ממרן עד מרן
Well-known member
אולי זה יעזור לך
מתוך מרן שליט"א שנת תשע"ד בשו"ת הראש"ל [הרבה הרבה אחרי המכתב משנת תשל"ט].
אולי זה יעזור לך
מתוך מרן שליט"א שנת תשע"ד בשו"ת הראש"ל [הרבה הרבה אחרי המכתב משנת תשל"ט].
מפורש אסר גרביים בצבע הבשר וכל גווני החום הרי זה בצבע בשר כידוע וכמו שכתבנו שכולם אוסרים זאת לכן חובה להקים זעקה לשנות את הצבע של הגרביים לשחור אטום
אתה מצטט מכתב שנועד לתת מענה כללי, בעוד אני ציטטתי לך שיחה אישית, כנה, שבה הוא מודה באמת ההלכתית אך מסביר מדוע אינו יכול לפרסם אותה ברבים, מחשש שלא ישמעו לו. זוהי בדיוק הפרגמטיות שדיברנו עליה.
רב שבוחר לא לצעוק על נושא מסוים ברבים, למרות שהוא סובר שההלכה כך, עשוי לעשות זאת משיקולים פרגמטיים: הוא חושש שאם ידבר על הכל בבת אחת, הציבור לא יקבל אף אחד מהדברים, ולכן הוא מעדיף להתמקד בדברים החמורים יותר או בדברים שיש סיכוי גבוה יותר שיתקבלו. זהו שיקול של 'כדאיות מעשית והשפעה בפועל' על הציבור. אבל ההלכה היא הלכה.
כמו כן בעניין הספרים, לעיתים, פוסקים עשויים שלא למהר לפרסם חזרות מפסיקה שהייתה נפוצה, מחשש לבלבול או לקושי בקבלת הדין בקרב חלקים גדולים בציבור. אף שמרן הראשון לציון נצמד לאביו, ייתכן שגם הוא, בשיקול דעתו, אינו רואה לנכון להפוך את פסיקתו המאוחרת של מרן זצ"ל ל"הלכה פסוקה" שתודפס באופן גורף בכל ספריו הרבים, במיוחד כאשר אין זו "הלכה מקובלת" באופן רחב בקרב כלל הציבור. זוהי דילמה בפני עצמה: האם להפיץ פסיקה ברורה וחדשה כ"הלכה למעשה" מיידית, גם אם היא עשויה ליצור התנגדות בציבור, או להמתין להבשלה של קבלת הדין? למעשה הראש"ל בחר בדרך השניה, ולכן אמר לרב שמעון ללוש תלמידו לחזק דבר זה, וטוב שגם רבני קהילות נוספות יחזקו פסק זה, ובהמשך כאשר לאט לאט יתבשל הדבר בציבור, יצטרף גם הוא לקריאה זו בחפץ לב.
ולכן כאשר אנו דנים לגופו של הלכה, צריכים לדעת את דעתו 'האמיתית'.
אעתיק מתוך הסכמה של תלמידו הנז' - הרב שמעון ללוש, לספרי בגדי קודש:
רב שבוחר לא לצעוק על נושא מסוים ברבים, למרות שהוא סובר שההלכה כך, עשוי לעשות זאת משיקולים פרגמטיים: הוא חושש שאם ידבר על הכל בבת אחת, הציבור לא יקבל אף אחד מהדברים, ולכן הוא מעדיף להתמקד בדברים החמורים יותר או בדברים שיש סיכוי גבוה יותר שיתקבלו. זהו שיקול של 'כדאיות מעשית והשפעה בפועל' על הציבור. אבל ההלכה היא הלכה.
כמו כן בעניין הספרים, לעיתים, פוסקים עשויים שלא למהר לפרסם חזרות מפסיקה שהייתה נפוצה, מחשש לבלבול או לקושי בקבלת הדין בקרב חלקים גדולים בציבור. אף שמרן הראשון לציון נצמד לאביו, ייתכן שגם הוא, בשיקול דעתו, אינו רואה לנכון להפוך את פסיקתו המאוחרת של מרן זצ"ל ל"הלכה פסוקה" שתודפס באופן גורף בכל ספריו הרבים, במיוחד כאשר אין זו "הלכה מקובלת" באופן רחב בקרב כלל הציבור. זוהי דילמה בפני עצמה: האם להפיץ פסיקה ברורה וחדשה כ"הלכה למעשה" מיידית, גם אם היא עשויה ליצור התנגדות בציבור, או להמתין להבשלה של קבלת הדין? למעשה הראש"ל בחר בדרך השניה, ולכן אמר לרב שמעון ללוש תלמידו לחזק דבר זה, וטוב שגם רבני קהילות נוספות יחזקו פסק זה, ובהמשך כאשר לאט לאט יתבשל הדבר בציבור, יצטרף גם הוא לקריאה זו בחפץ לב.
