולה לפרנסה, מה הטעם שאין בזה משום דרכי האמורי? ואמר לן, דאינו חושב שיש בזה משום דרכי האמורי, וחזינן נמי סגולות נוספות שעושים עבור דברים שכאלו. ע"כ.
והוסיף בספר הנ"ל, כשדיברתי בזה עם מו"ר שר התורה הגר"ח קניבסקי זצ"ל ושאלתיו, דיש קהילות ששבת אחר חג הפסח שמים מפתח בתוך בצק החלות באומרם, שהוא סגולה לדברים מסויימים, אי איכא בזה משום לא תנחשו? אמר לו בזה"ל: מי המציא את זה, זה דרכי האמורי.
ושאלו למעשה אי דבר זה מותר? ואמר לו: לא צריך לעשות את זה.
וכעבור איזה שנים הוסיף לשאול את מו"ר הגרח"ק זצ"ל על דבר עשיית חלה בצורת מפתח בשבת דאחר חג הפסח, אי איכא בהא משום דרכי האמורי? אמר לו: לא שמעתי, לא ידוע לי.
והוסיף שדיבר בזה עם הגר"ד לנדו שליט"א ר"י סלבודקא, ושאלו, אי איכא בהא משום דרכי האמורי? ואמר לו בהאי לישנא: לא יודע, קשה לדעת. הרשב"א בתשובה[17] אומר שקשה לדעת מתי איסור זה. ואם הרשב"א לא ידע, איך אנחנו נדע. דברים שאינם בחז"ל אינני יודע. עכ"ד.
וכתב שמקרוב הציע מכתב קמיה מו"ר הגר"ח קניבסקי זצ"ל למאי דאמר לן בע"פ בהאי עניינא, והוסיף שם דברי סה"ק אוהב ישראל שהזכיר למנהג זה, ופירש וביקש שיחווה דעת קודשו בזה למעשה, וכתב בכתי"ק: היכי דנהוג נהוג[18].
והוסיף שדיבר בזה עם הגאון ר' אשר זעליג וייס שליט"א בעמח"ס שו"ת מנחת אשר וגאב"ד דרכי תורה, והציע לפניו דחזינן כן בכמה מסִפרי גדולי ומאורי החסידות, ומאידך יש שטוענים שיש בזה משום דרכי האמורי, ולרבות אותם שמצאו כן בספרי העכו"ם?
ותכף ומיד השיבו, דאע"פ שהוא איש ההלכה, אך כיון שמנהג זה נזכר בספר אוהב ישראל שהיה מגדולי תלמידיו של הרה"ק רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל, הרי הוא מנהג קדוש ושכך קיבלו מרבותיהם, וממילא יתכן שהעכו"ם לקחו דבר זה ממנהג ישראל.
ושוב שאלו דלכאורה אין לדבר זה שום מקור לבד מסִפרי גדולי ומאורי החסידות בניגוד למנהגי ישראל שבדרך כלל ישנם מקורות מוקדמים טפי, ומאידך בסִפרי העכו"ם המוקדמים כבר הביאו למנהג שכזה ביום אידיהן? והשיבו: מכיון שהאוהב ישראל והאמרי פנחס היו גדולי עולם, בוודאי לא יגלגל הקב"ה תקלה שכזו לצדיקים, ולפיכך אע"פ שזה מוזכר בספרי גויים קדמונים עוד לפני שמוזכר זה במקורותינו, אין בכך כלום, ע"כ. ודפח"ח וישראל לשבטיו נוהג נהרא נהרא ופשטיה. עכת"ד גם אני אודך.
עוד טעם לכך, מובא בספר רב טוב[19], מאחר שפרשיות שאחר הפסח עוסקות בענייני עריות, זה המפתח לפתוח הלב[20].
חיתוך חלת המפתח בשבת
האם מותר לחתוך החלה בצורת המפתח בשבת, או שיש בזה משום מוחק?
יצא לדון בזה בספר מסילות השבת[21] והעלה בזה"ל: יש מנהג ישראל לאפות לכבוד שבת שאחר הפסח חלה שיש בה צורת מפתח לסגולה, ודינם כך, שאם החלה עצמה בצורת מפתח, מותר לחותכה, וכמו שמבאר החזו"א שאין בחיתוכה משום מוחק משום שזה צורת ותמונת הפת, וכמו שאין בחתיכת פרי או צורת דג משום מחיקה, כך אין בצורת פת כזאת משום מוחק.
והנוהגים להניח בצק נוסף בצורת מפתח על החלה, והחלה נאפית עימה יחד, יש להסתפק אם מותר לחותכה ולשוברה? דמצד אחד י"ל שכיון שנאפו יחד, נעשה הכל גוף אחד ואין בו משום מחיקה, אך יתכן שכיון שהציור והכתב הוא לא מהחלה עצמה אע"פ שהוא מאותו המין, יש בו עדיין איסור מוחק, וכך נראה מדברי החוט השני[22] לבאר את דעת החזו"א, וצ"ע למעשה. עכת"ד.
וע"ע בשו"ת משנת יוסף[23] הנזכר שכתב בזה"ל: יש מנהג קדמון הנזכר כבר בספר אוהב ישראל[24] לאפות לשבת אתר פסח חלות עם צורת מפתח. וזה בכמה אופנים. א. שלש כצורת מפתח עם החלה. ב. שחוקק כצורת מפתח בתוך החלה ע"י מפתח, או ע"י ציור. ג. שכל החלה אפויה בצורת מפתח גדול.
