• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • שימו לב: ניתן לשלוח (בקובץ וורד) יישובים ומערכות בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, לקובץ בית יוסף תשפ"ו. למייל: office@moreshet-maran.com עד לחג השבועות תשפ"ו. אין התחייבות לפרסם, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום. ניתן גם לשלוח מכתבים והערות על הגליונות הקודמים.

שימוש במגבונים דעת הרשל"צ שליט"א במכתב

הצג קובץ מצורף 13876
מישהו יודע אם אכן כך המציאות? וממילא מה העולה מן האמור

?
למה אתה לא שואל אותי? חחח
כתבתי למרן שליט"א במכתב (עוד היה בהתחלה את האפשרות לשאול מידי חודש בחודשו בקובץ בית יוסף, ובסוף הפנו ללשכה כי זו היתה הערה כביכול בלי להתכוון על מה שכתב בילקוט יוסף, כי יצא לא לפי דבריו שם. כי העתקתי את דברי הרב חיים יוסף דוד אברג'ל בשו"ת שבת המלכה, שכתב כמה וכמה טעמים להתיר בזה. ובין הטעמים כתב שהוא עשה בדיקה ורוב המגבונים רק נקראים מגבוני בד.
השאלה הזו תרתי אחריה הרבה זמן, והדברים האמורים ענה לי שעשה בדיקה בשטח גם חתנא דבי נשיאה הרב אהרון בוטבול.
 
למה אתה לא שואל אותי? חחח
כתבתי למרן שליט"א במכתב (עוד היה בהתחלה את האפשרות לשאול מידי חודש בחודשו בקובץ בית יוסף, ובסוף הפנו ללשכה כי זו היתה הערה כביכול בלי להתכוון על מה שכתב בילקוט יוסף, כי יצא לא לפי דבריו שם. כי העתקתי את דברי הרב חיים יוסף דוד אברג'ל בשו"ת שבת המלכה, שכתב כמה וכמה טעמים להתיר בזה. ובין הטעמים כתב שהוא עשה בדיקה ורוב המגבונים רק נקראים מגבוני בד.
השאלה הזו תרתי אחריה הרבה זמן, והדברים האמורים ענה לי שעשה בדיקה בשטח גם חתנא דבי נשיאה הרב אהרון בוטבול.
אז מה מסקנא?
סתם מגבון מותר לגדול בשבת או אסור?
צריך לראות ממה עשוי או לא משנה מה כתוב עליו
 
בילקו"י הנדפ"מ שבת כרך ב' עמ' קפ"א כתב:
יש אומרים שמותר לקנח בנחת תינוק שעשה צרכיו במגבון [ממחטה לחה]. ובמחוברים יפרידם מערב שבת. וכן מותר להרטיב נייר טואלט ולקנח בו בנחת בשבת, ואין בזה חשש סחיטה. ויש חולקים. והמיקל במקום צורך יש לו על מה לסמוך.

בהערות למטה הרחיב בנידון, ואין לי את האפשרות כרגע לעיין ולהעתיק. רק אעתיק מה שסיים בסוף: (ויתכן שיש לקרוא גם את מה שקדם לכך).
ולפ"ז נמי אתי שפיר דאף לגדול מותר מעיקר הדין לקנח, ואפי' אם לא היה מקנח בנחת, אלא שכדרכו בקודש כשכתב את ההלכה למעשה למעלה, לא כתב עד קצה גבול ההיתר, אלא כתב להקל רק בנחת, כדי להרחיק מן האיסור עוד יותר. אבל למעשה אפי' מי שבטעות אירע שלא היה בנחת, לא עבר איסור, שהוא רק לכתחילה שאין לקנח כי אם בנחת.
 
בילקו"י הנדפ"מ שבת כרך ב' עמ' קפ"א כתב:
יש אומרים שמותר לקנח בנחת תינוק שעשה צרכיו במגבון [ממחטה לחה]. ובמחוברים יפרידם מערב שבת. וכן מותר להרטיב נייר טואלט ולקנח בו בנחת בשבת, ואין בזה חשש סחיטה. ויש חולקים. והמיקל במקום צורך יש לו על מה לסמוך.

