• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

קונטרס נר חנוכה לבחורי ישיבות מהדורת תשפ''א ובסופו קונטרס ברכת נר יום כיפורים

מכון קול יוסף

Member
חבר צוות
שינויים במהדורה הנוכחית:
מכתב נוסף בתחילת החוברת מאחד מתלמידי מרן שליט"א
שינויים ושיפורים בגוף קונטרס נר חנוכה.
קונטרס נר יום כפור.
* מצורף כאן הקובץ המתוקן
 

קבצים מצורפים

  • נר חנוכה לבחורי ישיבות מהדורת תשפ''א + ברכת נר יו''כ.pdf
    34.6 MB · צפיות: 34
נערך לאחרונה:
ב"ה
שלום וברכה,
ישר כח עצום ליושב ראש המכון, על עבודתו הכבירה וטרחתו המרובה בעימוד, עריכה, גרפיקה, ועוד ועוד, והכל לשם שמים. להגדיל תורה ולהאדירה ולזכות את הרבים.

ישלם ה' פעלו ותהי משכרתו שלימה מעם ה' אלקי ישראל!

בהערכה רבה ובידידות
 
נערך לאחרונה:
מידי עוברי על דברי הקונטרס ראיתי שאתם נגד לימוד שטחי אך בעד חיפוש אחר האמת.
אם כך הם הדברים נראה שהשנה תצטרכו להדליק נ''ח בשקיעה כי אחר שהעלתי נידון זה בפורום לא ראיתי מי שכתב לישב את מנהג הספרדים והחזו''ע, וגם הרב ללוש עצמו כתב שהעיקר בדעת מרן השו''ע להדליק בשקיעה. נמצא א''כ שיש כאן הזדמנות להוכיח שלא רק מחפשים לישב דעת מרן אלא גם מודים על האמת ונוהגים לפיה אף אם בחזו''ע כתוב אחרת. אשמח לשמוע דעתכם בענין.

נ.ב. מש''כ על הרב המשיג בענין נר יוה''כ מיותר לחלוטין, זכותו לחשוב אחרת אחר שלמד את הסוגיא בעיון והוא אינו חייב לקבל את הבנתכם בחזו''ע, וגם אם יקבל עדיין יש לבעל דין לחלוק על החזו''ע אחר שלמד את הסוגיא בעיון ולא בשטחיות כמו שכתבתם. וכך היתה דעתו של מרן זיע''א שאסור לאדם לבטל דעתו מפני דעת רבו.
 
הרב הלוי שליט"א
האם יש לכבודו כתוב את דעתו בענין באופן מסודר?
אם כן אשמח כבודו יעלה את זה לכאן, או ישלח לי בבקשה בפרטי.
יישר כחך!
[באמת לתועלת הענין].
 
ישר כח גדול למזכי הרבים ובפרט למוציא הקונטרס שניכר ממנו עמל התורה!
אשרינו שזכינו לת"ח העמלים לברר מקחו של צדיק ה"ה מרן פאר הדור והדורות זיע"א!!!


הלוי, כבר ברור מעל כל ספק שאין מטרותיך לשם שמים.
עד מתי "מורשת מרן" ינהגו אתך לפני ולפנים משורת הדין ויפרסמו את הבליך???
עד מתי תהא כהדיוט קופץ בכל נושא שנפתח?!
"ככלב שב על קאו כסיל שונה באיולתו".
ת"ח השקיע כל הונו ואונו ומרצו להוצאת ספר, אתה לא מתבייש??? קצת בן אדם לחבירו!!! גם אם זה לא לרוחך מכל מקום היה לך לשתוק. "גם אויל מחריש חכם יחשב".
 
ב"ה
שלום וברכה,
ישר כח גדול למזכי הרבים ובפרט למוציא הקונטרס שניכר ממנו עמל התורה!
אשרינו שזכינו לת"ח העמלים לברר מקחו של צדיק ה"ה מרן פאר הדור והדורות זיע"א!!!

ישר כח למי שמעודד ת"ח שעמלים בתורה לשם שמים וטורחים לזכות את הרבים. חזק ואמץ!

וגם הרב ללוש עצמו כתב שהעיקר בדעת מרן השו''ע להדליק בשקיעה. נמצא א''כ שיש כאן הזדמנות להוכיח שלא רק מחפשים לישב דעת מרן אלא גם מודים על האמת ונוהגים לפיה אף אם בחזו''ע כתוב אחרת. אשמח לשמוע דעתכם בענין.

דעתנו בענין מבוארת השכם והערב, א. שאין רק אמת אחת, אלא אלו אלו דברי אלקים חיים. ב. יש כללי פסיקה ודרכי הוראה, ולא פוסקים או מורים או נוהגים ע"פ הבנתנו היפך הכללים. ג. כשאני מבין אחרת ורואה בדברי רבותינו שנקטו אחרת אנהג לכל היותר בבירור הדברים עם חכמי ישראל שליט"א ואם תעלה הסכמה לשנות מהמקובל הרי שהיא הרוח אשר נחה מאת ה' מן השמים, ואם לאו, הרי שזוהי יד ההשגחה לכוין את ישראל בהאי מלתא.
כנראה שהרב הלוי עדין לא הגיע בחוברת למכתב שפירסם מחבר הקונטרס בתחילת הקונטרס, ולא ידע מהסוג הראשון של החולקים המבואר שם, יעיין שם וירווה צמאונו.