באופן א' - לכאורה הרי זה כתיבה אם עושה זאת בשבת ויו"ט, וממילא גם מחיקה.
באופן ב' - הקל המ"ב[25] כשו"ת מהר"ש הלוי[26] שחקיקה אותיות בתוך העוגה מותרת. והגם שהמ"ב עצמו כתב[27] לא לעשות מצות מצוה עם אותיות א' ב' ג', וכנזכר בשו"ע הרב[28]. צ"ל שאין סתירה בדבריו, שבמצה כתב לא לעשות לכתחילה, ולגבי שבת התיר לאכול העוגה כשיש בה כבר אותיות.
ואופן הג' - שכל החלה אפויה בצורת מפתח יש להתיר ע"פ דברי החזו"א[29] דצורה על הלחם לא חל עליה שם צורה אלא זה 'תמונת הפת'. ר"ל כמו שהחלות קלועות ובכל זאת אין זו צורה אסורה, כמו"כ יכול לעשות כל החלה בצורת מפתח כי זה תמונת הפת הזו. עכ"ל[30].
ועיין למרן הרב עובדיה שפסק[31] אודות עוגה, שלאחר האפייה זילפו עליה קרם או שוקולד וכדומה בצורות אותיות, מעיקר הדין אפשר להקל לשוברה בשבת ביד או לחותכה בסכין, ואין בזה איסור מוחק, אבל עדיף להחמיר לשוברה בפה דרך אכילה.
אבל אם הכיתוב נעשה בגוף המאכל כדרך שעושים בביסקוויטים, או בקוביות שוקולד, מותר לגמרי לשוברם ביד, בין אם האותיות שקועות בין אם האותיות בולטות.
והוסיף מרן[32] כל שכן אם האותיות נכתבו בכתב לועזי, שיש אומרים שאין בכתיבתם ובמחיקתם איסור תורה. ע"כ. ואכמ"ל.
העולה מן האמור, שענין עשיית חלה בצורת מפתח בשבת שאחר חג הפסח נוסד ע"פ גאוני עולם, ואשריהם ישראל שאם אינם נביאים הם בני נביאים הם.
ויה"ר שנזכה לוהשיאנו ה' אלוהינו את ברכת מועדיך לחיים בשמחה ובשלום, כאשר רצית ואמרת, כן תברכנו סלע.
[1] (ליקוטים חדשים – לשבת שאחר הפסח עמ' של, מהדורת תשנ"ט).
[2] עיין בתרגום יונתן על דברים (פרק כח פסוק יב). ובתענית (ב סו"ע א) מובא על ג' מפתחות, וגשמים היינו פרנסה.
[3] כנזכר במדרש שיר השירים רבה (פרשה ה אות ב) לשונו הוזכר בהמשך.
[4] תהילים (פרק עח פסוק כג).
[5] מעלון הידברות (פר' שמיני תשפ"ג גליון 598 עמ' 14).
[6] (להרב ציננער, הלכות פסח ח"ג בהקדמה עמ' כא).
[7] (פ"ה פ"ב).
[8] תהילים (שם).
[9] (ח"ג קנב).
[10] ברכות (לד ע"ב).
[11] ראש השנה (טז ע"א).
[12] אבות (פרק ג משנה יז).
[13] וע"ע בספר רמות מנשה (מלול, דרשות ומאמרים עמ' 188).
[14] (פרנסה ועשירות ח"ב עמ' סז אות קצג).
[15] שמות (פרק טז פסוק א). שבת (פז ע"ב).
[16] (תשובות מהרב חליוה, חלק טו מהדורת תשנ"ח סי' יט עמ' כט).
[17] (ח"א סימן קסז. וסימן תיג).
[18] וע"ע בספר תורתך שעשועי (ויסברג, עמ' קכב).
[19] (פרשת שמיני).
[20] מספר להתענג (להרה"ג אלקנה ישראל שליט"א, מועדים, ערך פסח עמ' תקלג).
[21] (רוזנטל, הלכות שבת סי' שמ עמ' רכה).
[22] (פכ"א סק"ב).
[23] להרה"ג יוסף ליברמן זצ"ל, (חלק יג סי' קכט, עמ' קכח – קכט).
[24] (על התורה בליקוטים ד"ה לשבת שאחר הפסח).
[25] (סי' שמ ס"ק טו).
[26] (סי' כו).
[27] (סי' תעה ס"ק מז).
[28] (סי' שמ אמצע ס"ד).
[29] (סי' סא ס"ק א ד"ה ואמנם).
[30] ועל כגון דא ע"ע במשנ"ב משנה אחרונה (סי' שמ אות ע' עמ' קפט). ובירחון קול תורה (ניסן תשע"ט עמ' קעח אות ב).
[31] בחזון עובדיה (שבת ח"ה עמ' רו). ובהליכות עולם (ח"ד עמ' רעא). ובלוית חן (אות קיט).
[32] בחזו"ע (שם עמ' רכה). ובשו"ת יביע אומר (ח"ד סי' לח). ובשו"ת יחוה דעת (ח"ז סי' עא).