ולכן כאשר אנו דנים לגופו של הלכה, צריכים לדעת את דעתו 'האמיתית'.
אעתיק מתוך הסכמה של תלמידו הנז' - הרב שמעון ללוש, לספרי בגדי קודש:
שלום לכל הכותבים , שוחחתי עם אשתי בעניין הזה והיא סיפרה לי שסילקו אותה למשך שלושה ימים מסמינר ... לפני 30 שנה בגלל שהעזה להגיע עם חצאית ארוכה , היה להם כלל ואני מבין שעד היום זה ישנו שחייבים שהחצאית תהיה באורך 15 ס"מ מעל הקרסול. אני ממש הזדעזעתי מכך.
אגב אשתי מאוד שמחה לדעת לאמיתה את ההלכה מותר או אסור ומי שמרגיש שלא מתאים עבורו להתעסק בנושאי צניעות כי זה גור לו להרהורים - לא יתעסק בזה ויאפשר לאחרים לעסוק בנושא.
ולכן יישר כוח לרב אהרון כהן שרשם את הספר ובו נתן את כל המקורות לדבריו לפרטי פרטים . חשוב שהרבנים ישמיעו את קולם בעניין ויורו הלכה למעשה.
אגב אשתי מאוד שמחה לדעת לאמיתה את ההלכה מותר או אסור ומי שמרגיש שלא מתאים עבורו להתעסק בנושאי צניעות כי זה גור לו להרהורים - לא יתעסק בזה ויאפשר לאחרים לעסוק בנושא.
ולכן יישר כוח לרב אהרון כהן שרשם את הספר ובו נתן את כל המקורות לדבריו לפרטי פרטים . חשוב שהרבנים ישמיעו את קולם בעניין ויורו הלכה למעשה.
אור יעקב
Active member
זה לא רק אשתך... ישנם עוד כמה וכמה סיפורים כאלה לצערנו הרב.
(למרות שהבנתי שלאט לאט הדבר הזה מתחלחל ופחות ופחות מסלקים על כך)
זכירת יציאת מצרים
Member
בברכת התורה
אור יעקב
Active member
זה נראה שאתה חדש בסוגייא הזאת.
תפתח ספר "בגדי תפארתך" והספר של הרב אהרן כהן שליט"א (תעשה חיפוש "בגדי קודש" כאן)
ותבין קצת את הנושא...
זכירת יציאת מצרים
Member
שלום
אכן אני חדש בנושא הזה
תמיד ידעתי דברים אלו שציטטתי
אם יש לך פירכא עליהם נשמח לשמוע
בברכת התורה
אור יעקב
Active member
תפתח את הספרים הנ"ל.
זכירת יציאת מצרים
Member
אין לי זמן לפתוח כעת את כל הספרים של בגדי קודש
אם אתה יודע על מה שכתב לא כמו שהבאתי
נא תעלה לכאן ותבא עליך ברכה
בברכת התורה
תלמיד מר"ן
Active member
זעיר אנפין
Active member
!!!!!!!!!!!!!!!
ספרא וסייפא
Member
למעשה בהסכמת הראש"ל רבי יצחק לספר "בגדי קודש" הוא נמנע לגמרי מלדבר על דעת אביו בענין חיוב חצאית עד הקרסול, רק הסיט הנושא לחיזוק כללי בצניעות, וענין פאה נכרית המוזכר באגב בספר.
ספרא וסייפא
Member
ולגבי דעת הגר"ע יוסף, ככל שזה נכתב במכתב פרטי, המשמעות היא שבאופן אישי הוא הבין שהצדק עם האוסרים, אבל עדיין לא ראה מקום לצאת באיסור לכלל ישראל.
טהרת הבית חלק ב' יצא לאור בשנת תש"נ, אחרי כל המכתבים הנ"ל. ומה פשוט יותר מלכתוב את דעתו בבהירות ולפסוק שחובה לכסות את הרגליים בחצאית עד הקרסול, באופן שאינו משתמע לשני פנים?
