זמן רבינו תם: מרן השו"ע נהג כרבינו תם לקולא בכניסת שבת?

[בניהו שמש]

אז באופן היפותטי, אם אני מצליח לראות ג׳ כוכבים בינונים ביום, האם זה נחשב כעת צאה״כ?

גמ' מפורשת אומרת שהג כוכבים הם בינונים וכאלה שלא נראים ביום. זה הגדרים היחידים בענין הככבים שמצינו בש'ס.

לכו״ע צריך להיות מציאות של שקיעה, לא ייתכן שאם אני רואה ג׳ כוכבים כבר בתחילת השקיעה

כוכבים גדולים אולי כן
אבל אנן בעינן בינונים

(ואפשר לראות, אגב)

לא 'בינונים', מה שרואים בשקיעה זה לא נחשב כי זה כוכבים גדולים

זה כבר יחשב לילה.

לכן באו חז''ל וגילו לך ששיעור ביה''ש הוא ג' רבעי מיל, ורק אז יוצאים הכוכבים, אבל השיעור משתנה לפי המקום והזמן, ומה שדיברו חז''ל באופק א''י בימי ניסן ותשרי כמ''ש הגר''א

אז אם לצורך העניין אני אצא ואספור ג׳ כוכבים בינונים לפני הגאונים, זה אומר שהלכה לא כהגאונים?

אין מציאות כזאת
אבל כשרואים חושך אפילה ורואים אלפי כוכבים בכל הגדלים, תמוה לומר שעדיין לא נראים 3 כוכבים בינונים (וקטנים מאן דכר שמיה)

שים לב שר״ת לא בא לומר לנו מתי מגיע צאה״כ, אלא בא להגדיר לנו את השקיעה.

היינו הך, כי צה''כ חייב להיות ג''ר מיל אחר שקיעה

השאלה היא לא האם המציאות היא מותאמת לר״ת, אלא איזו מציאות ר״ת מדבר. (כלומר, לא האם ר״ת תואם את המציאות, אלא איזו מציאות ההלכה של ר״ת מתארת)
ויתרה מזו, האם נוכל לסמוך על איך שאנחנו מבינים את המציאות בשביל לחלוק על ר״ת.

אין הגיון לחשוב ששעה וחצי ושעתיים אחרי השקיעה נראים 'רק' 3 כוכבים בינונים, לפי''ז לך תדע מתי יראו ככבים קטנים, קטנים ורצופים וכו'
למה לי קרא סברא הוא
אלא כנראה הביאור בדברי ר''ת הוא ביאור אחר (ע''ע שיטת המנחת כהן) או כדברי הגר''א

 

[לביא]

לא 'בינונים', מה שרואים בשקיעה זה לא נחשב כי זה כוכבים גדולים

היום ב-19:20 שללוחות זה עדיין שקיעה, הסתכלתי בשמיים וראיתי כוכבים מכל הסוגים (ירושלים)

אין הגיון לחשוב ששעה וחצי ושעתיים אחרי השקיעה נראים 'רק' 3 כוכבים בינונים, לפי''ז לך תדע מתי יראו ככבים קטנים, קטנים ורצופים וכו'

אבל קודם לכן אמרת לי שכוכבים בינונים הם אלו שלא נראים ביום, שמא אחרי השקיעה דר״ת יש כוכבים שלא רואים קודם לכן. שהרי לפי שיטתו עד סוף שקיעה ראשונה זה עדיין יום.

 

[לביא]

אבל כשרואים חושך אפילה ורואים אלפי כוכבים בכל הגדלים, תמוה לומר שעדיין לא נראים 3 כוכבים בינונים (וקטנים מאן דכר שמיה)

אני לא גר באיזור גבוה בירושלים, אך אני גר בקומה רביעית (קומה אחרונה) ועם נוף לכיוון רמאללה, ושעה וחצי אחרי השקיעה אני עדיין רואה שמץ של אור, אז חושך אפילה זה ודאי לא.

 

[יואח]

זה לא מה ששאלתי.
אני שאלתי - מי מורה לי איך לקיים את ההלכה, הפוסקים או המציאות?