בהערות למטה הרחיב בנידון, ואין לי את האפשרות כרגע לעיין ולהעתיק. רק אעתיק מה שסיים בסוף: (ויתכן שיש לקרוא גם את מה שקדם לכך).
ולפ"ז נמי אתי שפיר דאף לגדול מותר מעיקר הדין לקנח, ואפי' אם לא היה מקנח בנחת, אלא שכדרכו בקודש כשכתב את ההלכה למעשה למעלה, לא כתב עד קצה גבול ההיתר, אלא כתב להקל רק בנחת, כדי להרחיק מן האיסור עוד יותר. אבל למעשה אפי' מי שבטעות אירע שלא היה בנחת, לא עבר איסור, שהוא רק לכתחילה שאין לקנח כי אם בנחת.
איזה תלמיד חכם רק הספר יצא וכבר עברת עליו. מדהים. זכינו שיש לנן באשדוד כזה צדיק
 
בילקו"י הנדפ"מ שבת כרך ב' עמ' קפ"א כתב:
יש אומרים שמותר לקנח בנחת תינוק שעשה צרכיו במגבון [ממחטה לחה]. ובמחוברים יפרידם מערב שבת. וכן מותר להרטיב נייר טואלט ולקנח בו בנחת בשבת, ואין בזה חשש סחיטה. ויש חולקים. והמיקל במקום צורך יש לו על מה לסמוך.
מעניין מאוד, בד"כ בהלכה למעלה משתדל להעתיק את לשון מרן זיע"א בדיוק.
 
בחזו"ע דן לגבי קטן משום שבהע' צירף גם את הסברא שהוא חולה שיש בו סכנה ובזה הוא יותר בשופי, אך לפי הסברות שם אין שום חילוק וגם לגדול שרי אם עושה בנחת שהוא פ"ר בתרי דרבנן, וכך ענה מפורש בתשו' כת"י שה"ה גדול שרי.
מצר"ב להרחבת העניין.
מש''כ הרב ללוש לבאר מדוע הוי דרבנן יש לפקפק .
 
איזה תלמיד חכם רק הספר יצא וכבר עברת עליו. מדהים. זכינו שיש לנן באשדוד כזה צדיק
א. אני משתדל לעבור לפחות מלמעלה על רוב הנושאים. (כמו שניתן לראות כאן).
ב. חלק מהנושאים שנידונו בפורום אני מחפש בתוכן אם כתב בהם בכדי לציין זאת.
ג. ספציפית על הנושא הנ"ל, התקשר אלי מישהו בקשר למה שכתב בספר החדש, לכן קצת בדקתי וכתבתי מה שכתבתי.
 
בילקו"י הנדפ"מ שבת כרך ב' עמ' קפ"א כתב:
יש אומרים שמותר לקנח בנחת תינוק שעשה צרכיו במגבון [ממחטה לחה]. ובמחוברים יפרידם מערב שבת. וכן מותר להרטיב נייר טואלט ולקנח בו בנחת בשבת, ואין בזה חשש סחיטה. ויש חולקים. והמיקל במקום צורך יש לו על מה לסמוך.

