תוצאות חיפוש

יערב לך!!!

בודאי כי לענ"ד אין איזה הלכה מיוחדת על גבי הקרקע? ואדרבה יסביר כבודו מה העניין בקרקע, כדי לדחוק שהרמב"ם דיבר דוקא בקרקע? וכמו שביאר שם בצורה יפה וברורה, שהיו יושבים ע"ג קרקע ולכן היה הנפילה ע"ג קרקע, משא"כ אנו שיושבים ע"ג ספסלים העיקר הוא להטות את הראש. כך אני הבנתי את הדברים.

שם הוא טוען שיש דין של נפילת אפיים בדוקא ע"ג הקרקע, וממילא כיום שבלאו הכי לא נופלים ע"ג הקרקע, אין ענין לתקן ליפול על פניו, אמנם כדאי להביא את המאמר התגובה על הנ"ל שמוכיח בשופי שעל הקרקע לאו דוקא, והדר דינא להחזיר המנהג ליפול על פניו. צרפתי את המאמר הנפלא באריכות דברים:

כשזה ספק, מותר לכתחילה לבני תורה שיכולים ללכת ולאכול בכשרות מהדרין, אתמהה!

צ"ב, שם הוא כתב שאין להקפיד בזה.

א. עכשיו הסברת את עצמך. ב. עברתי על כל הסימן שכתבת. ובכ"ז אתה כותב בעצמך שהבא"ח גדול מרבן שמו, א"כ כיצד יש לחלוק עליו, ובפרט שרואים שכל גדולי הדור לא עושים כך?

לא ברור, אתה לא מתפלל בבית הכנסת, שאתה עושה בדרך כלל נפילת אפיים!!! ואם אתה עצמך כותב שלבא"ח יש כח גדול, אז למה אתה חולק עליו!!!

לא הבנתי מה הוספת. וגם הציון במדרש תלפיות לערך חוני המעגל ציינתי לעיל מערך בתיה וצפורה.

ראשית, זה המקור לדברי המדרש שהזכרתם. שנית, לא ברור לי האם הכוונה שהם היו אחיות של משה, כי מהו הלשון ונולדו 'עם' משה. שלישית, נראה כביכול שאם הוטמאה בגילולי ע"ז יש לה קצת זיקה לגויה. רביעית, מובא שם ב' דעות מה הכוונה ותרד לרחוץ וגו', וא"כ י"ל דאין ה"נ ולפי הדעה שירדה לרחוץ כי נצטרעה, א"כ ס"ל דהוי...

הערב הייתי בחופה ומסדר חופה וקידושין שכח לומר לחתן לברך על הטלית שהחיינו כמנהג, ונזכר כן לאחר שבירכו 2 ברכות מהשבע ברכות, ומיד שנזכר אמר לחתן לברך שהחיינו האם שפיר עביד, או שמא יש בזה משום הפסק, והיה עליו להמתין לאחר השבע ברכות או לא

האחרונים כתבו דדעת מרן שרק בשר ויין אסורים, ממה שכתב מנהג כשר זה דוקא לענין בשר ויין, ואילו לענין כיבוס וכדו' כתב בסימן תקנב דמותר מיד לאחר התענית. וראיתי להעיר מדברי מרן להלן בסימן תקנט סעיף י שכתב דמותר לשחוט אחר חצות היום, והרי לשיטתו מנהג כשר שלא לאכול במוצאי תשעה באב, וא"כ מה שלא הותר בצאת...

תנסה את הרב צבי רייזמן מאמריקה המייל שלו הוא: z-ryzman@aiibeauty.com לדעתי תשלח לו את התוכן אולי הסכמה לפעמים הוא נותן לספרי שו"ת לפעמים עה"ת בהצלחה

יהודי ספרדי קיבל על עצמו שלא יעבור על עבירה (ולא הזכיר בפירוש שהוא נודר) ואם לא יעמוד בזה שה' יהרוג אותו והוא לא עמד בזה ונפל באותה עבירה. האם הוא צריך לעשות איזה התרה וא"כ מהי?

הוא אמר מקור לדברים, זה כתוב באיזה ספר מנהגים או משהו כזה???

יש מנהג שראיתי שאנשים בשעת ברכת כהנים פותחים את הידים, אם הבנתי נכון, שכביכול הם מקבלים את השפע של ברכת כהנים האם יש לזה מקור????

זה נראה שהתורת אמת שייכת רק לך וא"א לחלוק על דעתך..... לדעתי פשט דברי השו"ע וההבנה של הדברים לא מתקבל ובמאמר המוסגר אני לא 'מאיר' על הדברים אלא רק אחרי שקראתי את הכתוב

אפשר לשים ניקוד איפה שרוצים אבל קודם כל לומדים מה הדין שנראה, ואח"כ ננקד את דברי השו"ע ועוד יש להוסיף אולי, דאם מיירי על הכיבוס עצמו, הרי איסור הכיבוס הוא מחמת שמסיח דעתו מהאבילות, ומאי נפק"מ מה הוא מכבס, סו"ס הוא מסיח דעתו מהאבילות, אבל אי מיירי על הנאה מבגדים מכובסים הו"א כיון דזה הנאה מועטת...

נכון מאוד שהרי אין לאסור את הכביסה ולהתיר את הלבישה, שהרי האיסור בשבוע שחל בו הוא מדין אבילות, ועיקר האבילות הוא הלבישה בעצמה. וע"כ הרב יעקב ח.מ. צודק בהחלט שלכתחילה יש להכין זאת

נשאלתי באחד שנדר שלא לעבור על עבירה מסויימת ובסוף נפל ועבר עליה ורוצה להתיר נדרו האם מישהו יכול לסכם לי את ההלכה: זה נראה להלכה שהנדר חל על דבר מצוה, א"כ האם הוא יכול להפר אותו? ואם צריך להפר אותו האם המתירים צריכים לדעת בדיוק מה היא העבירה, או מספיק לדעת שהיא עבירה? ליידע שהנודר הוא ספרדי...

יישר כח אני יוציא את זה מאוצר החכמה וילמד זאת