amit26
Well-known member
ברכות כז: לפי פשט הגמרא, רב פרש מעשיית מלאכה בתפילה מוקדמת,והגמרא לא הצליחה להוכיח שמי שמקבל שבת בתפילה מוקדמת (בכוונת תחילה) יכול להמשיך במלאכה. אבל בסוף הסוגייא מבואר שאם זו תפילת שבת מוקדמת בטעות,אז בזה מותר.
אבל הפלא הוא,שבליקוטי רשי מובא מעירובין מ: שרב התפלל תפילה מוקדמת ביום המעונן ולכן גם הוא באמת יכל להמשיך במלאכה! ולפי זה למה הגמרא לא מודיעה בפירוש כך? כל הסוגיה היא הרי מנסה להוכיח שרב טעה במה שפרש ממלאכה ויכל שלא לפרוש!
שאלתי ת"ח והוא אמר לי שזו שאלה שכבר הרשש שאל (ועוד 2-3 מפרשים, מובא בסוף עוז והדר עירובין מ:)
האם מישהו מכיר מקור שמיישב את הרשי הזה?
ועוד שאלה בהזדמנות זו:
הואיל והתפללו התפללו - ולא הצריכם להתפלל משתחשך אלמא תפלה היא ואע"פ שלא הותרו במלאכה התם הוא דלא לעבור על ד"ת אבל לענין תוספת אע"ג דבטעות הוה תוספת הוא ע"י תפלה הואיל ואמר תפלה קבלה היא:
מדוע רשי השתמש בלשון "אמר תפלה" ולא אמר "התפלל"?
(חשבתי על משהו שלא יודע כמה זה נכון אבל אולי אפשר לומר שהוא בא להדגיש שהוא אמר תפילה הכוונה כמו שאדם אומר הרני מקבל על עצמי שבת,אז פה הוא אמר תפילה הכוונה לא רק התפלל,אלא קיבל שבת באמירת התפילה)
אבל הפלא הוא,שבליקוטי רשי מובא מעירובין מ: שרב התפלל תפילה מוקדמת ביום המעונן ולכן גם הוא באמת יכל להמשיך במלאכה! ולפי זה למה הגמרא לא מודיעה בפירוש כך? כל הסוגיה היא הרי מנסה להוכיח שרב טעה במה שפרש ממלאכה ויכל שלא לפרוש!
שאלתי ת"ח והוא אמר לי שזו שאלה שכבר הרשש שאל (ועוד 2-3 מפרשים, מובא בסוף עוז והדר עירובין מ:)
האם מישהו מכיר מקור שמיישב את הרשי הזה?
ועוד שאלה בהזדמנות זו:
הואיל והתפללו התפללו - ולא הצריכם להתפלל משתחשך אלמא תפלה היא ואע"פ שלא הותרו במלאכה התם הוא דלא לעבור על ד"ת אבל לענין תוספת אע"ג דבטעות הוה תוספת הוא ע"י תפלה הואיל ואמר תפלה קבלה היא:
מדוע רשי השתמש בלשון "אמר תפלה" ולא אמר "התפלל"?
(חשבתי על משהו שלא יודע כמה זה נכון אבל אולי אפשר לומר שהוא בא להדגיש שהוא אמר תפילה הכוונה כמו שאדם אומר הרני מקבל על עצמי שבת,אז פה הוא אמר תפילה הכוונה לא רק התפלל,אלא קיבל שבת באמירת התפילה)
