תוצאות חיפוש

יישר כח על הספק ספיקא. אלא שאם כן היה למרן לומר דבירדו גשמים עד אחר חצות שיברך גם על כזית על פי ספק ספיקא בצירוף הרי"ף והרמב"ם דיש מצוה אחר חצות אלא ודאי לא רצה לסמוך בזה על ספק ספיקא והכי נמי לא שנא (ונראה לי הטעם דאין הספק ספיקא במצוה אלא בברכה בלבד). ומה שרצו לתרץ ששיטת מהרש"ל דחויה זה לא...

קושיתי אינה מן יעלה ויבוא אלא ממה שחייב לאכול בבית משום הני שיטות דשמא החיוב לאו בסוכה לתיא (כדעת מהרש"ל) ודברי המהרש"ל הוא במהות המצוה שאינה קשורה לסוכה כלל שהמצוה היא רק אכילה אלא דממילא יצטרך באופן כללי לאכול בסוכה אבל זה לא קשור למצוה כמבואר בדבריו וממילא ולדעתו כשחוזר לאכול בסוכה אחר פסיקת...

בילקוט יוסף הל' סוכה (מהדו' תשע"ו) עמ' תרסב כתב "כאשר נפטר ממצות סוכה בליל סוכות יש אומרים שחייב לאכול כזית פת בביתו משום היום טוב ויש אומרים שכל החיוב לאכול בליל סוכות הוא מצד הסוכה וכאשר פטור מישיבה בסוכה פטור גם מאכילת כזית פת ולדינא צריך שיאכל כזית פת בביתו ואמנם אם שכח להזכיר יעלה ויבא...

בן איש חי ש"ב ויגש ט'

הספק בדעת מרן אם הכוונה דוקא לחולי ממש או לאו דוקא אלא "חולי" פי' רצון עז דהיינו צער כלומר שיצטער הרבה (ראה בן איש חי) וכן הוא במקרא "חליתי פניך בכל לב" והוא ענין געגועים ולא חולי ממש אם כן אין גילוי אם כוונת מרן דוקא או לאו דוקא.

חזק וברוך. אני חשבתי קצת אחרת דודאי רש"י אוסר באוחז אא"כ יש געגועים והוא הסתם במרן (וצודק כבודו כמובן דאין עושים ספק ספיקא נגד המפורש במרן) אלא שיש ספק מהו געגועים אם הוא חולי ממש או צער בלבד לכן באוחז שיש את דעת הרמב"ן הקיל להחשיב צער כגעגועים ושלא צריך חולי ממש (ולכן אין זה נגד הסתם במרן דתפס...

יפה אמרת! אשריך! וראיתי מה שכתב הרב החשוב הרה"ג ר' שמעון ללוש שליט"א לשנות הגירסא בחזון עובדיה מ"אבן" ל"דינר" להתיר באוחז האב ביד התינוק ודינר ביד התינוק ויש געגועים דהוה תרתי לטיבותא ולענ"ד אין צריך לזה ואדרבא דעת מרן זצ"ל כפי שכתב בתחילת ההערה בחזו"ע דקיימא לן כסתם מרן לאסור אף בגעגועין ואוחז...

שלום וברכה! ישר כח על הקושיא. נראה לענ"ד שיעור דברי מרן השלחן ערוך בסי' ש"ט כך "נוטל אדם את בנו והאבן בידו, ולא חשיב מטלטל לאבן והוא שיש לו געגועין (פי' שיש לו עצבון כשאינו עם אביו) עליו, שאם לא יטלנו, יחלה אבל אם אין לו געגועין עליו לא" פירושו כשאין לו געגועין אסור באבן בכל ענין בין מגביה את...

דוקא נראה יותר לענ"ד כצד השני שכתבת מדהשמיט הדין בעל המחיה שהוא חידוש יותר גדול דאכן סבר דדברי החזון עובדיה לא נאמרו אלא באומר על הארץ ועל הפירות. ועכ"פ אין ראיה מדבריו לכאן ולכאן וסוגיא דשמעתא בראשונים ואחרונים יכריע שלא מצינו סוברים להקל אלא בעל הפירות ולא בעל המחיה וגם בעל הפירות נחלקו...

