לתקן ברכה לבטלה שבין כך תהיה לבטלה

[תבורך מפי עליון]

מי שבירך ברכה שבין כך היה לבטלה, האם מחויב לעשות שלא יהיה יותר לבטלה?
לדוגמא: מי שאוכל בשר, ואח"כ בירך שהכל על מאכל חלבי.
בין כך ברכתו יהיה לבטלה כי כבר בירך שהכל על הבשר, האם צריך לאכול מהמאכל חלבי כדי שלא יהיה יותר לבטלה?

כי כל מה שהוא צריך לאכול מהמאכל החלבי הוא כדי שלא תהיה ברכה לבטלה, אבל כאן בין יהיה לבטלה

 

[בנימין לוריא]

לכאו' היה נראה לומר שפשוט שלא יאכל, כיון שבכל אופן שיהיה הוא מברך ברכה לבטלה. (ואין חילוק בין ברכה שאינה צריכה לברכה לבטלה)
אמנם יש לדון מצד זה שמסתבר שבשעה שבירך על המאכל הבשרי הוא לא התכוון לאכול את החלבי, וא"כ הוי כנמלך שכן יש לו לברך, ויל"ע.

 

[בנימין לוריא]

עוד יש לומר ע"פ מש"כ בשו"ת הריב"ש סי' שפ"ד: "ומי איכא למימר דמי שלפניו בשר וגבינה שברכותיהן שוות ובירך על הגבינה שיהא צריך לחזור ולברך על הבשר מפני שא"א לאכלן ביחד מחמת איסור".

וכתב ע"ד השע"ת בסי' ר"ו ס"ק ב': "ונראה דהיינו במתכוון או אפי' בסתמא כיון שדעתו לאכול גם הבשר אחר קינוח והדחה, דאל"כ בלא"ה הוי ליה נמלך".

וא"כ רואים שגם אם כן היה בדעתו לאכול את החלב אחרי הבשר (וכגון שלא ידע שאסור, או שלא ידע שהסוכריה חלבית וכד') הרי שצריך לברך שוב על המאכל השני כיון שלא נפטר בברכת הראשון. (וק"ו אם לא היה בדעתו, כפי שמסתבר לי שמדובר במקרה כזה, דאז הוי נמלך ואין בזה ברכה לבטלה).

(אמנם זכור לי בהל' בשר בחלב שמי שאוכל חלב ואח"כ רוצה לאכול בשר שצריך שיהיה בסעודה אחרת ולכן צריך לברך ברכה אחרונה על החלב ואח"כ לברך על הבשר. ולפי מה שנכתב שברכת האחד לא פטרה את השני, לכאו' לא היינו מצריכים שיברך ברכה אחרונה אלא פשוט היה רק מברך ברכה ראשונה על הבשר).

ויש לי צד לומר עוד שגם אם כיון להדיא לאכול את המאכל החלבי אחרי הבשרי, שלא נאמר שפטר, כמו שמצינו במשנ"ב בסי' תע"ז ס"ק ח' (גבי מי שנטל מים אחרונים או זימן בליל פסח לפני שאכל אפיקומן): "הכא אתכא דרחמנא סמכינן דאין תלוי בדעתו, דהא צריך לקיים רצון ה'", ואולי אפשר להעמיס את זה גם אלינו, שמכיון שצריך לקיים את רצון ה' ולא לאכול חלב אחרי בשר, הרי שלא מתחשבים בדעתו שחשב לפטור את המאכל החלבי בברכת הבשר, ואם לא פטר את המאכל החלבי שוב אין ברכתו ברכה לבטלה. (ואמנם יש מקום לחלק ששם תלוי בדעת בעה"ב ואין האורח יכול להחליט על סיום הסעודה, ולכן כשנחשב שסמוך על שולחן המקום לא מתחשבים בדעתו, משא"כ הכא. אולם עדיין יש מקום לדמות את עיקר העניין שלא מתחשבים בדעתו ובכוונתו כאשר זה נגד רצון ה'. ואולי יש מקום לדמות את זה גם למי שרצה להעלות דגים והעלה תינוק או שרצה בשר חזיר ואכל כשר וכד', ויל"ע בזה עוד).