יש 2 הנחות מוסכמות:
א. הפוסקים מורים לנו את ההלכה.
ב. הפוסקים ודאי לא סותרים את המציאות.
אנחנו צריכים להבין איך הפוסקים מסתדרים עם המציאות, וגם לנהוג כדבריהם. זה לא סותר.
והנה בסופו של דבר נשתרשה הלכה ברוב מוחלט של תפוצות ישראל כהפוסקים שמותאמים עם המציאות הנראית לעיניננו.

 

[יואח]

(בסוגריים. הרב @לביא מדוע אינך עונה לי להודעות הפרטיות, או עכ"פ כאן באשכול, סכ"ה אני רוצה לדעת שאתה מוחל ולא מקפיד אם דברתי חריף מדי בעניין הפפשודו, אודה לך אם תענה...)

 

[לביא]

יש 2 הנחות מוסכמות:
א. הפוסקים מורים לנו את ההלכה.
ב. הפוסקים ודאי לא סותרים את המציאות.
אנחנו צריכים להבין איך הפוסקים מסתדרים עם המציאות, וגם לנהוג כדבריהם. זה לא סותר.
והנה בסופו של דבר נשתרשה הלכה ברוב מוחלט של תפוצות ישראל כהפוסקים שמותאמים עם המציאות הנראית לעיניננו.

אניח לזה כי באמת אינני ג״כ מבין איך ״מאבחנים את המציאות״.
שורה תחתונה: האם כשבחנתם/בוחנים את המציאות, האם בחנתם רק את ההתחלה של הלילה, או אפילו את זמן ר״ת?
כי רוב מה שראיתי זה אנשים שמנסים להפריך את ר״ת ממציאות ההתחלה של הלילה, אך לא בודקים מה המציאות כשמגיע זמן ר״ת.

(בסוגריים. הרב @לביא מדוע אינך עונה לי להודעות הפרטיות, או עכ"פ כאן באשכול, סכ"ה אני רוצה לדעת שאתה מוחל ולא מקפיד אם דברתי חריף מדי בעניין הפפשודו, אודה לך אם תענה...)

יש לי התראה של הודע״פ, ואינני רוצה להכנס לתא ההודעות ושיוסר ההתראה, שמא יש הודעו״פ שצריכות יותר תשומת לב, ובלי ההתראה אני בד״כ שוכח, אז אני מחכה לזמן טוב לפתוח אותו.
עכ״פ הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס והקניט אותי או שחטא כנגדי בין בגופי בין בממוני בין בכל אשר לי.

 

[יואח]

אז באופן היפותטי, אם אני מצליח לראות ג׳ כוכבים בינונים ביום, האם זה נחשב כעת צאה״כ?
לכו״ע צריך להיות מציאות של שקיעה, לא ייתכן שאם אני רואה ג׳ כוכבים כבר בתחילת השקיעה (ואפשר לראות, אגב) זה כבר יחשב לילה.

אז אם לצורך העניין אני אצא ואספור ג׳ כוכבים בינונים לפני הגאונים, זה אומר שהלכה לא כהגאונים?
שים לב שר״ת לא בא לומר לנו מתי מגיע צאה״כ, אלא בא להגדיר לנו את השקיעה.
השאלה היא לא האם המציאות היא מותאמת לר״ת, אלא איזו מציאות ר״ת מדבר. (כלומר, לא האם ר״ת תואם את המציאות, אלא איזו מציאות ההלכה של ר״ת מתארת)
ויתרה מזו, האם נוכל לסמוך על איך שאנחנו מבינים את המציאות בשביל לחלוק על ר״ת.

כמובן יש מציאות של כוכבים לפני שקיעה, אך אלו כוכבים שלא עומדים בגדרים של צאה"כ. (יש ע"ז מאירי ועוד).

כולם מסכימים איתך שר"ת התחיל מיישוב שיטת ר' יהודה, אך מוכרח שגם ר"ת התאים זאת איכשהו גם למציאות, וזה שאלה שנתחבטו בה הפוסקים מקדמת דנא.

אנחנו יכולים לסמוך על המציאות כמו שאנחנו רואים אותה כדי לחלוק על ר"ת בזמן שאנו מגובים בגאונים, ברמב"ם, בגר"א, בחזו"א וכו'...

 

[יואח]

אניח לזה כי באמת אינני ג״כ מבין איך ״מאבחנים את המציאות״.
שורה תחתונה: האם כשבחנתם/בוחנים את המציאות, האם בחנתם רק את ההתחלה של הלילה, או אפילו את זמן ר״ת?
כי רוב מה שראיתי זה אנשים שמנסים להפריך את ר״ת ממציאות ההתחלה של הלילה, אך לא בודקים מה המציאות כשמגיע זמן ר״ת.

