תפסיקו לנפנף בספר הזה בשביל להוכיח את דעת הגר״ע.
השקפה עקומה! היתר מכירה וחשמל בשבת יותר גרועים מפאה נכרית
- סטָטוּס
כל הספר הזה מגמתו להתיר פאה. איך ספר כזה יכול להעמיק בתורתו ולהוציא את האמת?
זה כבר לא "עדויות" אלא דרשה מוקלטת, ועם זה אין מה להתווכח.
וזה הובא בספר "תפארת אבות" (חלק שישי - פניני האור לציון, עמ' ל') שיצא לאור ע"י בנו הגר"א זצ"ל.
"אם שערות האשה יוצאות בחוץ, לפי הזוהר זה לא טוב. ופאה עדיף, שהיא מכסה את כל הראש. ולא נקראת הולכת וראשה פרוע, כך משמע מהרמ"א. ואפילו שיש חולקים, אנחנו פוסקים כמו השו"ע והרמ"א. אבל הבעיה היום שהפאה היא יפה, שהיא כמו בתולה ויותר יפה, זה נקרא בעיה בצניעות. ומה שיש בעיה בפאה מצד צניעות, יש גם בשמלות של היום שהרבה הולכות בלי צניעות, זה מהודק לגוף. ולפי האמת היה צריך לשנות את כל השמלות, רק איני יודע אם אשה היתה יכולה לעמוד בזה, אבל בכל אופן כך צריך. וגם אשה שהולכת עם בגדים רחבים וכיסוי ראש במטפחת, מי שלמד כתובות יודע שלפי דת יהודית צריכה שני כיסויים, אבל הציבור חלש... הדין הוא: מי שמכסה במטפחת, יותר טוב. אבל זה רק אם מכסה הכל. ומכל מקום גם פאה מותר, שהרי אם ראובן יגרש את אשתו על שאינה הולכת עם מטפחת, נפסוק שחייב ליתן כתובה, כי אינה נקראת פרועת ראש".
גם דבריו כאן עמומים יחסית (כדרכו לא לצאת בזה חזיתית נגד ידידו הטוב הגר"ע יוסף, אחר שראה שכואב לו הדבר) אבל אי אפשר להתעלם מהמשפט הכל כך ברור, "ופאה עדיף, שהיא מכסה את כל הראש".
עוד מובא שם, "כשפירסם דעתו בשו"ת אור לציון חלק א' ושמע שיצאו עוררין, התבטא: "את התשובה הזאת כתבתי אחר שיקול דעת גדול. כי דבר שמצד ההלכה הוא מותר ורק יש מקום להחמיר, אני לוקח בחשבון גם שיקולים נוספים כמו שלום בית".
ועוד יסוד נפלא מובא שם בשמו של הגרב"צ: "לתלמיד שתמה על דבריו מצד שפאה מושכת עין, הסביר רבינו שחובת כיסוי ראש לאשה אינו משום "ולפני עיור" שיש לאנשים יצר הרע ומביאה אותם ח"ו לידי הרהור, שכן לפי זה גם בתולות יהיו חייבות לכסות ראשן, אלא דין מיוחד הוא באשה שנישאת. ולכן אף שיש לשמור על הצניעות הראויה לבנות ישראל, אבל הקובע מה נחשב פרועת ראש אינו מה צנוע או מביא להרהור, אלא אם זה שער ראשה או לא".
מדובר במזכירו של הרב שהיה אחראי על קבלת קהל, העביר שאלות ותשובות וכתב את השאלה ואת התשובה בדייקנות מופלגת. בנוסף לכך, גם רואים מספרו את הסלידה האישית שלו מפאה נכרית, דהיינו - הוא האחרון שישקר בכך.
לכן, אי אפשר לדחות את דבריו בקש רק מפני שלא מתאימים לנו (וכפי שכתבתי, יש שם כמה וכמה היתרים, ואי אפשר לטעון שהכל לא מדוייק).
אני מרגיש שחבל על הדיון.
המסקנא שיוצאת לי מעמוד השער הוא - אסופת המתירים את הפאה, רשימת המתירים (כלומר יש אוסרים), ויישוב האוסרים (כלומר, גם מי שאוסר, אין לאסור כמותם), היתר הפאות הנראות כשיער טבעי (כלומר, אל תגידו שאסור), היתר הפאות מהודו (כלומר, אל תגידו שאסור)
מכאן והלאה אני יודע בדיוק מה המחבר רוצה לעשות (להתיר פאה) ומה הוא לא רוצה לעשות (לאסור פאה).
