בס"ד
הנה בחזון עובדיה ח"ג עמוד ק"ע כתב את דין השו"ע בסימן ש"ט ס"א, שאסור להרים ילד שמחזיק אבן, ואם מחזיק דינר אסור גם לתת לו יד.
ובהערות כתב בעמ' קע"א - שאם אוחז הקטן בידו ואבן ביד התינוק, ויש לו געגועין על אביו שאם לא יטלנו יהיה לו צער, מותר ליטלו - משום דאיכא תרתי לטיבותא [דהיינו גם דעת הרמבן שמתיר בנתינת יד בדינר, וגם דעות הראשונים שמספיק צער ולא חולי].
ולא הצלחתי להבין למה צריך את הצירוף של התרתי לטיבותא? הרי בנתינת יד לקטן כשאבן בידו לכולי עלמא הדבר מותר [דרק בדינר אסרו נתינת יד, שמא יפול מידו וירים, ולא באבן].
אשמח מאוד לתשובה.
ראיתי בקיצור חזון עובדיה שכתבו את ההלכה, ובהערה ציינו בסתמות "עי"ש בהערה".
הנה בחזון עובדיה ח"ג עמוד ק"ע כתב את דין השו"ע בסימן ש"ט ס"א, שאסור להרים ילד שמחזיק אבן, ואם מחזיק דינר אסור גם לתת לו יד.
ובהערות כתב בעמ' קע"א - שאם אוחז הקטן בידו ואבן ביד התינוק, ויש לו געגועין על אביו שאם לא יטלנו יהיה לו צער, מותר ליטלו - משום דאיכא תרתי לטיבותא [דהיינו גם דעת הרמבן שמתיר בנתינת יד בדינר, וגם דעות הראשונים שמספיק צער ולא חולי].
ולא הצלחתי להבין למה צריך את הצירוף של התרתי לטיבותא? הרי בנתינת יד לקטן כשאבן בידו לכולי עלמא הדבר מותר [דרק בדינר אסרו נתינת יד, שמא יפול מידו וירים, ולא באבן].
אשמח מאוד לתשובה.
ראיתי בקיצור חזון עובדיה שכתבו את ההלכה, ובהערה ציינו בסתמות "עי"ש בהערה".