 

[בנימין לוריא]

או שלא ידע שהסוכריה חלבית

אמנם בכה"ג מסתבר בכלל שהסוכריה חביבה עליו יותר, ואז בכל אופן צריך לברך שוב (ואין בזה ברכה לבטלה, ולכן יטעם)

 

[תבורך מפי עליון]

חזק וברוך!!
אז למסקנה שלא יטעם מהחלב?

 

[בנימין לוריא]

חזק וברוך!!
אז למסקנה שלא יטעם מהחלב?

איני מוסמך להורות, אבל לפי מה שכתבתי לכאו' יוצא שכן יטעם מהחלב כיון שנראה שאין ברכתו ברכה לבטלה (כיון שהברכה על המאכל הראשון לא פטרה את המאכל השני), ואם יאכל ינצל מברכה לבטלה.

 

[ינון חורי]

יש מקום לומר שיאכל את החלבי, כיון שיש את דעת ר"ת שלאחר הסעודה כבר רשאי לאכול חלבי. ובפרט שצריך לראות ממה הוא נהיה בשרי, שאם אכל רק מרק ללא בשר זה יותר קל או שאכל עוף ואין לו בשר בין השניים כמדומני שמביא שיש מקילים בזה אף בבשר והמאירי מיקל בזה על כל פנים בעוף. ובפרט אם עבר 4 שעות ומעלה.

ולגבי מה שפטר כבר לשיטת האשכנזים ודאי דנמלך הוי ואם כן יוצא שלכאורה שייך שיפחית את האיסור דאורייתא

וכמדוני שיש אומרים שברכה שאינה צריכה שאומר אחריה ברוך שם כבוד מלכותו היא יותר קלה מאשר ברכה לבטלה.

וכמובן שבתחילה יש לו לחזר אחר מאכל היתר שיש בשלחן.
וכל זה להלכה ולא למעשה.

 

[בנימין לוריא]

יש מקום לומר שיאכל את החלבי, כיון שיש את דעת ר"ת שלאחר הסעודה כבר רשאי לאכול חלבי.

גם אם לא היה סילוק שולחן וברכה אחרונה?

ובפרט שצריך לראות ממה הוא נהיה בשרי, שאם אכל רק מרק ללא בשר זה יותר קל או שאכל עוף ואין לו בשר בין השניים כמדומני שמביא שיש מקילים בזה אף בבשר והמאירי מיקל בזה על כל פנים בעוף. ובפרט אם עבר 4 שעות ומעלה.

זו שאלה תיאורטית.
מי שאכל בשר ומיד כשסיים את בשר בירך על דבר חלבי.

וכמדומני שיש אומרים שברכה שאינה צריכה שאומר אחריה ברוך שם כבוד מלכותו היא יותר קלה מאשר ברכה לבטלה.

נשמח למקור.

וכמובן שבתחילה יש לו לחזר אחר מאכל היתר שיש בשלחן.

לא כ"כ בטוח שיועיל. עיין כאן.

 

[ינון חורי]

גם אם לא היה סילוק שולחן וברכה אחרונה?

וכ"מ בבעל המאור ושם מסיים ומה שכתבנו הוא המחוור וכן נהגו כל "חכמי צרפת". וז"ל

ושו"ר ביבי"א ב חיו"ד סי' ה שכבר הביא דעות אלו וז"ל.

זו שאלה תיאורטית.
מי שאכל בשר ומיד כשסיים את בשר בירך על דבר חלבי.

הרב השואל לא פירט כדפירט מר.

נשמח למקור.

התבלבלתי ההפרש הוא בין אזכרת שם שמים לבטלה בלא ברכה לבין ברכה לבטלה. ויש צדדים לכאן ולכאן בזה. אם תרצה בשבוע הבא הביא מקורות בענין.

לא כ"כ בטוח שיועיל. עיין כאן.

קיצרתי וכונתי שעדיין לא סיים את הברכה. מ"מ גם אם נאמר לא בטוח אנחנו מנסים להציל מה שאפשר וזה יכול להצטרף לעוד צירופים. וכנראה שמר נמשך אחרי מה שהעמיד את השאלה במקרה הנ"ל אבל אני כיונתי כללי שהרב השואל לא פירט שיש אופן שיכול להציל יותר.

