מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בשולחן ערוך או"ח סי' תרס"ד ס"ח, יש מי שאומר שהושענא שבלולב אע"פ שנזרקת אין לפסוע עליה, משום דהוי ביזוי מצוה. והנה במסכת פרה פי"ב מ"ד תנן, שהיו עושים חלון הפונה לרשות הרבים ומזין משם על הטמאים שהיו עוברים תחת החלון, והיו שם כל כך הרבה מים עד שהיו מחליקין בהם, ומ"מ בני אדם טהורים דורסין עליהם ואינם נמנעים, מפני שמי חטאת שנעשית מצותן אינם מטמאים. והקשה הרש"ש איך מותר לדרוס על מי חטאת שנעשית מצותן, הרי יש בזה ביזוי מצוה, ומאי שנא מהושענא הנזרקת.
ושמעתי מרבינו הגר"ד לנדו שליט"א שיש לחלק, דההושענא שבלולב מצד עצמה היא ראויה למצוה, ואפילו לאחר החג שאין מצות נטילת לולב, מ"מ מצד ההושענא היא כשרה ולא נשתנית מכשרותה, אבל מי חטאת לאחר שטיהרו נפסלו ואינם כשרים עוד להזאה, ובמצב זה אין איסור לדרוך עליהם. אלא שיש להעיר דלפי"ז אם יבשה ההושענא עד שהיא פסולה למצוה יהיה מותר לדרוך עליה.
ולכאורה יש ליישב דהזאה אינה מצוה חיובית, רק שאם רוצה להטהר חייב להזות, ואפשר לומר שבמצוה כה"ג לא שייך דין ביזוי מצוה. אכן עדיין יקשה למ"ד ביומא ח. דסבירא ליה שהזאה בזמנה מצוה ואיכא חיוב להזות כדי להטהר, א"כ הוי ליה מצוה חיובית.
ויש לתרץ, דהמצוה כאן אינה המעשה הזאה גרידא, רק התוצאה שהאדם נטהר על ידה, וא"כ החפצא דמצוה הוא האדם הנטהר ולא המי חטאת. משא"כ בלולב דאין שום דבר של חלות הנפעל על ידי נטילת הלולב, והמצוה היא מעשה הנטילה עצמו, בזה החפצא הוא הלולב, ושייך ביזוי מצוה בלולב, וק"ל. ומה"ט אין איסור בזיון במי המקוה אף למ"ד טבילה בזמנה מצוה.
בשולחן ערוך או"ח סי' תרס"ד ס"ח, יש מי שאומר שהושענא שבלולב אע"פ שנזרקת אין לפסוע עליה, משום דהוי ביזוי מצוה. והנה במסכת פרה פי"ב מ"ד תנן, שהיו עושים חלון הפונה לרשות הרבים ומזין משם על הטמאים שהיו עוברים תחת החלון, והיו שם כל כך הרבה מים עד שהיו מחליקין בהם, ומ"מ בני אדם טהורים דורסין עליהם ואינם נמנעים, מפני שמי חטאת שנעשית מצותן אינם מטמאים. והקשה הרש"ש איך מותר לדרוס על מי חטאת שנעשית מצותן, הרי יש בזה ביזוי מצוה, ומאי שנא מהושענא הנזרקת.
ושמעתי מרבינו הגר"ד לנדו שליט"א שיש לחלק, דההושענא שבלולב מצד עצמה היא ראויה למצוה, ואפילו לאחר החג שאין מצות נטילת לולב, מ"מ מצד ההושענא היא כשרה ולא נשתנית מכשרותה, אבל מי חטאת לאחר שטיהרו נפסלו ואינם כשרים עוד להזאה, ובמצב זה אין איסור לדרוך עליהם. אלא שיש להעיר דלפי"ז אם יבשה ההושענא עד שהיא פסולה למצוה יהיה מותר לדרוך עליה.
ולכאורה יש ליישב דהזאה אינה מצוה חיובית, רק שאם רוצה להטהר חייב להזות, ואפשר לומר שבמצוה כה"ג לא שייך דין ביזוי מצוה. אכן עדיין יקשה למ"ד ביומא ח. דסבירא ליה שהזאה בזמנה מצוה ואיכא חיוב להזות כדי להטהר, א"כ הוי ליה מצוה חיובית.
ויש לתרץ, דהמצוה כאן אינה המעשה הזאה גרידא, רק התוצאה שהאדם נטהר על ידה, וא"כ החפצא דמצוה הוא האדם הנטהר ולא המי חטאת. משא"כ בלולב דאין שום דבר של חלות הנפעל על ידי נטילת הלולב, והמצוה היא מעשה הנטילה עצמו, בזה החפצא הוא הלולב, ושייך ביזוי מצוה בלולב, וק"ל. ומה"ט אין איסור בזיון במי המקוה אף למ"ד טבילה בזמנה מצוה.