בהערות למטה הרחיב בנידון, ואין לי את האפשרות כרגע לעיין ולהעתיק. רק אעתיק מה שסיים בסוף: (ויתכן שיש לקרוא גם את מה שקדם לכך).
ולפ"ז נמי אתי שפיר דאף לגדול מותר מעיקר הדין לקנח, ואפי' אם לא היה מקנח בנחת, אלא שכדרכו בקודש כשכתב את ההלכה למעשה למעלה, לא כתב עד קצה גבול ההיתר, אלא כתב להקל רק בנחת, כדי להרחיק מן האיסור עוד יותר. אבל למעשה אפי' מי שבטעות אירע שלא היה בנחת, לא עבר איסור, שהוא רק לכתחילה שאין לקנח כי אם בנחת.
והנה אחר שסיים לדון בחזו"ע בהערה לגבי קטן כאמור, שוב כתב (בעמ' קנד), שכעת נודע לו שהמגבונים עשויים מסיבים סניטטיים, כלומר מבד, וע"ז כתב, דלפ"ז יש עוד נימוקים להתיר, שהרי לפי תהליך היצור שלהם פנים חדשות באו לכאן, ואינם עוד בגדר גידולי קרקע. וכן הוסיף להתיר מטעם נוסף שכתב הגרש"ז אוירבך דכיון שאינו מפרק כדי להשתמש בהיוצא ממנו, אלא הפירוק הוא ההשתמשות, וגם הבלוע וגם מה שבחוץ הכל הולך לאיבוד, אפשר שא"ז סרך של מפרק, שאין דישה בדבר שמתחילה ועד סוף הוא לאיבוד מן העולם, ע"כ. ושוב כתב מדיליה (בעמ' קנה), שנראה דאע"פ שיש לו צורך בלחות שבממחטה, ונהנה ממנה בטרם ישליכנה לאיבוד, אעפ"כ כיון שבסופו של דבר כל הממחטה הולכת לאיבוד, ש"ד. וראיה לזה ממ"ש הריטב"א בדין פציעת זיתים (שבת נ:), ושכ"כ הרשב"א והמרדכי בשם רבנו יצחק, ושכן פירשו התוס' והרמב"ן והרא"ש ובחידושי הר"ן בשם רבנו האי גאון והרא"ה, ע"ש. וסיים על דבריהם, ומוכח מהכא דלא חיישי' משום סחיטה, כיון שלבסוף הולך לאיבוד. (וצ"ל שכוונתו כיון שהכל עם הזיתים ומימיהם הולך לאיבוד, ול"ד למחלוקת הראשונים שהובאה בב"י סי' שכ בסוחט לאיבוד כשהדבר הנסחט אינו הולך לאיבוד).

ולפ"ז נמי אתי שפיר דאף לגדול מותר מעיקר הדין לקנח, ואפי' אם לא היה מקנח בנחת, אלא שכדרכו בקודש כשכתב את ההלכה למעשה למעלה, לא כתב עד קצה גבול ההיתר, אלא כתב להקל רק בנחת, כדי להרחיק מן האיסור עוד יותר. אבל למעשה אפי' מי שבטעות אירע שלא היה בנחת, לא עבר איסור, שהוא רק לכתחילה שאין לקנח כי אם בנחת.
 
א. אני משתדל לעבור לפחות מלמעלה על רוב הנושאים. (כמו שניתן לראות כאן).
ב. חלק מהנושאים שנידונו בפורום אני מחפש בתוכן אם כתב בהם בכדי לציין זאת.
ג. ספציפית על הנושא הנ"ל, התקשר אלי מישהו בקשר למה שכתב בספר החדש, לכן קצת בדקתי וכתבתי מה שכתבתי.
אשריך
 
בהערות למטה הרחיב בנידון, ואין לי את האפשרות כרגע לעיין ולהעתיק. רק אעתיק מה שסיים בסוף: (ויתכן שיש לקרוא גם את מה שקדם לכך).
ולפ"ז נמי אתי שפיר דאף לגדול מותר מעיקר הדין לקנח, ואפי' אם לא היה מקנח בנחת, אלא שכדרכו בקודש כשכתב את ההלכה למעשה למעלה, לא כתב עד קצה גבול ההיתר, אלא כתב להקל רק בנחת, כדי להרחיק מן האיסור עוד יותר. אבל למעשה אפי' מי שבטעות אירע שלא היה בנחת, לא עבר איסור, שהוא רק לכתחילה שאין לקנח כי אם בנחת.
כאן הובא צילום.
 
והנה אחר שסיים לדון בחזו"ע בהערה לגבי קטן כאמור, שוב כתב (בעמ' קנד), שכעת נודע לו שהמגבונים עשויים מסיבים סניטטיים, כלומר מבד, וע"ז כתב, דלפ"ז יש עוד נימוקים להתיר, שהרי לפי תהליך היצור שלהם פנים חדשות באו לכאן, ואינם עוד בגדר גידולי קרקע. וכן הוסיף להתיר מטעם נוסף שכתב הגרש"ז אוירבך דכיון שאינו מפרק כדי להשתמש בהיוצא ממנו, אלא הפירוק הוא ההשתמשות, וגם הבלוע וגם מה שבחוץ הכל הולך לאיבוד, אפשר שא"ז סרך של מפרק, שאין דישה בדבר שמתחילה ועד סוף הוא לאיבוד מן העולם, ע"כ.
לרב החשוב @אושרי רביב ולשאר רבני הפורום הנכבד