 

[בנימין לוריא]

הצג קובץ מצורף 35268
וכ"מ בבעל המאור ושם מסיים ומה שכתבנו הוא המחוור וכן נהגו כל "חכמי צרפת". וז"ל
הצג קובץ מצורף 35269
ושו"ר ביבי"א ב חיו"ד סי' ה שכבר הביא דעות אלו וז"ל.

הצג קובץ מצורף 35277

אז כל זה אם היה קינוח והדחה, והשאלה היא אם לא היה כלום אלא מיד בירך על מאכל חלבי.

הרב השואל לא פירט כדפירט מר.

כך צריך לומר שהשאלה, שאז השאלה עומדת בצורה הטובה ביותר.
באיזה מקרה אתה רוצה לומר? שסיים סעודה? אז אין שאלה. זה כמו שבירך אחר שעה. וגם לא פטר בברכה הראשונה. שעשה קינוח והדחה? למה להעמיד כך?... מה הסיבה שיעשה כן. ואה"נ, אפשר לציין שבמקרה שעשה כן יהיה יותר מקום להקל ולאכול. אבל השאלה המוצלחת היא במקרה שבירך מיד, שאז יש יותר מקום להסתפק.

 

[זיל בתר טעמא]

מי שבירך ברכה שבין כך היה לבטלה, האם מחויב לעשות שלא יהיה יותר לבטלה?
לדוגמא: מי שאוכל בשר, ואח"כ בירך שהכל על מאכל חלבי.
בין כך ברכתו יהיה לבטלה כי כבר בירך שהכל על הבשר, האם צריך לאכול מהמאכל חלבי כדי שלא יהיה יותר לבטלה?

כי כל מה שהוא צריך לאכול מהמאכל החלבי הוא כדי שלא תהיה ברכה לבטלה, אבל כאן בין יהיה לבטלה

לענ"ד, יטעם:
בהצטרף למש"כ הרה"ג @בנימין לוריא דהוי כנמלך (והיא סברא חזקה מאוד שהרי מצינו שרגילות האדם היא כמו כוונה, וכיוון שאין שום רגילות לאף יהודי לאכול חלב אחרי בשר, ואינה ככל ברכה בסתמא, ממילא הוי נמלך).
עוד אמרתי אשיחה וירווח לי, עפ"י מש"כ המשנ"ב בסימן רו' ס"ק כב' שהרבה אחרונים סוברים שאם הביאו לפניו ממין אחר (בנידו"ד מדובר במין אחר) לא נפטר מברכת המין הראשון, וכ"פ להלכה, ודאי שיטעם. ודעת כה"ח בנידו"ד שגם לא פטר כיון שלא נשאר לפניו עוד מהמין הראשון וגם לא היה בדעתו עליו. וגם דעת הבא"ח והברכת ה' שאם לא נשאר לפניו מהמין הראשון נשאר , צריך לברך על מה שיביאו לפניו (ודאי שלא הביא את הדבר החלבי תוך כדי שאוכל בשר, אא"כ נאמר שחשב שהוא שוקולד פרווה וכד'). ועוד שדעת הכל בו שבירך בסתמא לא פוטר שום מאכל בכל גוונא (הובא בשעה"צ אות כו'). ועוד שלפי המג"א, שו"ע דיבר רק באופן שכיון על מה שיביאו לפניו, ואע"פ שהרבה אחרונים חולקים עליו, חזי לאיצטרופי לכל הסניפים הנ"ל כדי להציל משם שמיים לבטלה. ובפרט אם עבר בינתיים מחדר לחדר או נכנס לשירותים שיש לצרף את דעת מרן השו"ע בסימן קעח' סעיף א', וכ"פ לדינא כדברי השו"ע באול"צ (ח"א סימן יז') וברכת ה' (ח"ג עמ' תלא' והלאה).
וגם בדעת מרן ע"ה בהליכו"ע (ח"ב עמ' פו') דעבדינן סב"ל, י"ל דווקא בקום עשה לברך, אך בנידו"ד אולי גם הרב ע"ה יודה להקל.