אני אישית מציע לך ללכת למצפה רמון (אני עשיתי את זה ), עכשיו זה גם בין הזמנים תוכל לקחת את כל המשפחה לטיול.
מ"מ שם תיווכח לראות שבזמן ר"ת כבר יש אלפי כוכבים בשמיים לרוב ממש כמו שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו.
גדולים,בינוניים,קטנים,ופיצים.

 

[לביא]

אני אישית מציע לך ללכת למצפה רמון (אני עשיתי את זה ), עכשיו זה גם בין הזמנים תוכל לקחת את כל המשפחה לטיול.
מ"מ שם תיווכח לראות שבזמן ר"ת כבר יש אלפי כוכבים בשמיים לרוב ממש כמו שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו.
גדולים,בינוניים,קטנים,ופיצים.

אבל לא זה מה שאני חפץ.
אני רוצה שכל הבוחנים את הכוכבים למיניהם, יסתכלו על השמיים מתחילת השקיעה עד סוף זמן ר״ת, ויבוא ויאמוד כמה כוכבים התווספו אחר ר״ת.
אני מודע לכך שיש הרבה כוכבים בזמן ר״ת, השאלה היא מה גדר בינונים לר״ת.
במקום לנסות להפריך את ר״ת מהמציאות, בוא ננסה משהו אחר, בוא ננסה להוכיח את ר״ת. בוא נחפש כוכבים שייתכן שעדיין לא עלו לפני ר״ת, ואולי להם יקרא ״בינונים״.

 

[יואח]

אבל לא זה מה שאני חפץ.
אני רוצה שכל הבוחנים את הכוכבים למיניהם, יסתכלו על השמיים מתחילת השקיעה עד סוף זמן ר״ת, ויבוא ויאמוד כמה כוכבים התווספו אחר ר״ת.
אני מודע לכך שיש הרבה כוכבים בזמן ר״ת, השאלה היא מה גדר בינונים לר״ת.
במקום לנסות להפריך את ר״ת מהמציאות, בוא ננסה משהו אחר, בוא ננסה להוכיח את ר״ת. בוא נחפש כוכבים שייתכן שעדיין לא עלו לפני ר״ת, ואולי להם יקרא ״בינונים״.

רעיון מעניין, אבל מאוד קשה לומר כך:
1. אתה צריך למצוא ממש בזמן צאה"כ של ר"ת 3 כוכבים שעולים, שבכל הכוכבים שעלו לפניהם אין כוכבים בינוניים כמוהם, וזה לא נראה מציאותי למי שעשה את הטיול המומלץ לעיל.
2.התורה ניתנה לבני אדם, ובודאי לפי השיטה הנ"ל, בן אדם נורמאלי מהשורה, שלא מסתובב עם טלסקופ בכיס ואין לו דוקטורט באסטרונומיה, לא יוכל לדעת לעולם מתי צאה"כ, שא"א להבחין ב3 כוכבים מהסגנון שהצעת גם בהנחה שהם קיימים.

 

[לביא]

1. אתה צריך למצוא ממש בזמן צאה"כ של ר"ת 3 כוכבים שעולים, שבכל הכוכבים שעלו לפניהם אין כוכבים בינוניים כמוהם, וזה לא נראה מציאותי למי שעשה את הטיול המומלץ לעיל.

רעיון שעלה לי לראש זה לשים מצלמת וידאו על השמיים כשיש שעון בסרטון ותויות המורות על כל זמן (שקיעה, גאונים, ר״ת)

2.התורה ניתנה לבני אדם, ובודאי לפי השיטה הנ"ל, בן אדם נורמאלי מהשורה, שלא מסתובב עם טלסקופ בכיס ואין לו דוקטורט באסטרונומיה, לא יוכל לדעת לעולם מתי צאה"כ, שא"א להבחין ב3 כוכבים מהסגנון שהצעת גם בהנחה שהם קיימים.

שוב, לו היה הפסיקה כר״ת, עד שקיעה ראשונה זה עדיין יום, כל זמן שאתה רואה אור שמש אפילו כשגוף החמה מכוסה מעינינו, אין ענין לר״ת אפילו להסתכל בכוכבים.
איך אפשר להפריך את ר״ת כשמתעלמים מההנחה הזו?