ראיתי שהקשה הרה"ג ר' יוסף דהן שליט"א על דברי העמודי הוראה חלק ב' סי' רח בביאור הוראה (עמ' 402) במה שהעלנו שמרן זצ"ל חזר בו מדבריו הראשונים עיין שם. ומה שהשיב לו הרה"ג ר' שמעון ללוש שליט"א בזה. ואענה חלקי בזה בס"ד כדרכה של תורה. א' בראשונים לא מצינו מי שבהדיא יאמר סב"ל בבירך על המחיה לפטור פרי...

אני מבין (והבנתי כבר מתחילה) שזה החשבון של הקושיא שאתם מקשים ואכן גם אני סברתי כך בתחילה ולכן היה לי אותו הקושיא על פי החשבון הפשוט שביארת. אני אומר סברא לתרץ ולהסביר בטוב טעם ודעת מדוע חשבון זה אינו מוכרח ואינו מוצדק לדחות דברי החזון עובדיה כי (בדוגמא שהבאת) מה שהרמב"ם נכסס וממולא הם המוציא...

תורת לחם מאן דכר שמיה? אנו דנים על קביעות סעודה וסברא ישרה שאין בבייגלע או עוגה דרך קביעות סעודה אפילו לאידך מאן דאמרי (ולכן צריך לאכול הרבה כדי לקבוע עליהם ואכן אז מברך המוציא) וכי משום שברכתו המוציא נהפך דרך העולם להיות דעתם לקבוע על זה סעודה.

כל דבריו לומר שאין שיטה הסוברת שזה פת גמור אלא דאפילו הכי מברך המוציא [לאותם הדעות שלא הגדירוהו כפת] ודין המוציא אינו מורה להיותו פת גמור ולא מורה על קביעות סעודה שהם שני דינים נפרדים. אתם חושבים שכיון שהם סוברים לברך המוציא על כרחך סברי דהוה פת גמור ואין זה נכון אלא דאף שאינו פת גמור מברך...

תראה שזה כל הספק של האחרונים שהביא בחזון עובדיה עמ' פא ועמ' רצג שגם על כזית פת היה להם ספק היכא דלא קבע ושם בודאי מברך המוציא וברכת המזון ואם כן מוכרח שהיה להם סברא שאפילו פת גמור אם אוכל שלא במטרת קביעות יש צד שיברך על שאר אוכלים ואינם נפטרים בברכת הפת ואם כן אף דשם אנו נוקטים דפוטר מכל מקום...

לענ"ד זהו עיקר הוכחתו של החזון עובדיה מהריטב"א דעל פחות מכזית אינו פוטר שאר דברים כי לא "שם המוציא פוטר" אלא הקביעות פוטרת והכי נמי לא שם המוציא פוטר בפת כסנין [אשר יהיה לו תנאי אחד ולהדעה שעדיין הוא המוציא] אלא הקביעות ולכל פת כסנין לפי שום גדר ולכל המאן דאמרי ליכא קביעות בפת כנסין (כי זה...

ידידי היקר. זה כל ההבנה! שגם אם נאמר שצריך לברך המוציא אפילו הכי אינו קביעות רק שלאלו הדעות לא יצא מגדר פת לברך עליו מזונות אבל מכל מקום אין משום קביעות לפטור השאר שאינו "פת גמור". זהו עיקר הסברא! וכדאמר לעיל.

אבל זה דבר פשוט ולא חידוש שלא יעשו חכמים חילוקים בפת גמור בין קובע ובין שלא קובע (ובלבד שיהא כזית) שאם לא כן נתת דבריך לשיעורים וכל שיעורי חכמים כך הוא ומה דוחק יש בזה רק בפת כסנין שאינו כלחם גמור וממילא אינו בכלל הגדרת פת גמור הלכו אחר חסרון קביעות שלא יפטור שאר דברים (שאינו בכלל הלא פלוג). וזה...