נלענ"ד דעיקר הנידון הוא - האם האזעקה מפריעה למתפלל או לא.
גם אם תאמר שמבחינת הסבירות אין סיכוי שיפול טיל, מ"מ פוק חזי דכשיש אזעקה איכא בהלה טפי, ולכה"פ סיבה מספקה לומר דהוי דבר הטורד בתפילה.
לדוגמא אם יהיה בסמיכות לביהכנ"ס רעש אימתני הבוקע מתוך רמקול, וכו"ע ידעי דאין בו שום סכנה אמיתית, אלא רק טירדה גדולה מאוד - ודאי דשרי לעבור מאותו מקום למקום אחר בו אין את אותו המטרד.
בקיצור - השאלה היא לא כמה סכנה יש בעת האזעקה, אלא כמה טירדה בתפילה יש בעת האזעקה, ולפי"ז נראה דאין הכי נמי אם יהיה מצב בו כולם יתרגלו לאזעקות ולא יהוו טירדה בתפילה אכן אולי הדין ישתנה. ונ"ל דהדברים פשוטים.
ואגב גררא פעם שאלתי ת"ח אי שרי להוציא ילד בוכה מביהכנ"ס כשמפריע באמצע עמידה. ענה הת"ח - זה לא בגדר שרי או לא שרי, אלא - חייב להוציאו כיון שמפריע.
