תוצאות חיפוש

כוונתי לאמירת בואי כלה שיש הרבה קהילות שמתחילים קבלת שבת בשקיעה ואומרים בואי כלה אחרי השקיעה, (ולא אכפ"ל מיחידים שמקבלים תוספת שבת בינם לבין עצמם, דכל הענין הוא בקבלת הקהל הרשמית של בית הכנסת, ופשוט.)

כי כל דין גרירה הוא רק כשיש בית כנסת אחד מרכזי ולא כשיש כמה קהילות, עיין מ"ב רס"ג ס"ק נא ' וכן בעיר שיש בה בתי כנסיות הרבה, אין אחת נמשכת אחר חברתה, ואפילו אם באחת רב'

לא הבנתי מה הנפק"מ, הרי כל ההלכה של קבלת שבת ברוב ציבור, זה רק כשיש בית הכנסת אחד בעיר ורוב הציבור מתפלל שם. משא"כ היום ברוב הערים שיש המון בתי כנסת שמקבלים שבת אחרי השקיעה (חוץ ממושבים וכה"ג שאכן צ"ע דיש ביכנ"ס אחד אך רוב הציבור לא שומרים כלל רח"ל, והאם נספרים?)

מתוך המכלול: אגדה הקושרת את תקנת חרם דרבנו גרשום עם סיפור חייו של רבנו גרשום עצמו והסגרתו בידי אשתו השנייה באשמת מעילה לידי בסיליוס השני בולגרוקטונוס, קיסר האימפריה הביזנטית, נכתבה בידי הרב מאיר להמן בגרמנית והתפרסמה בעיתונו דער איזראעליט. תרגום של הסיפור לעברית פרסם יוסף ליב פטוחובסקי בהמשכים...

רציתי לשמוע חוות דעתכם במשחק בגוגואים בשבת. דלכאו' הגוגו הוא פסולת ומוקצה מחמת גופו. ואם שיחקו איתו בחול. אולי מועיל כייחוד לחריות. אך צ"ע מאי שנא מכדור, שדעת מרן השו"ע דנחשב מוקצה. דשימוש למשחק לא נותן שם כלי. וכן יל"ד במשמשים שנאכלו בשבת עצמה. (דאולי חשי' ממש מוכן וכמאכל בהמה). ואשמח מאוד...

חישוב יפה מאוד. אם כי לא נוגע לעיקר הנידון. אנסה להסביר: שמעתי בשם ח"כ אייכלר שכ80% מהכנסות המדינה ממיסים הם רק מהעשירון העליון שמשלם הרבה מיסים. ואם כן 90% מהאזרחים 'חיים על חשבון המדינה' ומעתה, צודק אזרח חרדי שרואה שהוא מקבל הרבה פחות מהחילוני לנסות ולהשוות את המאזן. מעצם זכותו כאזרח לקבל נתח...

ראיה יפה, אך שם אין כוונתו לסנן את הדבש רק לדבק האגוזים וממילא יוצא דבש ופעולה כזו לא נכנסת לברירה בכלי ושייך לסוגיות פסי"ר באיסור דרבנן שהרי הכלי הוא כקנון ותמחוי ולכן דן שם בהוצאת הפסולת שיהיה בורר דאו' ליל"ט

קנון ותמחוי זה גזירה כללית על כל ברירה שאינה בדרך אכילה ונחשבת ברירה בכלי.אך אינו כלי המיוחד לברירה. וודאי שלא צריך גזירה חדשה על כל כלי שיתחדש. נ.ב. הדברים נכתבים מסברא אחר לימוד הסוגיות, ואין לי מקור לזה

אינם תח"י. ואכן זה 'רק' מדרבנן

פלא עליך! וכי יש צד שמרן התיר לברור במזלג כשאינו תוך כדי אכילה?! וע"כ שהתיר רק בדרך אכילה, ואף במזלג דנחשב ידא אריכתא. אך כאן משתמש עם ידו לברור את הגרעינים ולא אוכל איתה. ואצבעותיו נהיו כמסננת ולא גרע מקנון ותמחוי. הנלענ"ד כתבתי

אחר המחילה אין הנידון דומה לראיה, דכאן פועל עם היד ככלי ואינו חלק מהאכילה