וגם לשאלות פרטיות השיב לכסות בגרביים שאינן שקופות, ותו לא!
וכאן המקום לצטט את דברי הרב שמעון ללוש כאן בפורום:
"מעולם משנת תשל"ט שנכתב המכתב הנ"ל, ועד היום הזה, לא שמענו ולא ראינו ממרן זיע"א, לא בתושב"כ ולא בתושבע"פ, שהתריע או הודיע או אמר אמירה קלה ונעימה כדרכו בקודש, על פתגם דנא כנגד מה שנוהגות כל הנשים שעמו במחיצתו בסביבתו, (ולא דמי לפא"נ שיודעות דעתו ומה עליו לעשות). ומרן זיע"א האחרון שיאחז בפלך השתיקה מלהודיע בשער בת רבים את דעת התוה"ק ללא חת, וכ"ש שמדבריו ביבי"א מתבאר נגד הדין, והדבר מהוה מכשול... וכיצד מרן זיע"א לא הבהיר חזרתו לא בכתב ולא בע"פ, רק במכתב אישי לחכם מסויים... גם במילואים ובגליונות ובכת"י שבהמדו"ב של יבי"א לא מוזכר ולו ברמז קל ביותר איזה נדנוד חזרה או הזהרה או הסתייגות קלה כמות שהיא בנידון, ודבר זה אומר דורשני טובא".
טהרת הבית חלק ב' יצא לאור בשנת תש"נ, אחרי כל המכתבים הנ"ל. ומה פשוט יותר מלכתוב את דעתו בבהירות ולפסוק שחובה לכסות את הרגליים בחצאית עד הקרסול, באופן שאינו משתמע לשני פנים?
וגם לשאלות פרטיות השיב לכסות בגרביים שאינן שקופות, ותו לא!
וכאן המקום לצטט את דברי הרב שמעון ללוש כאן בפורום:
"מעולם משנת תשל"ט שנכתב המכתב הנ"ל, ועד היום הזה, לא שמענו ולא ראינו ממרן זיע"א, לא בתושב"כ ולא בתושבע"פ, שהתריע או הודיע או אמר אמירה קלה ונעימה כדרכו בקודש, על פתגם דנא כנגד מה שנוהגות כל הנשים שעמו במחיצתו בסביבתו, (ולא דמי לפא"נ שיודעות דעתו ומה עליו לעשות). ומרן זיע"א האחרון שיאחז בפלך השתיקה מלהודיע בשער בת רבים את דעת התוה"ק ללא חת, וכ"ש שמדבריו ביבי"א מתבאר נגד הדין, והדבר מהוה מכשול... וכיצד מרן זיע"א לא הבהיר חזרתו לא בכתב ולא בע"פ, רק במכתב אישי לחכם מסויים... גם במילואים ובגליונות ובכת"י שבהמדו"ב של יבי"א לא מוזכר ולו ברמז קל ביותר איזה נדנוד חזרה או הזהרה או הסתייגות קלה כמות שהיא בנידון, ודבר זה אומר דורשני טובא".
דברים אמיתיים ונכונים וישרים.
מהטעם שהובא לעיל:
אכן, 'הוא' לא רצה לצאת בזה בפומבי משיקולים שונים פרטיים, אבל מאחר שהוא ענה כך לשואלים בנידון, בוודאי שסבר שזה מדינא, וממילא אנו שבאים לדעת ולברר את דעתו 'האמיתית', יש לנו לדעת אותה כמות שהיא. שסבר שמדינא יש לילך עד הקרסול, והוא עצמו רצה שזה יהיה בציבור, וכפי שכתב במכתב לרב גולדברג "והלוואי שיכנסו דברי כת"ר שליט"א ללב בנות ישראל הכשרות".