נ.ב. מש''כ על הרב המשיג בענין נר יוה''כ מיותר לחלוטין, זכותו לחשוב אחרת אחר שלמד את הסוגיא בעיון והוא אינו חייב לקבל את הבנתכם בחזו''ע, וגם אם יקבל עדיין יש לבעל דין לחלוק על החזו''ע אחר שלמד את הסוגיא בעיון ולא בשטחיות כמו שכתבתם.

אין הבנה לטענה זו כלל, המחבר לא טען שהמשיג אינו צודק בהבנתו, ומה בכך, יש הרבה שחושבים או חשבו אחרת, (חלקם שמעו הדברים לאחרונה מהבחור וקיבלו והסכימו וחלקם עדיין לא שמעו). טענת המחבר ברורה בדבריו שהמשיג הוכיח בעליל שבויכוח הנוכחי שהיה לו עימו אינו מבקש את האמת אלא מבקש לטעון על מרן זיע"א, ומשלה את הקוראים דבריו בדברים שאינם, אף לפי דעתו של המשיג. הלזה יקרא מיותר לחלוטין?! אדרבא להבנת המשיב, כך חיובא רמיא עליה להעיר לתשומת לב העוסקים בנידון שלא ימשכו אחר שולחנו של המשיג שערך לפניהם בחלקות לשון, לפי דברי המשיב. ומעתה אם הלוי היה קורא דברי המשיב כהוויתן לא היה מקום לטענתו זו. שדבריו בזה כמובן מיותרים לחלוטין.

לגבי בקשת הרב מויישי ס"ט שליט"א, כנראה דברינו בזה נמצאים בפורום, שהרי הלוי הזכיר מהם. אבל אין נכון להכניס הנושא כאן שאינו מיועד לזה, יש לחפש היכן הוא כבר נפתח, או לפתוח נושא כזה. חזק ואמץ!

בברכה רבה
 
האם יש לכבודו כתוב את דעתו בענין באופן מסודר?

את עיקר הדברים כתבתי בפורום בצורה הכי פשוטה והכי ברורה, קחנו משם. כמובן שיש עוד מה להוסיף אבל קודם כל תכנס לסוגיא עיין בב''י סי' תרע''ב ותנסה לראות מה הבנתך בענין אח''כ נוכל להתקדם אם יהיו איזה שהם ענינים שצריך לדון בהם.
הלזה יקרא מיותר לחלוטין?!

ת"ח השקיע כל הונו ואונו ומרצו להוצאת ספר, אתה לא מתבייש???
כונתי היתה על מש''כ עליו בהקדמה ולא על עצם השגותיו עליו.

דעתנו בענין מבוארת השכם והערב, א. שאין רק אמת אחת, אלא אלו אלו דברי אלקים חיים.

אלו ואלו דברי אלקים חיים אמרינן כאשר יש מחלוקת בסברא או בדימוי מילתא, אך כאשר המחלוקת היא במציאות כגון מה אמר חכם פלוני או איך יש לפרש דבריו לא אמרינן אלו ואלו וכו' דודאי חד מינייהו אינו נכון. כן כתב רש"י בכתובות [נז.] ד''ה הא קמ''ל. וכאן המחלוקת היא מה דעת מרן נמצא שלא שייך לומר אלו ואלו בנדו''ד.

ב. יש כללי פסיקה ודרכי הוראה, ולא פוסקים או מורים או נוהגים ע"פ הבנתנו היפך הכללים.

אדרבה כאן הבנתינו היא לפי הכללים שהרי ברור שהעיקר בדעת מרן להדליק בשקיעה כמש''כ המשחא דרבותא, ולכן אין לנו לפסוק כהאחרונים שכתבו לא כך כל זמן שלא מצאנו טעם נכון לדבריהם. ואדרבה כאשר פוסק לא נוהג לפי הבנתו זה נגד כללי הפסיקה שהרי אסור לאדם לעשות דבר שהוא מבין שזה אסור.

ג. כשאני מבין אחרת ורואה בדברי רבותינו שנקטו אחרת אנהג לכל היותר בבירור הדברים עם חכמי ישראל שליט"א ואם תעלה הסכמה לשנות מהמקובל הרי שהיא הרוח אשר נחה מאת ה' מן השמים, ואם לאו, הרי שזוהי יד ההשגחה לכוין את ישראל בהאי מלתא.

אני חושב שזה נגד כללי הפסיקה בכלל ודרכו של מרן בפרט. ומה גם שחכמי ישראל חלוקים בדעתם ובמנהגם. מה רע אם תעשה כהנוהגים כהגר''א להדליק בשקיעה הלא גם הגר''א היה מחכמי ישראל וכן המשחא דרבותא ועוד, נמצא שאישור מחכמי ישראל יש לכל אחד מהצדדים ואם אנו מבינים שלהדליק בשקיעה נכון יותר, כיצד א''כ נעשה ההיפך ונדליק בצה''כ, אחר שעמדנו על אמיתות הענין?