 

[ממרן עד מרן]

כל זמן שאתה רואה אור שמש אפילו כשגוף החמה מכוסה מעינינו, אין ענין לר״ת אפילו להסתכל בכוכבים.

אין דבר כזה, גם מי שפסק כר"ת, תמיד כתב שצריך להסתכל בכוכבים

ואפי' בשו"ע גופיה, בכל מקום שדיבר תלה זאת בכוכבים.

סימן רלה סעיף א'- זמן קריאת שמע בלילה משעת יציאת שלשה כוכבים קטנים, ובב"י- ביאר שם בשם ר' יונה דמעיקר הדין צריך ג' כוכבים בינונים אלא מאי כיון שלא בקיאין להבדיל בין גדולים לבינוניים נקטינן קטנים.

סימן רמט סעיף ד'- אם קיבל עליו להתענות בער"ש צריך להתענות עד צאת הכוכבים וכו'.

סימן רצג סעיף ב'- צריך לזהר מלעשות מלאכה עד שיראו שלשה כוכבים קטנים ולא יהיו מפוזרים אלא רצופים, ובב"י שם מבואר דרק לענין צאת שבת הצריכו את הרצופים מדין תוספת שבת.

סימן תפט סעיף ב'- אם טעו ביום המעונן ובירכו על ספירת העומר וכו' והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים וכן ראוי לעשות.

סימן תקסב סעיף א'- כל תענית שלא שקעה עליו חמה דהיינו שלא השלימו עד צאת הכוכבים אינו תענית.

וכן שם סעיף ב'- יש אומרים שמי שרגיל להתענות בעשרת ימי תשובה וכו' אין צריך להתענות עד צאת הכוכבים.

וכן שם סעיף ג'- יחיד שקיבל עליו תענית סתם בערב שבת צריך להתענות עד צאת הכוכבים.

וכן שם סעיף ד'- תענית חלום צריך להתענות עד צאת הכוכבים.

סימן תרכד סעיף ב'- צריך להוסיף מחול על הקודש גם ביציאתו שימתינו מעט אחר צאת הכוכבים.

וכן ביור"ד.​

סימן רסב סעיף ה'- אם נולד כשהיו נראים ברקיע כוכבים קטנים מאוד יש לסמוך על הכוכבים לספק למול למחרת וכו' ואע"פ שהיה הרקיע מזהיר כעין אורה של יום.

וכן שם סעיף ו'- אם לאלתר כשהוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור נראו שלשה כוכבים בינוניים יש לסמוך עליהם שהוא לילה אפי' הוא למחר שבת.

וכן בחו"מ​

סי' של"א סעיף א' ברמ"א- לא היה מנהג בעיר או שאמר להן אני שוכר אתכם כדין תורה חייבים לצאת מביתם בזריחת השמש ולעשות במלאכה עד צאת הכוכבים.

 

[יואח]

שוב, לו היה הפסיקה כר״ת, עד שקיעה ראשונה זה עדיין יום, כל זמן שאתה רואה אור שמש אפילו כשגוף החמה מכוסה מעינינו, אין ענין לר״ת אפילו להסתכל בכוכבים.

אין מי שהעלה על דעתו שיש אפשרות להתעלם מהכוכבים באיזה שהוא שלב.

בכל מקרה, התורה ודאי ניתנה לבני אדם ולא למלאכי השרת, ואי אפשר לומר שהגמרא התכוונה ל3 כוכבים מיוחדים בגודל מאוד ספציפי ומסוים (ושיוצאים בזמן מאוד מסוים ואין בלתם) ,ורק הם נקראים בינוניים. הגמ' נתנה שיעור שכל אדם יוכל להרים עיניו לשמיים ולראות מתי יצאה שבת. וע"כ ודאי מדובר ב3 בינוניים קלאסיים. א"א להגיד שיש כוכבים עצומים,ענקים,גדולים,רגילים,בינוניים,סבירים,קטנים,קטנטנים,זעירים פיצים...

ח"ו אף אחד בא להפריך את ר"ת וסי', אך כרגע הם נידחו מעיקר הדין ואינם אלא חומרא משום שהמציאות לא נראית כמוהם (לאשכנזים, לספרדים יש ג"כ מנהג כהגאונים).
אגב, כל גדול"י בדור האחרון שהיו נהירין להן שבילי הרקיע כשמואל בשעתו, והיו בקיאים גדול באסטרונומיה לא העלו צד כזה, והם עשו בדיקות עם המכשירים והמצלמות הכי עדכניים, זה אני אומר לך מידיעה, אני יודע שחלקם הלכו למכשור שנמצא בווינגט/באוניברסיטת ת"א בשביל זה, לא זוכר במדויק.

אבל תמשיך לחשוב על רעיונות, אשריך, כיוונים יפים.

 

[אור יעקב]

ויכוחים במציאות ימשכו לעולם. אין בידינו להכריע האם הלילה של הגאונים נכון או הלילה של רוב הראשונים ומרן השו"ע.

ולכן עלינו ללכת רק לפי הנתונים ההלכתיים וכללי הפסיקה. (דהיינו שהמנהג כגאונים, וראוי מאוד להחמיר כשיטת מרן השו"ע ורוב הראשונים בדברים דאורייתא, וכן מי שיכול בדרבנן)

 

[לביא]

אין דבר כזה, גם מי שפסק כר"ת, תמיד כתב שצריך להסתכל בכוכבים

אין מי שהעלה על דעתו שיש אפשרות להתעלם מהכוכבים באיזה שהוא שלב.

נראה שדבריי זוכים להתעלמות.
שוב - אם עכשיו היה יום, יש עניין לבדוק בכוכבים? פשוט שלא. ככה גם לר״ת בשקיעה ראשונה (ד׳ מילין) זה עדיין יום.
ובכמה מקומות שהבאת @ממרן עד מרן כתבו ״שלא שקעה עליו החמה״, ולר״ת מדובר ב-72 דק׳.

 

[ממרן עד מרן]

שוב - אם עכשיו היה יום, יש עניין לבדוק בכוכבים? פשוט שלא. ככה גם לר״ת בשקיעה ראשונה (ד׳ מילין) זה עדיין יום.
ובכמה מקומות שהבאת @ממרן עד מרן כתבו ״שלא שקעה עליו החמה״, ולר״ת מדובר ב-72 דק׳.

כל מי שדיבר על כוכבים והזכיר כוכבים פירושו אחרי שקיעת החמה שהשמש נעלמה, לאף אחד לא היה הו"א לחפש כוכבים כשהחמה עדיין, כל הנושא מתחיל אחרי שהשמש נעלמה, אז כולם כתבו להסתכל בכוכבים.

ומה שהזכרת- שהבאתי לעיל כמה מקומות שכתבו "שלא שקעה עליו החמה".

לא כמה מקומות, אלא אך ורק מקום אחד- והוא בתעניות, והסבה שכתוב שם לשון זו בשו"ע, משום שיש מח' שם האם אפשר להוציא תענית כבר בבין השמשות או דצריך להמתין לצאת הכוכבים, ולכן השו"ע נקט את הלשון "שלא שקעה עליו החמה דהיינו צאת הכוכבים", לאפוקי מהשיטות דסגי בבין השמשות
[וכפי שהובא הטעם שם בב"י דשאני עיולי יומא מלאפוקי יומא, והיינו כיון שאתה מוחזק בתענית אינך יכול להוציא את המוחזקות בבין השמשות שזה ספק יום עדיין, ולכן שם צריך להמתין עד צאת הכוכבים]

אבל גם שם בתענית כל הנושא כוכבים או בין השמשות, הוא רק אחרי שהשמש מסתלקת,

 

[לביא]

כל מי שדיבר על כוכבים והזכיר כוכבים פירושו אחרי שקיעת החמה שהשמש נעלמה, לאף אחד לא היה הו"א לחפש כוכבים כשהחמה עדיין, כל הנושא מתחיל אחרי שהשמש נעלמה, אז כולם כתבו להסתכל בכוכבים.

ולפי ר״ת השמש מתחילה ומסיימת לשקוע כ-72 דק׳ זמניות. אז לפי שיטתו צריך לבדוק אח״כ.
כתבתי זאת כאן כבר כמה פעמים ללא התייחסות.

 

[ממרן עד מרן]

ולפי ר״ת השמש מתחילה ומסיימת לשקוע כ-72 דק׳ זמניות. אז לפי שיטתו צריך לבדוק אח״כ.
כתבתי זאת כאן כבר כמה פעמים ללא התייחסות.

לכן כתבתי ולא רק אני אלא עוד חכמים כאן [עיין בדבריהם]
שכל מי שפסק כר"ת, בדק בכוכבים מאחרי השקיעה הרגילה, הן שו"ע והן פרי חדש והן מנחת כהן
וכל הפוסקים דאזלי כר"ת- מעולם לא כתבו בשאר נושאים [וכמו שהבאתי למעלה רשימה מכל או"ח ויור"ד] שום שיעור של ד' מילין או ה' מילין או 72 דקות או 90 דקות
אלא בכל נושא ונושא כתבו לפי ראות הכוכבים שאנו רואים [לא דיברו על טלסקוף מיוחד או אסטרונאוט כזה או אחר, וכן לא על איזה פלנטה מסויימת, אלא כוכבים רגילים שרואים בעיין רגילה].

מלבד הר"י פראג'י- שסובר תמיד לפי שעון ולפי מילין, הוא דעת יחיד בזה ואף אחד לא הודה לו בזה, גם מי שכבר סבר כר"ת, וכמו שכתבתי לעיל
כ"ש- אלה שחלקו עליו לגמרי ולא ס"ל כר"ת אם זה הגינת ורדים [שהתווכח עמו] וכן הרלב"ח שהוזכר לעיל וכו'.

מ"מ- לעולם ועד הכוכבים קבעו גם אם זה לפני 72 דקות
ולכן השו"ע- שהזכרנו לעיל ביור"ד [עיין לעיל באחד התגובות שלי] כתב שאף אם השמים עדיין מאירים, זה לא מעניין, אלא אזלינן בתר כוכבים

 

[בניהו שמש]

היום ב-19:20 שללוחות זה עדיין שקיעה, הסתכלתי בשמיים וראיתי כוכבים מכל הסוגים (ירושלים)

אולי אתה גר בירושלים של מעלה ...
בירושלים שלנו כמעט לא רואים כוכבים לפני 7:45 ... גם במקומות בלי אור כמעט

אבל קודם לכן אמרת לי שכוכבים בינונים הם אלו שלא נראים ביום, שמא אחרי השקיעה דר״ת יש כוכבים שלא רואים קודם לכן.

נכון, אבל קשה להגדיר אותם 'בינונים' כי הם ממש ממש קטנים ובקושי נראים לעין, ואם זה 'בינונים' אז מה זם כוכבים קטנים ? כוכבים שנראים ע''י טלסקופ ??

 

[בניהו שמש]

ולפי ר״ת השמש מתחילה ומסיימת לשקוע כ-72 דק׳

השמש מתחילה לשקוע בדיוק בשקיעה שלנו גם לפי ר''ת
רק שר''ת לא מתחשב בשקיעת גלגל החמה, אלא בשקיעת אור החמה, אם תסתכל לכיוון מערב ביום בהיר, תראה שבדבר הזה (ורק בזה) ר''ת תואם מאוד את המציאות, כי עד 55-58 דק' מהשקיעה הראשונה ניתן לראות אור במערב, וכששוקע האור זה תחילת השקיעה השניה, ו13.5 דק' אח''כ או קצת יותר שזה 72-73 דק' ארח השקיעה הרגילה רואים 3 כוכבים בינונים לר''ת, ולא לפני כן (!) וצ''ל בדוחק שהכוכבים נראים רק במערב, והכוכבים האחרים לא מתחשבים (וכעי''ז מבואר בכמה ראשונים) נגד פשטות הגמ' והש''וע, אבל ההכרח לא יגונה ...

זמניות.

זה ויכוח בפנ'ע, אכמ''ל. המציאות מוכיחה שאין שום קשר ל'זמניות'
השאלה מה הלכה למעשה... דננו ע''ז באורך באשכול אחר

אז לפי שיטתו צריך לבדוק אח״כ.
כתבתי זאת כאן כבר כמה פעמים ללא התייחסות.

עיין בהודעתי הקודמת התיחסתי לזה, שא''א לכנות ככובים קטנטנים שבקושי נראים ''בינונים'', והרי יש גם 'קטנים' (כמבואר בש''ע רלה) ו''קטנים מאוד'' (שו''ע יור''ד רסב) ואם הקטנים מאוד הם בינונים, מה הנחת לקטנים ...