ישנם לי כמה הערות על מה שכתבתם, לא אכנס ל- הכל כרגע אלא אתמקד בשתי נקודות בנתיים, [אשתדל לתמצת כמה שאוכל כדי לא להכביד]

א
גבי ההוכחה מהסוגייא דפוצע זיתים, א"א להוכיח משם שום כלום,

והסבה- דהא ישנם כמה ראשונים להדיא דכתבו דאף שאזיל לאיבוד יש איסור של סוחט דרבנן, ואעפ"כ בסוגייא של לחוף זיתים התירו.

אם זה הר"ן בסוגייא של מסוכרייתא כותב להדיא שביין ושמן אף שאזיל לאיבוד יש שם של סחיטה, ואעפ"כ בסוגייא של לחוף זיתים שרי??

וכן הוא ברמב"ן שבת קיא, כתב להדיא שיין ושמן שהולכים לאיבוד אסור סחיטה, ואעפ"כ בזיתים הוא התיר לחוף??

וכן הוא ברא"ש- בסוגייא של מסוכרייתא אוסר יין ושמן אף שאזיל לאיבוד ואעפ"כ בסוגייא של לפצוע זיתים מתיר.

וכן הוא בטור- בסוגייא של מסוכרייתא אוסר אף שאזיל לאיבוד ואעפ"כ בסי' שכ"ו גבי פוצע זיתים הוא מתיר?

וביותר קשה הוא בריטב"א גופיה- שמתיר בלחוף זיתים מפני דאזיל לאיבוד

והרי הוא עצמו להדיא בסוגייא כתובות ו' גבי איסור סוחט כותב להדיא דצריך ב' תנאים כדי להתיר גם שילך לאיבוד, וגם שלא יהיה זיתים וענבים

ואעפ"כ כאן בזיתים התיר כשאזיל לאיבוד, סתירה מיניה וביה??



ולכן על כרחינו- דאין שום קשר בין סוגייא זו דחף זיתים להביא ראיה לסחיטה כשאזיל לאיבוד.

והסבה דשם שרי- יש שתי סבות לכך, א. דמבחינה טכנית ומציאותית א"א להוציא שמן מזיתים מבלי לבשלם או לכובשם [מה שנקרא היום שמן בכבישה קרה], כך זה המציאות תנסה לקחת זית מהעץ אפי' שהוא בשל לא יצא לך שמן אלא רק לחלוחית.

ולכן כשאתה לוקח זית שהייעוד שלו זה להוציא ממנו שמן, ועתה במקום זה אתה רק מוציא לחלוחית גרידא בכה"ג התירו ולא נקרא סוחט

ב. ע"פ ספר התרומה בסי' רמ"ד- שנדרש לכך, דאיך שרי לפצוע זיתים ומה עם סוחט יעו"ש, דזה היתר ספיציפי ונקודתי לפוצע זיתים כדי לחוף פניו, ואין להשליך משם ולהקיש משם להיתר סוחט שאזיל מעלמא.

ב

מה נענה על סוגייא מפורשת שבת קמג. גבי ספוג לקנח את השולחן דאסור משום סוחט.

וזה בדיוק שוה למגבונים , ספוג לנגב שולחן = למגבון לנגב אדם

דינא דגמ' דיש בזה איסור סוחט במגבון.
 
בזכרוני ששמעתי בשיעור מהרב אלקנה ישראל שיש תחת ידו כתב יד מאוחר ממרן זצ"ל,
שמתיר להשתמש במגבונים גם בחוזק, וחזר בו ממש"כ בחזו"ע.
הרב אלקנה כתב ספר שרובו עוסק בזה.


עריכה:
כעת מצאתי בספרו 'אבא בם' ח"ג בזה"ל:

1741768757297.png
 
נערך לאחרונה:
חזור
חלק עליון