ואעתיק לך כאן מש''כ בשו''ת שאילת יעב''ץ [ח''ב סי' כ] שקשור קצת לענין וז''ל: ושמעתי מאמ"ה ז"ל בשם גדול הוא ב"ס חלקת מחוקק ז"ל, שאין אדם רשאי להורות, עד שיהא בכחו לעקור ולמחוק סעיף מן הש"ע, וימצא בספרינו ת"ל כזה כמה דברים שנפל בהם המשג' והשבוש בספר הש"ע. בלי שום ספק. אפי' בספר הקטן מגדל עז שלי הראיתי כאלה. מלבד אשר בכתובים אתי והאחרונים הראו הדרך. שלא לישא פני הש"ע במקום הכרח עצום. ונודע מאמר הר"מ ז"ל שבענין ההורא'. אין אפי' כח הנביאים חזק יותר מן החכם. אלא הולכין אחר רוב מנין או אחר כח הראיות לפי מראה עיני החכם. וכך הי' מנהג חכמי הדורות אשר מעולם. אין משגיחין בכף מאזני הכרעת חבור קדמון או אחרון. במקום תשובות נצחות. אך ח"ו להקל בפסק הש"ע בדבר שאין בו הכרע ומכריח עצום ממנו. עכ''ל. ודון מינה ואוקי באתרין, דק''ו הדבר שדעת מרן להדליק בשקיעה וכ''ד כמה אחרונים, הרי שחובה עלינו לקבל את האמת ולהוכיח שלא רק כאשר מסתדרת לנו האמת עם מש''כ רבינו הגרע''י זצ''ל אנו יודעים להוכיח אחרים ודורשים מהם לשנות דעתם ומנהגם וכו' וכאשר הדברים מגיעים אלינו שכבר הסכמנו שהצד השני צודק עלינו לקבל את הדברים ולנהוג לפי מה שצריך.

הלזה יקרא מיותר לחלוטין?!

כונתי על הלשונות הבוטים ולא על עצם הדיון.

מה כבר כתב ר' הלוי?
הוא רק התכוין שיסבירו לו למה לא מדליקים בשקיעה.

יישר כח.
 
ב"ה

כונתי היתה על מש''כ עליו בהקדמה ולא על עצם השגותיו עליו.
גם אני התכוונתי לזה כמו שכתבתי דחיובא רמיא עליה וכו' לפי הבנתו

אלו ואלו דברי אלקים חיים אמרינן כאשר יש מחלוקת בסברא או בדימוי מילתא, אך כאשר המחלוקת היא במציאות כגון מה אמר חכם פלוני או איך יש לפרש דבריו לא אמרינן אלו ואלו וכו' דודאי חד מינייהו אינו נכון. כן כתב רש"י בכתובות [נז.] ד''ה הא קמ''ל. וכאן המחלוקת היא מה דעת מרן נמצא שלא שייך לומר אלו ואלו בנדו''ד.

אולם כבר הריטב"א במקום (כתובות נז.) הביא דברי רש"י הללו ונטה חסדו לבארם על נכון כי היכי דלא תיקשו מיניה וביה, וז"ל: דטפי שייך לומר דפליגי רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי גופייהו, שזה אומר מה שנראה לו לפי דעתו וזה אומר מה שנראה לו לפי דעתו, ולא תשקר חד מינייהו, אלא אלו ואלו דברי אלקים חיים. אבל כשאנו אומרים שהתלמידים חולקים בדברי רבותיהם, זה אומר כך אמר וזה אומר כך אמר, נראה דחד מינייהו משקר או שכח קבלתו, והא ליכא למימר כל היכא דאפשר, וכדפירש רש"י ז"ל. ואע"ג דהא פליגי רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אליבא דתנאי במאי פליגי, התם נמי בסברא פליגי, שהרי לא למדו מן התנאים ולא קבלו מהם, אלא שאומר כל אחד מאלו האמוראים, מה שנראה לו שהוא ראוי לומר שנחלקו התנאים. ע"כ. וע"ע בערוך לנר (יבמות צו: ד"ה שנקרע).

ומעתה אדרבא, נמצינו למדים דברש"י עצמו מוכרח דדוקא אם החולקים אינם משתפים כח עיונם וסברתם ע"מ לדלות את המשמעות מדברי התורה שבכתב ושבעל פה, אלא חולקים הם על המציאות מכח שמיעתם או זכרונם בלבד, בזה אמרינן דמכיון שהמציאות היתה אחת ולא שניים, ממילא עדות השני בטלה וריקה. אבל כל שהמחלוקת נובעת מכח העיון והסברא לדלות משמעות דעת התורה, בזה אף אם כל מה שהגיעו לסברתם היה רק מתוך מה שנראה להם לפרש בדבריו של אחד החכמים, והוא בודאי לא נתכוין לשני הצדדים ההפכיים, מ"מ כיון שדעתם נמשכה ועלתה בכח העיון והסברא בדברי התורה, לכן כל צד הוא דברי אלוקים חיים ממש.
וע"ע מש"כ בעני' לבאר בזה מלתא בטעמא מפי ספרים וסופרים בקונטרס קבלה והלכה המצורף תשובות ב-ג ותרו"ץ.
(וכן עולה מדברי רש"ל ושל"ה שהבאנו שם ע"פ סודן של דברים, ע"ש).