אם זה לא מגמתיות וסתימות השכל, אני לא יודע מה כן.
לא כתבתי את הטענה מפני ״שׁזה לא מתאים לנו״, אלא שזה לא ספר הגר״ע. ואיך אפשר להוציא שהוא מתיר מהספר הנ״ל, כשכת״י שיצאו בשנות מאוחרות לחייו של מרן (ומפורסמות ביבי״א) חוזרות שוב ושוב על שעמד לאסור את הפאה?
מתוך אלפי שאלות שהגיעו לפתחו על פא״נ, כולי האי ואולי 20 מהם מרן התיר פאה, ומזה להוכיח על דעתו הרמה?
אין לך זילות גדולה מזו.
מרן בוכה בשמיים על מי שעושה כזאת.
לא היתה לי בעיה עם הספר אם הוא היה כותב כך:
ספר
חן וכבוד
בירור הפוסקים בהיתר או איסור הפאה
תשובות המתירים | תשובות האוסרים
קושיות והשגות על ב׳ הצדדים
בירור האם פאה עדיפא על מטפחת
בירור פאה הנראית כשיער טבעי
בירור פאות מהודוץ
אם זה היה כתוב בצורה כזו, ניחא
אך בצורה שבה הוא כתב, אני מבין שהוא מגמתי, ולעולם לא יראה צד למה אסור
השאלה היא לא ״מה המסקנא״, אלא איך הספר מציג את עצמו
לשם ההבדל, הנה עמוד השער של הילקו״י על פא״נ:
הראשל״צ לא קבע שום הלכה בשער הספר
אתה כן יכול להבין לאיפה הרוחות נושבות, אבל לא ״אוסף האוסרים וטענות על המתירים״
(אם כבר, לולא הייתי יודע את דעת הגר״ע, אולי לא הייתי מחליט בדעתי שהראשל״צ אוסר לגמרי את הפאה)
אברהם אוחיון
Active member
הוא לא מגמתי.
אלא זה כל מטרת הספר להעמיד ולברר את השיטות שמתירים פא"נ.
לאחר שנים שלאחר התעמולה המטורפת נגד מי שהעז להתיר והמון אברכים הרגישו פושעים שנשותיהם פרוצןת הספר הנ"ל בא במטרה ברורה בשביל להעמיד שהדעה המתירה היא ברורה וחזקה ואינה בדיעבד.
את הסברות לאסור הוא השאיר לספר שתכתוב להמיד את שיטת מרן זיע"א.
אברהם אוחיון
Active member
סתרת את עצמך מיניהו ביה
אם כל מטרת הספר זה להעמיד את השיטות המתירים, ברור שלפי דעתו אין שיטה שאוסרת.
אם אתה לא מבין את המושג ״מגמתיות״, חבל על הדיון בינינו.
אויש.
ואז אלו כמו @עובר ושב שהבינו שחן וכבוד לא הותיר זכר לאיסור פא״נ בדעת מרן, יבואו ויצאו על כל מי שמעמיד את שיטתו.
מציאות שזה מה שמתרחש כעת בנושא.
מסופקני אם זו כוונתו. יש הרבה זילות וחוסר העמקה בדברי מרן בחיבור הנ״ל, ולא צריך לראות את רובו אלא רק את הקטגוריה של ״קושיות על היביא אומר״, ואיך שהוא מזלזל באינטליגנציה של כל מי שמעז ליישב את הקושיות הנוראות שלו.
שוב פעם אני מרגיש שאני צריך להסביר את עצמי בדבר שכתבתי במפורש.
חן וכבוד מצהיר בשער שלו את המטרה של הספר שלו.
ילקוט יוסף לא מצהיר את המטרה אלא רק שהוא הולך לברר את הדינים שהוא מציג בשער.
הבדל עצום לכל בר דעת. ומציג לך כמה חן וכבוד מגמתי לעומת הילקוט יוסף.
אברהם אוחיון
Active member
ועם כל זה מרן זיע"א כתב בהסכמתו שא"א לסמוך על ספר זה!!!
ואם תסמוך על ספר זה, יש שם היתר שלא יעלה על הדעת.
וכבר מרן הראש"ל שליט"א בשו"ת הראש"ל העיר ע"ז.
- סטָטוּס
