מנהג בטעות (ספירת העומר אחרי עלינו לשבח)

[יעקב הבבלי]

העיקר בכל הנ"ל.
בירושלים להשאיר את המנהג לספור קודם עלינו לשבח. (כמו שכתב מרן זצוק"ל שכך רק "מנהג ירושלים")
בשאר הארץ לספור בסיום עלינו לשבח כדעת רוב הפוסקים כי מנהג ירושלים לא הולך על שאר הארץ.

וע"ע במה שכתב בזה הרב דוד נקי שליט"א (הובא לעיל ע"י בנימין לוריא)

וצר לי מאוד עד בלי די על שלא זכרו שרים ס"ט, מהומה ממש"כ לעיל על מנהג ירושלים ת"ו ואגפיה עיי"ש
בברכת וקבל האמת
מועדים לשמחה!

 

[אור יעקב]

וצר לי מאוד עד בלי די על שלא זכרו שרים ס"ט, מהומה ממש"כ לעיל על מנהג ירושלים ת"ו ואגפיה עיי"ש
בברכת וקבל האמת
מועדים לשמחה!

לא זכיתי להבין דבריך
ההיפך מנהג ירושלים הוא לספור אחר עלינו לשבח.

@יעקב הבבלי
מחילה ענקית מכת"ר.
באמת הבלבלתי בכתיבה והפכתי את מנהג ירושלים ושאר הארץ. (כעת תוקן)
וחשבתי שכת"ר מעיר על דברי...

 

[אבי רביבו]

עי' ביבי"א ח"ב סי' ה' שכתב שמי שאמר ברכו אסור לו לדבר [אפי' דבר מצווה, אא"כ אמן דברכות וכד'] (כיון שזה כבר כהתחלת הברכה), ולכן גם כתב בילקו"י (סי' ו' ס"ה) שאם נצרך לנקביו אחרי ברכו, עדיף שיברך אחרי ערבית, ורק אם חושש שישכח מותר לו לברך "אשר יצר".
ואצל האשכנזים אומרים בסוף התפילה ברכו אחרי הקדיש שאחרי עלינו לשבח, וא"כ לא אומרים כלום אח"כ (בשונה ממה שאנחנו אומרים לפני עלינו לשבח, וי"א שעלינו לשבח זה כמו ברכה). אבל יש בעיה לומר ברכו בלי להגיד אח"כ כלום (כמו שעורר ע"ז בילקו"י סי' ס"ט ס"ה שיש שנוהגים אחרי השיעור לומר קדיש וברכו, ולא שפיר עבדי). אמנם בנד"ד שאח"כ סופרים את העומר - לכאורה אין בעיה, כיון שעיקר הקפידא זה שיהיה ברכה אחרי ה"ברכו".

אחר המחילה הרבה.
התם מיירי בברכו שבין ישתבח ליוצר, ומיירי מדין בין הפרקים דק"ש, או דהוי כפסוקי דזמרה.
אין זה עניין כלל לברכו שאחר התפילה!!!!!

 

[בנימין לוריא]

אחר המחילה הרבה.
התם מיירי בברכו שבין ישתבח ליוצר.

נכון.
(בהתחלה כתבתי "אבל לכאו' זה מדובר על ברכו שקודם התפילה", וכנראה אחרי שעיינתי במקורות תיקנתי).