ומעתה בנידון המדובר נמי פשיטא ופשיטא דחשיב שפיר דברי אלקים חיים, וכ"ש שהוא דעת תרי צנתרי דדהבא ר"ת בספר הישר והמרדכי.
ולכן אף שברור בעיני טובא שאם היו שומעים דברי מסתברא טובא שהיו מקבלים ומשנים דעתם לפי עוצמת האמת שנראית בעיני בזה בדעת מרן הש"ע. אבל עדין או"א דא"ח ולענין מעשה יש כללי פסיקה ודרכי הוראה.

אדרבה כאן הבנתינו היא לפי הכללים שהרי ברור שהעיקר בדעת מרן להדליק בשקיעה כמש''כ המשחא דרבותא
הבנתנו היא לפי הכללים, אבל הכרעתנו היא לפי הבנתנו ולא לפי הכללים
הכללים הם לילך אחר המסור בידינו מבעלי ההוראה, או בלשון אחרת אחר מה שפשטה ההוראה. וכגון שעשה מרן אביר הרועים זיע"א ביבי"א בדין ברכה אחרונה על כוס תה, ובשו"ת חזו"ע וחזו"ע ברכות בדין סב"ל נגד מרן, שביטל הבנתו האישית לענין מעשה, והורה בהם דוקא כפי מה שפשטה ההוראה, (אלא שצמצם בהם בדרך אין לך בו אלא חידושו והוו דלא לוסיף עלה, עד כמה שניתן), כמבואר להדיא במקורות הנ"ל.
והיינו טעמא, שהקבלה והמעשה הם עמודים גדולים בהוראה ובהם ראוי לתלות (רמב"פ פ"י משמיטה), ואם הלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר (ירושלמי). ובעדויות (סופ"ה) אני שמעתי מפי המרובין. ובנגעים (סופ"ט), אלמד בו? א"ל אם לקיים דברי חכמים הין. ויש עוד בזה אריכות ואכ"מ, לך נא ראה מש"כ בזה בעני' בקונ' נאמנות מסורת ההוראה בזה בהרחבה (כאן עמ' נג-נה).

ולכן אין לנו לפסוק כהאחרונים שכתבו לא כך כל זמן שלא מצאנו טעם נכון לדבריהם

אולם אם פשטה ההוראה כמותם, וכן המנהג, ולדבריהם בשקיעה הוי גריעותא, יש לנו להורות לעשות כפי המנהג ולא לגרע אליבייהו. (כ"ש שאין המנהג דלא כמאן, שהרי מפורש בספר הישר ובמרדכי שכ"ה לדינא, אלא אנן בדעת מרן איירינן ומצד שקיבלנו הוראותיו, והיינו מכח כלל, ומאידך באנו לכלל אחר שלא להקל נגד מה שפשטה ההוראה והוא המנהג לפנינו)

ואדרבה כאשר פוסק לא נוהג לפי הבנתו זה נגד כללי הפסיקה שהרי אסור לאדם לעשות דבר שהוא מבין שזה אסור

רבי יהושע חילל כיפור לפי הבנתו, בשביל דעת רבן גמליאל (ר"ה כה. ועוד מבואר שם "ואפילו מוטעין", ודו"ק). ורבן גמליאל הקפיד על רבי עקיבא שלא עשה מה שהבין שאסור, ורק כששמע שעשה כן מפני כללי הפסיקה ולא מחמת הבנתו נחה דעתו (ברכות לז.). ורבן גמליאל לא השיב לתלמידיו לפי דעתו הוא אלא לפי חכמים שהם רבים, ורק מחמת כן אמר להם וחייבים אתם (שם ט.). וכן מבואר בסוף תשובת הרשב"א ח"א (סי' רנג) שאין לחכם לעשות כהבנתו אא"כ ע"י דעתו נעשה כן כללי הפסיקה, ע"ש. (וע"ע בקובץ דרכי ההוראה המצורף אות ד' מה שהרחבתי בזה בעניותי בקרא ובסברא מלתא בטעמא, ע"ש ותרו"ץ).

אני חושב שזה נגד כללי הפסיקה בכלל ודרכו של מרן בפרט. ומה גם שחכמי ישראל חלוקים בדעתם ובמנהגם. מה רע אם תעשה כהנוהגים כהגר''א להדליק בשקיעה הלא גם הגר''א היה מחכמי ישראל וכן המשחא דרבותא ועוד, נמצא שאישור מחכמי ישראל יש לכל אחד מהצדדים ואם אנו מבינים שלהדליק בשקיעה נכון יותר, כיצד א''כ נעשה ההיפך ונדליק בצה''כ, אחר שעמדנו על אמיתות הענין?

