ממרן עד מרן
Well-known member
אולי זה יעזור לך
מתוך מרן שליט"א שנת תשע"ד בשו"ת הראש"ל [הרבה הרבה אחרי המכתב משנת תשל"ט].
אולי זה יעזור לך
מתוך מרן שליט"א שנת תשע"ד בשו"ת הראש"ל [הרבה הרבה אחרי המכתב משנת תשל"ט].
מפורש אסר גרביים בצבע הבשר וכל גווני החום הרי זה בצבע בשר כידוע וכמו שכתבנו שכולם אוסרים זאת לכן חובה להקים זעקה לשנות את הצבע של הגרביים לשחור אטום
אתה מצטט מכתב שנועד לתת מענה כללי, בעוד אני ציטטתי לך שיחה אישית, כנה, שבה הוא מודה באמת ההלכתית אך מסביר מדוע אינו יכול לפרסם אותה ברבים, מחשש שלא ישמעו לו. זוהי בדיוק הפרגמטיות שדיברנו עליה.
רב שבוחר לא לצעוק על נושא מסוים ברבים, למרות שהוא סובר שההלכה כך, עשוי לעשות זאת משיקולים פרגמטיים: הוא חושש שאם ידבר על הכל בבת אחת, הציבור לא יקבל אף אחד מהדברים, ולכן הוא מעדיף להתמקד בדברים החמורים יותר או בדברים שיש סיכוי גבוה יותר שיתקבלו. זהו שיקול של 'כדאיות מעשית והשפעה בפועל' על הציבור. אבל ההלכה היא הלכה.
כמו כן בעניין הספרים, לעיתים, פוסקים עשויים שלא למהר לפרסם חזרות מפסיקה שהייתה נפוצה, מחשש לבלבול או לקושי בקבלת הדין בקרב חלקים גדולים בציבור. אף שמרן הראשון לציון נצמד לאביו, ייתכן שגם הוא, בשיקול דעתו, אינו רואה לנכון להפוך את פסיקתו המאוחרת של מרן זצ"ל ל"הלכה פסוקה" שתודפס באופן גורף בכל ספריו הרבים, במיוחד כאשר אין זו "הלכה מקובלת" באופן רחב בקרב כלל הציבור. זוהי דילמה בפני עצמה: האם להפיץ פסיקה ברורה וחדשה כ"הלכה למעשה" מיידית, גם אם היא עשויה ליצור התנגדות בציבור, או להמתין להבשלה של קבלת הדין? למעשה הראש"ל בחר בדרך השניה, ולכן אמר לרב שמעון ללוש תלמידו לחזק דבר זה, וטוב שגם רבני קהילות נוספות יחזקו פסק זה, ובהמשך כאשר לאט לאט יתבשל הדבר בציבור, יצטרף גם הוא לקריאה זו בחפץ לב.
ולכן כאשר אנו דנים לגופו של הלכה, צריכים לדעת את דעתו 'האמיתית'.
אעתיק מתוך הסכמה של תלמידו הנז' - הרב שמעון ללוש, לספרי בגדי קודש:
רב שבוחר לא לצעוק על נושא מסוים ברבים, למרות שהוא סובר שההלכה כך, עשוי לעשות זאת משיקולים פרגמטיים: הוא חושש שאם ידבר על הכל בבת אחת, הציבור לא יקבל אף אחד מהדברים, ולכן הוא מעדיף להתמקד בדברים החמורים יותר או בדברים שיש סיכוי גבוה יותר שיתקבלו. זהו שיקול של 'כדאיות מעשית והשפעה בפועל' על הציבור. אבל ההלכה היא הלכה.
כמו כן בעניין הספרים, לעיתים, פוסקים עשויים שלא למהר לפרסם חזרות מפסיקה שהייתה נפוצה, מחשש לבלבול או לקושי בקבלת הדין בקרב חלקים גדולים בציבור. אף שמרן הראשון לציון נצמד לאביו, ייתכן שגם הוא, בשיקול דעתו, אינו רואה לנכון להפוך את פסיקתו המאוחרת של מרן זצ"ל ל"הלכה פסוקה" שתודפס באופן גורף בכל ספריו הרבים, במיוחד כאשר אין זו "הלכה מקובלת" באופן רחב בקרב כלל הציבור. זוהי דילמה בפני עצמה: האם להפיץ פסיקה ברורה וחדשה כ"הלכה למעשה" מיידית, גם אם היא עשויה ליצור התנגדות בציבור, או להמתין להבשלה של קבלת הדין? למעשה הראש"ל בחר בדרך השניה, ולכן אמר לרב שמעון ללוש תלמידו לחזק דבר זה, וטוב שגם רבני קהילות נוספות יחזקו פסק זה, ובהמשך כאשר לאט לאט יתבשל הדבר בציבור, יצטרף גם הוא לקריאה זו בחפץ לב.
ולכן כאשר אנו דנים לגופו של הלכה, צריכים לדעת את דעתו 'האמיתית'.
אעתיק מתוך הסכמה של תלמידו הנז' - הרב שמעון ללוש, לספרי בגדי קודש:
