בבא קמא נ' שיטה מקובצת:
תנו רבנן: חפר ופתח ומסר לרבים - פטור, חפר ופתח ולא מסר לרבים - חייב; וכן מנהגו של נחוניא חופר בורות שיחין ומערות, שהיה חופר ופותח ומוסר לרבים, וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: קיים זה הלכה זו. הלכה זו ותו לא?! אלא אימא: אף הלכה זו.
תנו רבנן: מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור גדול, באו והודיעו את רבי חנינא בן דוסא. שעה ראשונה - אמר להם: שלום, שניה - אמר להם: שלום, שלישית - אמר להם: עלתה.
אמרו לה: מי העלך? אמרה להם: זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו. אמרו לו: נביא אתה? אמר להם: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך אמרתי: דבר שאותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו?
אמר רבי אחא: אף על פי כן מת בנו בצמא, שנאמר: "וסביביו נשׂערה מאד", מלמד, שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה. ר' נחוניא אמר, מהכא: "א-ל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו".
דבר השיט"מ: ולרבינו נראה לפרש אמרתי כלומר השמעתי דבר זה לפני הקדוש ברוך הוא והם דבר שנצטער וכו' והסכים הקדוש ברוך הוא לדברי שכן דרכו של הקדוש ברוך הוא שמסכים לסברת הצדיקים שבדור וכשמת בנו בצמא כבר מת רבי חנינא. וכן מצינו בחגיגה שלא היו אומרים דבר במתיבתא דרקיעא בשם רבי מאיר מפני שלמד מאחר עד שאמר רבי אבהו לאליהו ומאי איכפת ליה אגוז מצא בירר את האוכל וזרק את הפסולת והסכים הקדוש ברוך הוא לדעתו ואמרו מכאן ואילך דבר בשם רבי מאיר.
מעבר לכך, יש אינסוף דוגמאות שצדיקים לאחר שהקב"ה בכבודו ובעצמו הבטיח להם פחדו שמא יגרום החטא, אברהם, יעקב, דוד, ועוד...וכנראה התווספו כמה חטאים בבני ברק פה ושם מאז שהחזו"א נפטר.
גם יכול להיות שהאיכות של הדפי גמרא בימי החזו"א היתה גבוהה משל היום, כך מסתבר ב"לשמה" וב"עמקות", והיו כמו חץ 3, וכיום הם פחות, נאמר אולי כיפת ברזל.
ח"ו לא באתי לסתור אף אחד מגדולי ישראל שהוזכרו לעיל, אנוכי פחות מעפר ואפר לרגליהם, רק באתי להראות שיש לפעמים מצבים מסוימים שתנאי הבטחה משתנים. וכמו שהגר"י זילברשטיין אמר זה רק למי שמחמיר כהחזו"א (שזה עדכון שלא נשמע כ"כ עד כה)
ודאי נסכם, שתמיד במקום שלומדים בו תורה יש יותר סיע"ד לאין שיעור ממקום אחר, ואכן דפי גמרא מקיפים את אותו מקום.
בברכת התורה.