כך פשטה ההוראה אצל רבותינו הספרדים ונהגו בכל מקומות מושבותינו על פיהם והרי הוא כמבואר בחזו"ע ברכות ובשאר פוסקים שקבצו כעמיר גורנה דברי רבותינו ומנהגנו בזה.
ואם בזה עצמו היה ויכוח הייתי מקבל שיש לחשב מחדש את שיקולי ההכרעה עפ"ז, אבל למעשה עיננו הרואות מה בדברי רבותינו וכיצד עמא דבר ע"פ פוסקי ומאורי הדורות, וא"א להכחיש את השמש של המנהג וההנהגה. (וכמו שא"א להתחיל להתווכח האם כיום נוהגים להדליק נר יוה"כ בברכה, אלא כל הויכוח האם לקיים המנהג או לבטלו, ודו"ק).

ואעתיק לך כאן מש''כ בשו''ת שאילת יעב''ץ [ח''ב סי' כ] שקשור קצת לענין וז''ל: ושמעתי מאמ"ה ז"ל בשם גדול הוא ב"ס חלקת מחוקק ז"ל, שאין אדם רשאי להורות, עד שיהא בכחו לעקור ולמחוק סעיף מן הש"ע, וימצא בספרינו ת"ל כזה כמה דברים שנפל בהם המשג' והשבוש בספר הש"ע. בלי שום ספק. אפי' בספר הקטן מגדל עז שלי הראיתי כאלה. מלבד אשר בכתובים אתי והאחרונים הראו הדרך. שלא לישא פני הש"ע במקום הכרח עצום. ונודע מאמר הר"מ ז"ל שבענין ההורא'. אין אפי' כח הנביאים חזק יותר מן החכם. אלא הולכין אחר רוב מנין או אחר כח הראיות לפי מראה עיני החכם. וכך הי' מנהג חכמי הדורות אשר מעולם. אין משגיחין בכף מאזני הכרעת חבור קדמון או אחרון. במקום תשובות נצחות. אך ח"ו להקל בפסק הש"ע בדבר שאין בו הכרע ומכריח עצום ממנו. עכ''ל. ודון מינה ואוקי באתרין, דק''ו הדבר שדעת מרן להדליק בשקיעה וכ''ד כמה אחרונים, הרי שחובה עלינו לקבל את האמת

דברי היעב"ץ עם שוברו בצדו, שהודגש בדבריו "אחר רוב מנין", וכאן רוב מנין הבינו בצאה"כ וכמותם פשטה ההוראה ונעשה מנהג. ואין להתעקש מהמשך דבריו שכתב "או אחר כח הראיות לפי מראה עיני החכם", דבודאי כוונתו דכשאין הכרע מחמת רוב אזי יועיל גם הכרח מחמת ראיות ותשובות ניצחות, אבל אם אכן יש רוב דלא כוותיה, בזה נעשה הוא וכל ראיותיו מיעוט נגד אותו הרוב.
ואם סברתי מקודם שלא להכביד מלהביא דברי היעב"ץ בתשובת שאילת יעב"ץ (סי' מט), הרי שהוכרחתי לזה כעת ע"מ להסיר עקשות בכיו"ב שכ' שם וז"ל: כרשב"י וחבריו, שעם כל מעשה תקפו וגבורתו, לא מלאו לבו לעבור על דברי חבריו, כמו כל שאר החולקים לשם שמים, שלעולם היחידים נכנעין למרובין בענין המעשה, ואע"פ שהיו עומדין בשמועתן כעקביא בן מהללאל ור' אליעזר הגדול. ולא נענשו (עקביה ב"מ ור"א הגדול) כי אם על שהחזיקו במחלוקתן, וח"ו לומר שהיו עושין מעשה כדבריהם, שא"כ היו נעשין כזקן ממרא על פי ב"ד חלילה (עי' סנהדרין פח.), וידוע הכל למבין מדוכתי טובא, ובפרטות נזכר כדבר הזה אצל רשב"י גופיה, כנודע מההוא עובדא דספיחי שביעית שבירושלמי (ברכות פ"א סוף ה"א), ובמ"ר פ' ויבא יעקב שלם. ולא זו שלא עשה מעשה כדעתו, אלא שענש למי שעשה כמותו ועבר על דברי חביריו החולקים עמו. שלעולם הלכה כרבים, ומפני כך נחזיק תמיד בדיעה התלמודית שהיא מפי המרובין, עכל"ק.

הרי לך כללי הפסיקה ודרכי ההוראה הנכונים ע"פ דעת תורתינו הקדושה דאמת כתיב בה, אלא שיש הסוברים דאמת יש רק אחת, ולא היא, אלא אלו ואלו דברי אלקים חיים, והלכה כפי כללי הפסיקה ודרכי ההוראה, וכפי שהרחבנו בזה בקובץ דרכי ההוראה המצורף בסופו, ע"ש ותרו"ץ.