וכפי שהארכתי לעיל:
כתבתי בזה בספרי, ואעתיק לכאן:
מיהו לכאורה אכתי צ"ע, דהא בטהרת הבית (ח"ב עמ' קסה) כתב, וז"ל: ובמקומותינו אין רגילות ללכת בגילוי השוק שתחת הארכובה (ברך), אלא יש שלובשות גרביים דקות ושקופות, וידוע שבגד שקוף כמאן דליתיה דמי, וכמ"ש בה"ג וכו', וכ"כ בשו"ת באר משה ח"ד (סי' קמז אות יז) לגבי גרביים שקופות ומראיהן כמראה הבשר. ע"ש. ואם נאמר שהשוק הוא למעלה מן הארכובה יש להן ע"מ שיסמוכו, אולם בשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' א) הוכיח במישור שמה שאמרו שוק באשה ערוה הוא גם לגבי מן הארכובה ולמטה וכו'. וכ"כ בשו"ת הגאון מהר"י שטייף (סי' מג) ע"פ דברי התוס' במנחות (לז.), ושלכן הדבר פשוט שצריך למחות בנשים שהולכות בבתי שוקיים שקופות. ע"ש. ולכן יש להחמיר גם בחלק התחתון שמתחת לארכובה שיש עליו דין שוק באשה ערוה. עכ"ל הטה"ב. משמע לכאורה מדבריו דעומד בדעתו שביביע אומר הנ"ל, שדוקא שקופות הוא דאסור, הא אטומות שפיר דמי אע"פ שאינן מכוסות בבגד רחב כחצאית. דכשם שכתב מרן במכתב לרב גולדברג שמשמע מדבריו ביבי"א הנ"ל להקל, שדוקא גרביים שקופות אסור אבל אטומות מותר, ואי"צ בחצאית עד הקרסול [אלא שכעת חוזר בו מזה, ואכן יש ללבוש חצאית עד הקרסול], ה"נ נידוק מדבריו בטהרת הבית הנ"ל שדוקא גרביים שקופות אסור, הא גרביים אטומות שרי אע"פ שאין חצאית מעל. והרי הטהרת הבית נדפס בשנת תש"נ (במהדורה הראשונה), והוא אחרי המכתבים הנ"ל שכתב שם להדיא שחוזר בו
מהיביע אומר הנ"ל.
אולם אם נתבונן נראה[1] שיש חילוק בין מה שכתוב ביביע אומר לבין מה שכתוב בטהרת הבית, כי בטהרת הבית לא הזכיר לשון ש"אין ללבוש גרביים שקופות" דתדוק מינה הא גרביים אטומות שפיר דמי, אלא רק הזכיר שלפמ"ג מה שנהוג ללכת עם גרביים שקופות יהיה מותר, כי לשיטת הפמ"ג זה לא השוק (וה"ה שלדבריו יהיה מותר כשהשוק מגולה לגמרי, אלא דמרן קאי על מה ש"במקומותינו יש שלובשות גרביים שקופות"), אך אנן דסבירא לן שגם החלק התחתון בכלל שוק הוא, וכדמסיים הטה"ב, ה"ה שגרביים אטומות אפשר שיהיו אסורות, שהרי כשסיים לא הוסיף ש"אסור גרביים שקופות" שתוכל לדייק מזה "הא גרביים אטומות שפיר דמי", אלא רק כתב: "ולכן יש להחמיר גם בחלק התחתון שמתחת לארכובה שיש עליו דין שוק באשה ערוה". עכ"ל. וממילא א"א לדייק מדבריו לא לכאן ולא לכאן. ויבואו המכתבים ויכריעו שצריך כיסוי רחב כחצאית. משא"כ ביבי"א (ח"ו חיו"ד סי' יד), דשם אכן כתב לשון זה על לבוש הנשים "לדינא" (ולא רק אליבא דהפמ"ג), ש"אין ללבוש גרביים שקופות דכמאן דליתא דמי", ע"ש, ולכן שם באמת אפשר לדייק ולומר הא גרביים אטומות מותר, וכמו שכתב מרן במכתב לרב גולדברג שכן משמע מדבריו ביבי"א להקל, אלא שכעת חוזר בו מזה, ואכן יש ללבוש חצאית עד הקרסול. ע"ש. אבל בטהרת הבית לא כתב לשון זה אליבא דידן כלל ועיקר, ואין לך מהיכן לדייק כן מדבריו. ודו"ק היטב.
וגם אין להביא ראיה ממה שהביא שם בהמשך מדברי מהר"י שטייף, ע"ש, דאע"פ שמדברי מהר"י שטייף אכן יש להוכיח שסובר דמהני גרביים כל עוד שאינם שקופות, מ"מ עיקר כוונת הטה"ב היא להביא מדברי מהר"י שטייף ראיה לנידונו שכתב לפני כן שאע"פ שלפמ"ג יהיה מותר מה שנהוג בזמנינו שהולכות עם גרביים שקופות מ"מ אנן לא קי"ל כוותיה דהפמ"ג, והדבר אסור, ולזה הביא שפיר ראיה מדברי מהר"י שטייף. אך לא נחת לנידון אם עכ"פ צריך גם חצאית. וק"ל. [וע"ע להלן בסמוך בהערה במה שכתבתי מדוע באמת מרן לא הוסיף בטה"ב שם "מה כן צריך" כלפי החלק התחתון – אם מספיק לזה
גרביים או שצריך חצאית].
ועוי"ל, שעיקר נידון הטה"ב שם הוא הרי לעניין איסור ההסתכלות של הבעל במקומות המכוסים, והיינו דאין להסתכל על השוק מגולה של אשתו כשהיא נדה, וע"ז קאמר שבמקומותינו שיש שלובשות גרביים שקופות דכמאן דליתא דמו, אזי לפמ"ג יהיה מותר לבעל להסתכל, ולדידן זה אסור. וממילא אין לדייק מזה הא גרביים אטומות מותר לבעלה להסתכל על זה לכו"ע, דאטו אם נמצא כתוב ש"אסור לבעל להסתכל על גבה" זה אומר שעל כריסה מותר? אלא זה אסור וזה אסור וחדא מיניהו נקט, וה"ה כאן מה שכתב שלדידן אסור להסתכל על השוק כשהוא עם גרביים שקופות, לעולם ה"ה כשהוא עם גרביים אטומות, אלא דקאי על השוק הנהוג היום (לצערינו) האם מותר להסתכל עליו או לא, וע"ז כתב שאסור, ועוד דנקט את הדבר הפשוט והמרווח שאסור, ואחרי דכבר קאי בגרביים שקופות, המשיך וקאמר אם יש לנשים ע"מ לסמוך או לא, ואחר שהסיק שזה אסור כי גם זה השוק כמ"ש השבט הלוי ועוד, אה"נ שגם גרביים אטומות אסורות, אלא דקאי על מה שדיבר לפני כן גבי ראיית הבעל במקומות המכוסים וכאמור. משא"כ ביבי"א הנ"ל, שכתב להדיא לעניין לבוש האשה (ולא לעניין הסתכלות הבעל) שיש לאשה ללבוש גרביים שאינם שקופות, ודאי שאפשר לדייק שמספיק שתלבש את זה ואי"צ חצאית מעל הגרביים (ובמכתב חזר בו, כנ"ל). וק"ל. וביאור ראשון יותר נראה.
ואע"פ שזה קצת דוחק בהבנת דברי הרב בטהרת הבית, אבל זה מוכרח, דבודאי עדיף לומר כן מאשר לעשות חוכא ואיטלולא בדבריו זיע"א ולומר שבתחילה (ביביע אומר) פסק להקל, וחזר בו (במכתב לרב גולדברג בשנת תשל"ט) לאיסור, וחזר בו (בטהרת הבית) להקל [וראה להלן (ד"ה ושוב, וד"ה ולאחרונה, וד"ה וכעת) מכתבים נוספים אח"כ, ששם שוב כותב שאכן חוזר בו לאיסור]. אלא ודאי שאחרי שחזר בו במכתב לרב גולדברג לאסור, כן היתה ונשארה דעתו, ומה שכתב בטהרת הבית צריך להסביר כנ"ל.
א"נ גם אם נסביר דברי הטהרת הבית כפי הנראה לפום ריהטא (שמיקל), מ"מ אפשר שקטע זה היה מוכן עמו בכתובים מלפני כן, וצירף את זה בטהרת הבית במקומו, ולא נחת לשים לבו אם יש שם משהו שחזר בו או לא. ודבר זה ידוע לכל הרגיל בכתיבה והוצאת ספרים וכד'. וכן אמר הרה"ג שאלתיאל עמאר שליט"א [וגם בזה, אע"פ שבסתמא לא אמרינן הך מילתא "שהוא חזר בו ומה שכתב בספר זה היה עמו בכתובים מלפני כן", מ"מ כאן שבמכתבים כותב מפורש שחזר בו, צריך לומר כן. ופשוט].
מצורף הקונטרס בדעתו של הגר"ע, שם הרחבתי יותר הדברים.
[1] ועיין בהסכמת הרה"ג יעקב ששון (נכדו של מרן זצ"ל, ומח"ס אביר הרועים ג"ח) לספרי בגדי קודש, שכתב בזה"ל: גם ראיתי אשר ציין לדברי מרן זקני זצ"ל בספר טהרת הבית חלק שני, ודבריו נאמנו מאד. עכ"ל.