 

[ינון חורי]

לענ"ד, יטעם:
בהצטרף למש"כ הרה"ג @בנימין לוריא דהוי כנמלך (והיא סברא חזקה מאוד שהרי מצינו שרגילות האדם היא כמו כוונה, וכיוון שאין שום רגילות לאף יהודי לאכול חלב אחרי בשר, ואינה ככל ברכה בסתמא, ממילא הוי נמלך).
עוד אמרתי אשיחה וירווח לי, עפ"י מש"כ המשנ"ב בסימן רו' ס"ק כב' שהרבה אחרונים סוברים שאם הביאו לפניו ממין אחר (בנידו"ד מדובר במין אחר) לא נפטר מברכת המין הראשון, וכ"פ להלכה, ודאי שיטעם. ודעת כה"ח בנידו"ד שגם לא פטר כיון שלא נשאר לפניו עוד מהמין הראשון וגם לא היה בדעתו עליו. וגם דעת הבא"ח והברכת ה' שאם לא נשאר לפניו מהמין הראשון נשאר , צריך לברך על מה שיביאו לפניו (ודאי שלא הביא את הדבר החלבי תוך כדי שאוכל בשר, אא"כ נאמר שחשב שהוא שוקולד פרווה וכד'). ועוד שדעת הכל בו שבירך בסתמא לא פוטר שום מאכל בכל גוונא (הובא בשעה"צ אות כו'). ועוד שלפי המג"א, שו"ע דיבר רק באופן שכיון על מה שיביאו לפניו, ואע"פ שהרבה אחרונים חולקים עליו, חזי לאיצטרופי לכל הסניפים הנ"ל כדי להציל משם שמיים לבטלה. ובפרט אם עבר בינתיים מחדר לחדר או נכנס לשירותים שיש לצרף את דעת מרן השו"ע בסימן קעח' סעיף א', וכ"פ לדינא כדברי השו"ע באול"צ (ח"א סימן יז') וברכת ה' (ח"ג עמ' תלא' והלאה).
וגם בדעת מרן ע"ה בהליכו"ע (ח"ב עמ' פו') דעבדינן סב"ל, י"ל דווקא בקום עשה לברך, אך בנידו"ד אולי גם הרב ע"ה יודה להקל.

אפשר עוד להוסיף אם החלבי שאכל אח"כ חשוב לו או חביב לו יותר מהבשר שאכל ומן הסתם שלא כיון בפירוש לפטור את השני מה שכתב מרן בחזו"ע עמ' קפ בשם הרשב"א (ברכות מא.) אם המין השני חשוב או חביב עליו יותר מן הראשון, יש לחזור ולברך על המין השני.

 

[בנימין לוריא]

אפשר עוד להוסיף אם החלבי שאכל אח"כ חשוב לו או חביב לו יותר מהבשר שאכל ומן הסתם שלא כיון בפירוש לפטור את השני מה שכתב מרן בחזו"ע עמ' קפ בשם הרשב"א (ברכות מא.) אם המין השני חשוב או חביב עליו יותר מן הראשון, יש לחזור ולברך על המין השני.

כפי שהזכרתי לעיל:

אמנם בכה"ג מסתבר בכלל שהסוכריה חביבה עליו יותר, ואז בכל אופן צריך לברך שוב (ואין בזה ברכה לבטלה, ולכן יטעם)

 

[ינון חורי]

אז כל זה אם היה קינוח והדחה, והשאלה היא אם לא היה כלום אלא מיד בירך על מאכל חלבי.

כך צריך לומר שהשאלה, שאז השאלה עומדת בצורה הטובה ביותר.
באיזה מקרה אתה רוצה לומר? שסיים סעודה? אז אין שאלה. זה כמו שבירך אחר שעה. וגם לא פטר בברכה הראשונה. שעשה קינוח והדחה? למה להעמיד כך?... מה הסיבה שיעשה כן. ואה"נ, אפשר לציין שבמקרה שעשה כן יהיה יותר מקום להקל ולאכול. אבל השאלה המוצלחת היא במקרה שבירך מיד, שאז יש יותר מקום להסתפק.

לא חייב שהוא אכל בשר עם לחם. ואם אכל אפרסק או ופל ושתה מיץ כבר עשה קינוח והדחה

 

[ינון חורי]

כפי שהזכרתי לעיל:

פיספסתי את זה, חזק וברוך.