בברכה רבה
 

קבצים מצורפים

  • נשמע קולם- קונטרס קבלה והלכה.pdf
    1.2 MB · צפיות: 14
  • 04 דרכי ההוראה בדברים שנחלקו חכמים שבדור.pdf
    341 KB · צפיות: 10
אולם כבר הריטב"א

אין לי את הזמן לעיין כעת בריטב''א, אך לו יהי כן עדיף לנו ללכת אחרי דברי אלקים חיים ולהדליק בשקיעה, ואף שהמנהג להדליק בצה''כ, הא כנגד זה יש מנהג להדליק בשקיעה כמו שנהגו חלק מהספרדים כדעת הקבלה וכמו שנוהגים חלק מהאשכנזים כדעת הגר''א, נמצא א''כ שאיך שנעשה אנו עושים כפי כללי ההוראה המנהג והפוסקים ויש לנו רק לבחור, אז ודאי שעלינו לבחור במה שעלה בידינו ראוי.
זאת ועוד, מכיון שכל דין זה נסמך על דעת ר''ת הרי שממילא לא עבדינן כר''ת כי אין אנו מדליקים בצה''כ שלו, וזו השאלה האחרת שהעלתי למעלה. וא''כ יוצא שהמדליקים בצה''כ של הגאונים מדליקים למעשה בפלג המנחה של ר''ת ואם נדליק בשקיעה אכתי הוי בפלג המנחה של ר''ת ונמצא שלא שינינו מאומה מן המנהג, רק הרוחנו גם את דעת הרמב''ם ומרן וסיעתם.

כך פשטה ההוראה אצל רבותינו הספרדים ונהגו בכל מקומות מושבותינו על פיהם
אני לא יודע עד כמה יש תוקף למנהגינו כי יתכן שהוא מנהג שנתיסד ע''פ ההבנה בדעת מרן במשך המאתיים חמישים שנה האחרונות. וראיה לכך ממש''כ בשו"ת מהרי"ף [סימן מז] וז''ל: ולהוי ידוע ליה למר שהיום יותר מארבעים שנה קרוב לחמשים שנה נכנסתי לבית מורי ורבי ביומי חנוכה וראיתי שהדליק נרות חנוכה בשקיעת החמה ודנתי לפני מורי ורבי מדברי ר"ת ומדברי הגהות מרדכי ומדברי מרן מוהר"י קארו שצריך שידליק בצאת הכוכבים וישרו הדברים בעיניו. עכ''ל. הרי שמבואר להדיא שהמנהג הקדום היה להדליק בשקיעה ומהרי''ף ניסה לשנותו ע''פ הבנתו במרן, והיום נתהפך הדבר נהגו להדליק בשקיעה ואנו רוצים להפוך להדליק בשקיעה.

היינו טעמא, שהקבלה והמעשה הם עמודים גדולים בהוראה ובהם ראוי לתלות (רמב"פ פ"י משמיטה), ואם הלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר

ההלכה כאן אינה רופפת אלא ברורה כשמש בצהריים, ומה גם שיש מנהג גם להדליק בשקיעה, ומה גם שאם נדליק בשקיעה איננו עושים נגד מנהגינו כי כולם מדליקים בפלג המנחה של ר''ת כמבואר לעיל.

ומי לנו גדול ממרן זיע''א שכשראה שאין המנהג עולה יפה עם ההלכה ביטלו. דהנה לפי דבריך היה ראוי להתיר פאה נכרית כיון שכך המנהג וכך דעת רוב הרבנים בדורינו ומרן זצ''ל היה צריך לבטל דעתו מפניהם כי הם הרוב. אך מכיון שראה מרן שכולם טועים לא שעה לדברי הרוב וחלק עליהם והעמיד את ההלכה על תילה.
 
נערך לאחרונה:
ב"ה
לענ"ד בדברי הקודמים יש תשובות לכל הנ"ל,
והבוחר יבחר
אם מרן היה כותב בחזו''ע שיש להדליק בשקיעה [כי כך דעת מרן ורוב הראשונים והיה דוחה בזה דברי האחרונים שכתבו לא כך והיה מבטל את המנהג], האם היית חולק עליו כי זה נגד כללי ההוראה?
 
ב"ה
הייתי מנסה להבין את דעתו וללמוד בזה את כללי הפסיקה ודרכי ההוראה בכיו"ב.
אבל איני מבין כלל את השיח הזה מה היית עושה אילו וכו', בשורה תחתונה ביארתי הדק היטב מדוע לענ"ד להורות כך ולא כפי הבנתי. ועל כל דבריך יש בדברי תשובות מדוע הלכה בזה כמרן זיע"א בדווקא. אם יש טענות אפשר לטעון, אבל לשאול אילו היה כך האם היית עושה כך זה סתם הבל ושיח ללא מטרה ותוחלת.
 
אבל איני מבין כלל את השיח הזה מה היית עושה אילו
לפעמים אנו טוענים טענות לא בגלל שאנחנו מאמינם באמיתותם אלא רק בשביל לישב ולהרגיש טוב עם עצמנו, במילים אחרות שלא יעמוד לנו על המצפון. כדי לבחון את עצמנו אם אנו באמת טוענים טענה שאנו באמת מאמינים בה זו הדרך. כי הלא גם אתה ועוד חברים כאן בפורום מודים שמותר לחלוק [בדרך כבוד כמובן] השאלה מדוע זה אף פעם לא קורה, הלא כאן בדקנו את הדברים והגענו למסקנה זהה אז למה לבוא עכשיו מכיוון אחר כדי להעמיד את המנהג ואת החזון עובדיה, האם יש מצוה לישב בכל מחיר??? אם לא ענית לי בקצרה שהיית חולק על החזו''ע זאת אומרת שלא היית חולק, אלא אדרבה אם משהו היה חולק על החזו''ע ואומר שיש להדליק בצה''כ כי כך המנהג ושכ''כ הבא''ח וכ''כ... מן הסתם היו יוצאים קונטרסים שלמים של אוהבי מרן כדי להוכיח שהעיקר זה להדליק בשקיעה..... הלא כן??? עדיף לומר שאנו מתבטלים למרן במקום שאין לנו תשובות, ומי שרוצה ללכת עם האמת עד הסוף ויש לו את האומץ להיות מהספרדים הנחשונים שידליק בשקיעה ותע''ב.
 
נערך לאחרונה:
כמה פעמים אפשר לחזור על זה.
יש הבדל בין לחלוק להלכה, לבין לעשות דברים למעשה.
אתה יכול לחלוק על עצם הדברים, אבל בפועל , מה אתה עושה בבית, אתה הולך לפי הרב שלך.
מה לא ברור בזה.
דבר פשוט.
ונא לכתוב בצורה מכובדת לרבני הפורום. כבד את הבית בו אתה נמצא.
 
הלא גם אתה ועוד חברים כאן בפורום מודים שמותר לחלוק [בדרך כבוד כמובן] השאלה מדוע זה אף פעם לא קורה, הלא כאן בדקנו את הדברים והגענו למסקנה זהה אז למה לבוא עכשיו מכיוון אחר כדי להעמיד את המנהג ואת החזון עובדיה, האם יש מצוה לישב בכל מחיר??? אם לא ענית לי בקצרה שהיית חולק על החזו''ע זאת אומרת שלא היית חולק
אכן אנכי הקטן "מודה שמותר לחלוק [בדרך כבוד כמובן]", אבל אנכי הקטן סבור שיותר נכון לתלות שעדיין ריק הוא ממנו ומזה לבא להבין אמרי רבותינו ביותר, לילך בדרכם לצעוד באורחותם.
וכבר השיב המשגיח של מורי ורבי לענייני מראות הדמים, למורי ורבי, בוודאי מותר לחלוק על הרשב"א, תורה מונחת בקרן זוית, אבל לא צריך להיות טיפש לעשות את זה...
והניחא אם היינו "מוצאים" מי מהקדמונים שלא היה לנגד עיני רבותינו, או "אמבוה דספרי" שרבותינו לא ראו דבריהם, או שנתברר מן המקורות שלא היו לעיניהם "כלל חדש" שמשנה את ההכרעה לפי הדרך שלמדנו מהם עצמם, או ענין אחר שאנו יודעים שרבותינו לא היתה להם ידיעה ממנו, ולכן אנו אומרים מסתמא אילו היו יודעים מזה היו מכריעים באופן אחר. בזה אה"נ כבר לימדונו בעצמם שכן ראוי להיות חושש לזה, ואף גם זאת בהסתייגות ובזהירות הנכונה, אבל יש צד עדיפות לזה.
אולם בכה"ג שכמעט אין לנו דבר וחצי דבר ממה שלא היה לפניהם, אדרבא כל מה שאנו יודעים בזה הוא ממה שהובא בדבריהם, ומן המקורות שאליהם ציינו, עם עוד מעט חיפוש מחיפוש על פי ומתוך ועל דרך אותם מקורות שאליהם ציינו, בזה מה כוחנו יפה להכריע כפי הבנתנו כנגד הבנתם, אם לא שאנו סבורים שהעיון או החריצות שלנו יפים משלהם. וע"ז כבר נאמר דאף שאין איסור לחשוב כן, אבל לא כדאי להיות טיפש לחשוב כן.

ועל כן זוהי דרכנו, שהנכון יותר לתלות החסרון בהבנתנו את דרכו, ולהתאמץ להבין אמריו ודרכיו של מי שגדול, ללמוד ממנו ולא לשפוט דרכיו. ולא מפני שאנו סבורים שאין עוד, ושאין אפשרות לשפוט דרכיו, אלא שאנו יודעים שדרכיו הם השיא שהנחיל ה' לנו, ומכיון שאלו ואלו דבר אלקים חיים, אנו מעדיפים ללמוד את השיא במקום לשפוט אותו, שבזה הרווח נקי שלנו, ואנו המשך למנחילי ההלכה, דרבותינו בה"ג, הר"ח, הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש, הטור, הבית יוסף, המשנ"ב, ומרן זיע"א, לא בלטו ב"עיון" הגדול שלהם, ולא נתייחדו ב"הבנה" הייחודית שלהם, אלא נתעצמו בבירור דעת קודמיהם, וההכרעה ע"פ הרוח רוח אלהין קדישין רוב מנין ובנין, וע"פ כללי הפסיקה. זהו כוחם ובזה נתהוו מנחילי ההלכה ונחקקו במסורת ההוראה לדורות.

זאת מלבד דלפום דינא חיובא רמיא להכריע דווקא על פיו מי שגדול, וזה בהכרח, על דרך דברי הגמרא בעבודה זרה ז. בדין גדול בחכמה ובמנין, וכמו שביארנו בתשובה שצורפה כאן לעיל מפי ספרים וסופרים, וכדברי הרשב"א המפורשים בתשובה ח"א סו"ס רנג, שציינתי ג"כ לעיל. וכנראה לא היה הזמן לעיין בדברי רבותינו הנ"ל כמו בדברי הריטב"א הנ"ל ג"כ, ולכן חוזרים ונשנים כאן טענות מסוג זה בלי משים.
ובינתיים כל מה שאנו טוענים זה מהמקורות, ומנגד רק משיבים ומסתובבים סחור סחור בתחושות בטן בלי להתחשב במקורות המכריחים לכל מה שכתבתנו מתוך שיקול דעת ע"פ המקורות. נא לדון לענין ממה שהכרחנו לעיל מן המקורות, אפשר לדחות את דברינו, אדרבא, שמא אנו טועים, אבל שהשיח יהיה במו"מ של תורה, כלומר בהבנת המקורות, בהבאת מקורות, וכיו"ב. לא בדברים הדברים שאינם נגמרים, וזמנם זמניהם שחבל על דאבדין.

לסיום, על מנת להבין דרכנו כראוי ואז יהיה אפשר לדון במו"מ לענין, יש לעיין בקובץ המצורף כאן, מספר 4, (ולתוספת שלימות כדאי לראות גם קובץ מספר 3), וכן יש לעיין בהכרח במכתב שמובא בתחילת הקונטרס של נר חנוכה שצורף כאן, בחלק שהוא מבאר את סוגי החולקים, עיין שם.

בברכה רבה
 

קבצים מצורפים

  • 04 דרכי ההוראה בדברים שנחלקו חכמים שבדור.pdf
    341 KB · צפיות: 10
  • 03 היחס במחלוקות בין תלמידי חכמים בדעתו של מרן הרב עו...pdf
    493 KB · צפיות: 9
  • החולקים- מתוך מכתב שבריש קונטרס נק חנוכה לבחורי ישב...pdf
    1.3 MB · צפיות: 8
נערך לאחרונה:
ש הבדל בין לחלוק להלכה, לבין לעשות דברים למעשה.

זה בדיוק מה שאני אמרתי בסוף דברי, פעמים שיש טענות חזקות, ולא צריך להתאמץ לישב, אפשר להודות על האמת [כמו שעשה הרב ללוש בספרו] ולומר שלענין מעשה קשה עלי לשנות נגד רבי. אך יש לדעת שלא זו הדרך הנכונה כי מרן לימדנו שיש ללכת עם האמת עד הסוף גם למעשה, אלא שלא כולם ברי הכי להכריע, צריך לזה אומץ. ישנם ת''ח שיש להם את הכח הזה ולכן סומכים ע''ז גם למעשה ויש כאלה שזה בא להם עם הזמן. כך לדוגמא אני בצעירותי היה קשה לי לקום ולעשות מעשה בהלכות מסוימות אך במשך הזמן אחרי שלומדים הרבה ומעיינים הרבה ומדברים עם ת''ח מקבלים קצת חיזוק ומתחילים גם לבצע למעשה מה שלמדנו.

כעין זה גם בנושא הזית שעלה כאן בפורום יש להודות [אחרי שלומדים את הסוגיא ואין מה להשיב] שהזית הוא קטן, ולענין מעשה מי שקשה לו להקל שיחמיר לברך על חצי ביצה, אבל חובה עליו גם לחוש לחומרא לאידך גיסא ולא לאכול יותר מששה גרם מבלי לברך ברכה אחרונה.
 
ב"ה

והרי לדעתנו ה"אומץ" שעליו מדבר הטוען, אינו אלא "חוסר אחריות" בהוראה, או "חוסר מודעות" במעלת וגדולת רבותינו. אז מה יעזרו עוד טיעונים שיביא כאן ללא מקור. וחזרנו שוב, תחושות בטן ודמיונות בכזיב.

נא לטעון מן המקורות, אנו נושאים ונותנים ב"דברי תורה" מפי ספרים וסופרים, ואתם באים ב"דברים בטלים" סברות הכרס ופסקי הראש. את מי מענין מה המסקנות שבראש שלי או של הטוען מנגד, מה שמענין באמת זה דברי רבותינו! וכבר הבאנו מהם לרוב לכל אורך הדרך, על הראשונים ועל האחרונים.
נא להיצמד לזה, להביא מרבותינו, לדון על פיהם, ובהבנת דבריהם, ותו לא. חבל על הזמן, זה ביטול תורה גמור. נער הייתי וגם קצת בגרתי ולא ראיתי מי שחזר בו מהתובנות שלו בגלל כאלו ברבורים של ויכוחים ללא תוחלת.

לכן למעשה כאמור, יעיין במקורות שציינתי בסיום הדברים, ונישא וניתן על פיהם יחדיו בשמחה ובטוב לבב, כדרכה של תורה, כפי שיסכים הזמן בעזרת ה'.

בענין הזית מצפה לכבודו הפתעה, והרבה עבודה, ואכמ"ל...
 
חזור
חלק עליון